הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לג:מסכת שבת33b
על המעשר - האוכל פירותיו טבלים והוא במיתה בידי שמים וזוהי מיתתו מדה במדה דדרך גרונו נכנס במעיו: יסכר - אסכרה: לכרם - זה בית המדרש שיושבין שורות שורות ככרם כך מפורש בירושלמי בברכות: מכה זו - אסכרה: ראש המדברים - במצות המלך שצוה עליו לדבר תחלה בכל מקום כדלקמן: פה גומר - לשון הרע והוא בא על כך לפיכך מתחיל במעיים ומסיים בפה שהלב מבין לספר לשון הרע ובודה הדברים מלבו: פה גומר - הכל יוצא מן הגרון: דברים טמאים סלקא דעתך - וכי עונשה מיתה דבשלמא לשון הרע עונשה מיתה דכתיב (תהילים ק״א:ה׳) מלשני בסתר רעהו אותו אצמית: מתוקנין - מעושרים שהטבל במיתה בידי שמים כדיליף באלו הן הנשרפים (סנהדרין דף פג.): בעון בטול תורה - דענוש נמי מיתה כדאמרן מקרא נדרש לפני פניו למען ירבו ימיכם הא אם לא תלמדו יתמעטו: נשים יוכיחו - שאינן מצוות על דברי תורה דכתיב ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם ומתות באסכרה אמר להן אף הן מבטלות את בעליהן: תינוקות יוכיחו - שאינן בני לימוד אמר להן אף הן בעון שמבטלים את אביהם להוליכן לחמה ולצונן ולפייסן באגוזים: של בית רבן - לא בטלין ולא מבטלין: אם לא תדעי לך - לשמור מצותי צאי לך ובקשי רחמים בזכות עקבי הצאן אבות הראשונים שהיו רגלי הצאן וחזוקם ורעי בזכותן את גדיותיך תינוקות שלך שלא יתפשו על משכנות הרועים רועי הדור ופרנסיו: ש"מ אף על לשון הרע - ולא פליג אמעשר דהא קאמר הכא שהם אוכלין דברים שאינן מתוקנין: בן גרים - בן גר וגיורת היה: של אומה זו - רומיים: שווקין - סדר מושב שווקי עיירות וחוצותיהן: וסיפר דבריהם - לתלמידים או לאביו ואמו ולא להשמיען למלכות ונשמעו על ידו למלכות: יתעלה - להיות ראש המדברים: איברי להו חרובא - לאכול פירותיו ועינא דמיא לשתות: בחלא - בחול שהיו פושטין בגדיהם שלא יבלו ומכסין ערותן בחול: כרבי - חורשים: ועוסקין בחיי שעה - דאפשר על ידי נכרים והקב"ה הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו: משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש - שנאמר (ישעיהו ס״ו:כ״ג) ואשם לא תכבה והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר אף הנדונים בו במשמע מה שבתות למינוי שלהם אף חדשים למינוי שלהן והאי ודאי בפושעי גיהנם משתעי דכתיב לעיל מיניה ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי הכי תני לה בסדר עולם (פ"ו): די לעולם - בעוסקי תורה אני ואתה: תרי מדאני - חבילות של הדס להריח בשבת: מדאני - כמו מעדנות כימה (איוב לח): אריך - מתקן ומחליק: פילי - בקעים סדקים מחמת החול: וקמצווחו ליה - לר' שמעון שהדמעות מלוחין ומכאיבין את המכה בתחלתן: אתקין מילתא - כדרך שעשה יעקב כשניצול מיד עשו: שלם בתורתו - שלא שכח תלמודו מפני טורח הדרך: שלם בגופו - שנתרפא מצלעתו: תיקן להם - דברי חן וחנייה ולי נראה מויקן את חלקת השדה לשון תיקון:
המעשר. רבי אלעזר ברבי יוסי אומר: על לשון הרע. אמר רבא ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מאי קראה — ״והמלך ישמח באלהים יתהלל כל הנשבע בו כי יסכר פי דוברי שקר״. איבעיא להו: רבי אלעזר ברבי יוסי על לשון הרע קאמר, או דילמא אף על לשון הרע נמי קאמר? תא שמע: כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היה שם רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי יוסי ורבי שמעון נשאלה שאלה זו בפניהם: מכה זו, מפני מה מתחלת בבני מעיים וגומרת בפה? נענה רבי יהודה ברבי אלעאי ״ראש המדברים בכל מקום״ ואמר: אף על פי שכליות יועצות, ולב מבין, ולשון מחתך — פה גומר. נענה רבי אלעזר ברבי יוסי ואמר: מפני שאוכלין בה דברים טמאין. דברים טמאים סלקא דעתך? אלא שאוכלין בה דברים שאינן מתוקנים. נענה רבי שמעון ואמר: בעון ביטול תורה. אמרו לו: נשים יוכיחו! — שמבטלות את בעליהן. גוים יוכיחו! — שמבטלין את ישראל. תינוקות יוכיחו! — שמבטלין את אביהן. תינוקות של בית רבן יוכיחו! התם כדרבי גוריון, דאמר רבי גוריון ואיתימא רב יוסף ברבי שמעיה: בזמן שהצדיקים בדור — צדיקים נתפסים על הדור, אין צדיקים בדור — תינוקות של בית רבן נתפסים על הדור. אמר רבי יצחק בר זעירי, ואמרי לה אמר רבי שמעון בן נזירא: מאי קראה — ״אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן וגו׳״, ואמרינן: גדיים הממושכנין על הרועים. שמע מינה: אף על לשון הרע נמי קאמר — שמע מינה. ואמאי קרו ליה ״ראש המדברים בכל מקום״? דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו, לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין — להושיב בהן זונות, מרחצאות — לעדן בהן עצמן, גשרים — ליטול מהן מכס. הלך יהודה בן גרים וסיפר דבריהם, ונשמעו למלכות. אמרו: יהודה שעילה — יתעלה. יוסי ששתק — יגלה לציפורי. שמעון שגינה — יהרג. אזל הוא ובריה, טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מתיא להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא. איתרחיש ניסא איברי להו חרובא ועינא דמיא, והוו משלחי מנייהו והוו יתבי עד צוארייהו בחלא. כולי יומא גרסי. בעידן צלויי לבשי מיכסו ומצלו, והדר משלחי מנייהו כי היכי דלא ליבלו. איתיבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה. נפקו, חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמרין: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה. כל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם?! חיזרו למערתכם! הדור אזול איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו. כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר, הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? אמר להו: לכבוד שבת. ותיסגי לך בחד! — חד כנגד ״זכור״ וחד כנגד ״שמור״. אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל. איתיבה דעתייהו. שמע רבי פנחס בן יאיר חתניה ונפק לאפיה. עייליה לבי בני, הוה קא אריך ליה לבישריה. חזא דהוה ביה פילי בגופיה. הוה קא בכי וקא נתרן דמעת עיניה וקמצוחא ליה. אמר לו: אוי לי שראיתיך בכך. אמר לו: אשריך שראיתני בכך, שאילמלא לא ראיתני בכך — לא מצאת בי כך. דמעיקרא כי הוה מקשי רבי שמעון בן יוחי קושיא, הוה מפרק ליה רבי פנחס בן יאיר תריסר פירוקי. לסוף, כי הוה מקשי רבי פנחס בן יאיר קושיא — הוה מפרק ליה רבי שמעון בן יוחי עשרין וארבעה פירוקי. אמר: הואיל ואיתרחיש ניסא איזיל אתקין מילתא. דכתיב: ״ויבא יעקב שלם״, ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו. ״ויחן את פני העיר״, אמר רב: מטבע תיקן להם, ושמואל אמר: שווקים תיקן להם, ורבי יוחנן אמר: מרחצאות תיקן להם. אמר: איכא מילתא דבעי לתקוני? אמרו ליה: איכא דוכתא דאית ביה ספק טומאה
שבת לג: