הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מו.מסכת שבת46a
מותר לנטותה - דסתם כילת חתנים אין לה גג טפח שנקליטין יוצאין לשני ראשי המטה באמצעה אחד לכאן ואחד לכאן ונותן כלונס' מזה לזה ומשליך האהל עליה והוא שופע לכאן ולכאן וכיון שאינו רחב טפח אינו אהל ואין בו לא בנין ולא סתירה: בשל חוליות - במנורה של פרקים שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי: חידקי - חיתוכין סביב לה קרונ"ש ודומה לפרקים ומאן דחזי סבר של פרקים הוא: גדולה - הואיל ודרכה לעשותה של חוליות כי אית ביה חידקי סברי דחוליות הן ואסור אפילו לריש לקיש כדאמר לעיל ניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה: כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי - דכולי עלמא ידעי דלאו חוליות נינהו: גזרינן - אטו חוליות: ומי אמר רבי יוחנן הכי - הלכה כר' יהודה: תהא משנתינו - דמוכני דקתני הא אין עליה מעות שריא כגון שלא היו עליה בין השמשות והכי תידוק מינה טעמא דיש עליה מעות כשקדש היום הא אין עליה כשקדש היום שריא: לדיוספרא - מקום: איבעיא להו - חדא הוראה הואי והכי קאמר הורה במנורה להיתרא כדרך שהיה ר' שמעון מתיר בנר ישן או דילמא שתי הוראות הוה הורה במנורה לאיסור כדאמרן בדחידקי וגזרינן אטו חוליות וכר"ש הורה בנר להיתר: וטלטל שרגא - נר שכבה: לעולם כרבי שמעון סבירא ליה - דאי סבירא ליה דאסור לא הוה מטלטל ליה לכבוד ר' יהושע בן לוי דליעבד איסורא: שרגא דמשחא - שדלק נר של שמן: שרי לטלטולה - אחר שכבה כר' שמעון דלא מאיס: אבל בנפטא - דמסרח אפילו רבי שמעון מודה דלא חזי אלא למלאכתו: איקפד רבא - משום טינוף המטה: ובעה לצעוריה - בשאלות:
לנטותה ומותר לפרקה בשבת. אלא אמר אביי: בשל חוליות. אי הכי, מאי טעמא דרבי שמעון בן לקיש דשרי? מאי ״חוליות״ — כעין חוליות, דאית בה חידקי. הלכך: חוליות, בין גדולה בין קטנה — אסורה לטלטלה. גדולה נמי דאית בה חידקי — גזירה אטו גדולה דחוליות. כי פליגי בקטנה דאית בה חידקי: מר סבר גזרינן, ומר סבר לא גזרינן. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה. ותנן, מוכני שלה בזמן שהיא נשמטת — אין חיבור לה, ואין נמדדת עמה, ואין מצלת עמה באהל המת, ואין גוררין אותה בשבת בזמן שיש עליה מעות. הא אין עליה מעות — שריא, ואף על גב דהוו עליה בין השמשות? אמר רבי זירא: תהא משנתינו שלא היו עליה מעות כל בין השמשות, שלא לשבור דבריו של רבי יוחנן. אמר רבי יהושע בן לוי: פעם אחת הלך רבי לדיוספרא, והורה במנורה כרבי שמעון בנר. איבעיא להו: הורה במנורה כרבי שמעון בנר — להיתרא, או דילמא: הורה במנורה לאיסורא — וכרבי שמעון בנר להיתרא. תיקו. רב מלכיא איקלע לבי רבי שמלאי וטילטל שרגא, ואיקפד רבי שמלאי. רבי יוסי גלילאה איקלע לאתריה דרבי יוסי ברבי חנינא, טילטל שרגא ואיקפד רבי יוסי ברבי חנינא. רבי אבהו כי איקלע לאתריה דרבי יהושע בן לוי הוה מטלטל שרגא. כי איקלע לאתריה דרבי יוחנן לא הוה מטלטל שרגא. מה נפשך? אי כרבי יהודה סבירא ליה — ליעבד כרבי יהודה. אי כרבי שמעון סבירא ליה — ליעבד כרבי שמעון! — לעולם כרבי שמעון סבירא ליה, ומשום כבודו דרבי יוחנן הוא דלא הוה עביד. אמר רב יהודה: שרגא דמשחא שרי לטלטולה, דנפטא — אסיר לטלטולה. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: דנפטא נמי שרי לטלטולה, דהואיל וחזי לכסות ביה מנא. רב אויא איקלע לבי רבא. הוה מאיסן (בי) כרעיה בטינא. אתיב אפוריא קמיה דרבא. איקפד רבא, בעא לצעוריה. אמר ליה: מאי טעמא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטולה? אמר ליה: הואיל וחזיא לכסויי בה מנא. אלא מעתה, כל צרורות שבחצר מטלטלין, הואיל וחזיין לכסויי בהו מנא. אמר ליה: הא איכא תורת כלי עליה. הני ליכא תורת כלי עליהן. מי לא תניא:
שבת מו.