הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נה.מסכת שבת55a
זקנים - סנהדרין: רישך בקרירי - אני שאני רבך איני נכוה אבל מר עוקבא שהוא ראש לי ולך ואב ב"ד יכווה בחמין: דכתיב בית דוד וגו' - לא ענש אלא מי שבידו לשפוט: חוץ מדבר זה - שנא' במקרא זה שהוציא דבור לטובה ומפני עונש תוכחה חזר בו: והתוית תיו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה - אלו צדיקים: שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה - שאני רוצה לשלוח בעיר: היינו דכתיב - מעיקרא ועל כל איש אשר עליו התיו אל תגשו ולבסוף וממקדשי תחלו: ממקודשי - שהודה למקטרג מדת הדין וחזר מן הטוב: מי הוה מזבח הנחשת - בימי יחזקאל והלא שלמה גנזו ועשה מזבח אבנים של ל"ב אמה דכתיב (מלכים א ח׳:ס״ד) כי מזבח הנחשת אשר לפני ה' קטן מהכיל כאדם האומר לחבירו ננס פלוני ופסול לעבודה: ממקום שאומרים שירה - מן הלוים שאומרים שיר בכלי נחשת: תיו תמות - לרשעים: חותמו של הקב"ה אמת - אמצעית לאותיות וראשון ואחרון על שם אני ראשון ואני אחרון ואני הוא: אלו בני אדם שקיימו התורה כולה - התיו סימן להם שקיימו התורה מראש עד סוף: ואיש לא יצילנה - שאין עוד זכות לאבות שאכלוה: ויפן אליהם למען בריתו את אברהם וגו' ולא השליכם מעל פניו עד עתה - אבל מכאן ואילך השליכם ולא פנה אל ברית אבות: ה' אלהי אברהם ואלהי יצחק וישראל היום יודע - שאתה זוכר ברית אברהם יצחק וישראל מדקאמר היום יודע ותו לא מכלל דתמה ועל ידי רחמים הוזכרה להם בימי חזאל: בימי חזקיהו - דכתיב מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת ולא זכות אבות: בלא חטא - וחטאו של אדם גורם לו מיתה: בשבט ובנגעים - היינו יסורים וקאמר שאין באין אלא משום פקידת עון:
מה חטאו? אלא אימא: על זקנים, שלא מיחו בשרים. רב יהודה הוה יתיב קמיה דשמואל. אתאי ההיא איתתא קא צווחה קמיה, ולא הוה משגח בה. אמר ליה: לא סבר ליה מר: ״אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה״? אמר ליה: שיננא, רישך בקרירי, רישא דרישיך בחמימי. הא יתיב מר עוקבא אב בית דין. דכתיב: ״בית דוד כה אמר ה׳ דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רוע מעלליהם וגו׳״. אמר ליה רבי זירא לרבי סימון: לוכחינהו מר להני דבי ריש גלותא. אמר ליה: לא מקבלי מינאי. אמר ליה: אף על גב דלא מקבלי לוכחינהו מר. דאמר רבי אחא ברבי חנינא: מעולם לא יצתה מדה טובה מפי הקדוש ברוך הוא וחזר בה לרעה חוץ מדבר זה, דכתיב: ״ויאמר ה׳ אליו עבור בתוך העיר בתוך ירושלים והתוית תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה וגו׳״. אמר לו הקדוש ברוך הוא לגבריאל: לך ורשום על מצחן של צדיקים תיו של דיו שלא ישלטו בהם מלאכי חבלה. ועל מצחם של רשעים תיו של דם כדי שישלטו בהן מלאכי חבלה. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! מה נשתנו אלו מאלו? אמר לה: הללו צדיקים גמורים והללו רשעים גמורים. אמרה לפניו: רבונו של עולם! היה בידם למחות ולא מיחו! אמר לה: גלוי וידוע לפני שאם מיחו בהם לא יקבלו מהם. (אמר) [אמרה] לפניו: רבונו של עולם! אם לפניך גלוי, להם מי גלוי? והיינו דכתיב: ״זקן בחור ובתולה טף ונשים תהרגו למשחית ועל כל איש אשר עליו התו אל תגשו וממקדשי תחלו״. וכתיב: ״ויחלו באנשים הזקנים אשר לפני הבית״. תני רב יוסף: אל תקרי ״מקדשי״ אלא ״מקודשי״ — אלו בני אדם שקימו את התורה כלה מאלף ועד תיו. ומיד: ״והנה ששה אנשים באים מדרך שער העליון אשר מפנה צפונה ואיש כלי מפצו בידו ואיש אחד בתוכם לבש הבדים וקסת הסופר במתניו ויבאו ויעמדו אצל מזבח הנחושת״. מזבח הנחושת מי הוה? אמר להם הקדוש ברוך הוא: התחילו ממקום שאומרים שירה לפני. ומאן נינהו ששה אנשים? אמר רב חסדא: קצף, אף, וחימה, ומשחית, ומשבר, ומכלה. ומאי שנא ״תיו״? אמר רב: ״תיו״ — תחיה, ״תיו״ — תמות. ושמואל אמר: תמה זכות אבות. ורבי יוחנן אמר: תחון זכות אבות. וריש לקיש אמר: ״תיו״ — סוף חותמו של הקדוש ברוך הוא, דאמר רבי חנינא: חותמו של הקדוש ברוך הוא ״אמת״. (אמר) רבי שמואל בר נחמני [אמר]: אלו בני אדם שקימו את התורה כלה מאלף ועד תיו. מאימתי תמה זכות אבות? אמר רב: מימות הושע בן בארי, שנאמר: ״אגלה את נבלתה לעיני מאהביה ואיש לא יצילנה מידי״. ושמואל אמר: מימי חזאל, שנאמר: ״וחזאל מלך ארם לחץ את ישראל כל ימי יהואחז״. וכתיב: ״ויחן ה׳ אותם וירחמם ויפן אליהם למען בריתו את אברהם יצחק ויעקב ולא אבה השחיתם ולא השליכם מעל פניו עד עתה״. רבי יהושע בן לוי אמר: מימי אליהו, שנאמר: ״ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה׳ אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי [את] כל הדברים האלה וגו׳״. ורבי יוחנן אמר: מימי חזקיהו, שנאמר: ״למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אותה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה׳ צבאות תעשה זאת וגו׳״. אמר רב אמי: אין מיתה בלא חטא, ואין יסורין בלא עון. אין מיתה בלא חטא — דכתיב: ״הנפש החוטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה וגו׳״. אין יסורין בלא עון — דכתיב: ״ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם״.
שבת נה.