הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמד:מסכת שבת144b
בפגעין - פרונ"ש בלע"ז ולהוציא מימיהן לשתות: ופרשין - קויידונ"ץ: ובעוזרדין - קורמ"ש דלאו אורחייהו בהכי ואין כאן משום דש: אבל לא ברמונים - דאורחייהו בהכי: ושל בית מנשיא - היו רגילין לסחוט רמונים בחול אלמא איכא דסחיט להו הלכך בשבת אסור: אלא מאי אית לך למימר - לר' יהודה כיון דלאו בני סחיטה כו' וכי היכי דלרבי יהודה שרי לכתחילה מהאי טעמא מהשתא אפי' תימא רבנן ושרו ליה מהאי טעמא: מנשיא תנא הוא - בתמיה וכי איהו פליג למימר דבשבת אסור דתימא הלכתא כוותיה והא לא הוזכר אלא לדברי התנא לראיה דהאי תנא הוא סבר כוותיה: וכ"ת - הא דאמר הלכה כשל בית מנשיא ה"ק הלכה כהאי תנא דאסר ברימונים הואיל וקאי מנשיא כוותיה דסוחטין רימונים בחול אלמא בני סחיטה נינהו: הוי רובא דעלמא - דמשום איהו לחודיה נשווי דרך רמונים לסחיטה: קוצים - קרדונ"ש: מקדש - את התבואה משום כלאים דזריעה הוא: ואמר רבי חנינא כו' - אלמא משום חד מקום דאחשבינהו משוינן להו דבר חשוב: אתרא - הוא וחשיבות דרבים הוי חשיבותא: הכא - חד גברא לחודיה הוא נימא בטלה דעתו: אלא היינו טעמא - דרב נחמן דאמר הלכה אין סוחטין: כרב חסדא - אע"ג דלעלמא לא חשיב כיון דאחשיב איהו הוי לדידיה משקה והכי מפרש רב נחמן לברייתא דלעיל סוחטין בפגעין ובפרישין למתק הפרי ולא לצורך המשקה אבל לא ברימונים ואפילו למתקן דשל בית מנשיא היו סוחטין בחול לצורך משקה הלכך בשבת אסור אפי' למתק הואיל ואיכא חד דעביד לשם משקה ולא משום דמנשיא רובא דעלמא אלא חיישינן אי שרית ליה למתק אתי למעבד לשום משקה וכיון דאיהו מחשב ליה הוי משקה ומיחייב אבל בפגעין ליכא למיחש דאין אדם עושה אותו למשקה: בשינוי מראה - לא בשלשת לוגין דלא הוזכרו שלש לוגין אלא במים שאובין אבל שאר משקין לא פסלי אא"כ נשתנה מראה המקוה על ידיהן: רב פפא אמר - טעמא דתרדין לאו משום חשיבותא דאחשבינהו הוא ולעולם לאו משקה נינהו והא דמפסיל משום דכל דבר שאין עושין ממנו מקוה שאינו מים או שלג או ברד פוסל את המקוה בשינוי מראה: נפל לתוכו - של מקוה יין או חומץ או מוחל והוא כמין מים וזב מן הזיתים וג' מינים יש בו כשטוענן מתחילה במעטן להתחמם ולהתבשל מאיליהן מוחל זב מהן והוא צלול כמים ולאחר שעמדו ימים ודחקו זה את זה חוזר מוחל לזוב מהן והוא קרוב להיות כשמן ולאחר שעצרן להוציא שמנן בבית הבד ומשתהה התפוח של גפת בעקלים שהוא אגוד בהן בבית הבד חוזר מוחל וזב מהן: מאן תנא דמוחל משקה הוא - קס"ד דאין מקוה נפסל אלא על ידי משקה ואפילו בשינוי מראה: בתחילה - בתחילת טעינתן של זיתים: מעקול בית הבד - לאחר שנסחט שמנו או לפני סחיטתו: מאי בינייהו - במאי פליגי הואיל ותרוייהו מודו דמוחל היוצא בתחילה טהור והיוצא מעקל בית הבד טמא באיזה מוחל נחלקו דלמר הוי משקה וטמא ולמר לא הוי משקה וטהור: דאתי בתר איצצתא - לאחר שהתחילו להתחמם ודחקו זה את זה ונשתהה הכומר ימים: רבא אמר - קמייתא דקתני מוחל פוסל מקוה דברי הכל הוא ומשום דהוי כו': לתוך הקדרה - של תבשיל לתקנו דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה אלא לאוכל ואין זה דרך פריקתו והוי כמפריד אוכל מאוכל: אבל לא לתוך הקערה - דזמנין דלמשקה קאי ואף על גב דבקערה לא שתי איניש לא מוכחא מילתא ואיכא איסור: אלמא - מדקאמר סוחט לתוך הקדרה קסבר כו': החלב טמא - שהזב מטמא כל דבר במשא והרי היסט הקילוח ולא קמפליג בין לתוך הקדרה בין לתוך הכוס: ואי אמרת אוכל הוא - הא אין אוכל מקבל טומאה שלא בהכשר והאי במאי איתכשר: כדאמר רבי יוחנן - במסכת כריתות גבי האשה שנטף חלב מדדיה: בטיפה המלוכלכת על פי הדד - טיפה ראשונה מלכלכת בה פי הדד בדעת ונוחה ליחלב וההיא הוי משקה כסתם חלב דלא לאוכל בעי ליה:
ובפרישין ובעוזרדין, אבל לא ברמונים, ושל בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים. וממאי דרבנן היא, דילמא רבי יהודה היא?! ותהוי נמי רבי יהודה, אימר דשמעת ליה לרבי יהודה יצאו מעצמן, סוחטין לכתחילה מי שמעת ליה?! אלא מאי אית לך למימר: כיון דלאו בני סחיטה נינהו — אפילו לכתחילה. אפילו תימא רבנן, כיון דלאו בני סחיטה נינהו — אפילו לכתחילה, שמע מינה רבנן היא. שמע מינה. של בית מנשיא בר מנחם היו סוחטין ברמונים. אמר רב נחמן: הלכה כשל בית מנשיא בר מנחם. אמר ליה רבא לרב נחמן: מנשיא בן מנחם תנא הוא?! וכי תימא הלכה כי האי תנא דסבר לה כשל מנשיא בן מנחם, ומשום דסבר כמנשיא בן מנחם הלכה כמותו? מנשיא בן מנחם הוי רובא דעלמא? אין, דתנן: המקיים קוצים בכרם, רבי אליעזר אומר: קדש, וחכמים אומרים: אינו מקדש אלא דבר שכמוהו מקיימין. ואמר רבי חנינא: מאי טעמא דרבי אליעזר — שכן בערביא מקיימין קוצי שדות לגמליהם. מידי איריא? דערביא אתרא, הכא — בטלה דעתו אצל כל אדם! אלא היינו טעמא, כדרב חסדא. דאמר רב חסדא: תרדין שסחטן ונתנן במקוה — פוסלין את המקוה בשינוי מראה. והא לאו בני סחיטה נינהו? אלא מאי אית לך למימר — כיון דאחשבינהו, הוו להו משקה, הכא נמי: כיון דאחשבינהו, הוו להו משקה. רב פפא אמר: משום דהוי דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה, וכל דבר שאין עושין ממנו מקוה לכתחילה — פוסל את המקוה בשינוי מראה. תנן התם: נפל לתוכו יין או חומץ ומוחל, ושינה מראיו — פסול. מאן תנא דמוחל משקה הוא? אמר אביי: רבי יעקב היא. דתניא, רבי יעקב אומר: מוחל הרי הוא כמשקה. ומה טעם אמרו מוחל היוצא בתחלה טהור — לפי שאינו רוצה בקיומו. רבי שמעון אומר: מוחל אינו כמשקה. ומה טעם אמרו מוחל היוצא מעיקול בית הבד טמא — לפי שאי אפשר לו בלא ציחצוחי שמן. מאי בינייהו? איכא בינייהו דאתי בתר איצצתא. רבא אמר: משום דהוי דבר שאין עושין הימנו מקוה, ופוסל את המקוה בשינוי מראה. אמר רב יהודה אמר שמואל: סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה. אמר רב חסדא: מדברי רבינו נלמד: חולב אדם עז לתוך הקדרה, אבל לא לתוך הקערה. אלמא קסבר משקה הבא לאוכל — אוכל הוא. מתיב רמי בר חמא: זב שחולב את העז — החלב טמא. ואי אמרת משקה הבא לאוכלין אוכל הוא, במאי איתכשר? כדאמר רבי יוחנן: בטיפה המלוכלכת על פי הדד, הכא נמי: בטיפה המלוכלכת על פי הדד. מתיב רבינא: טמא מת שסחט זיתים וענבים,
שבת קמד: