הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קו:מסכת שבת106b
המחוסר צידה - שקשה לתופסו שם כדמפרש בגמרא: גמ' ביברין - קרפיפות מוקפין: אין צדין מהן בי"ט - אלמא לאו ניצוד ועומד קא חשיב ליה ש"מ המכניסו לביבר אין זו צידתו: ואין נותנין לפניהן מזונות - כיון דהן מוקצה לא מצי למטרח עלייהו: הא רבי יהודה - ההיא דאין צדין רבי יהודה היא דבמתניתין לא חשיב לה צידה עד שיכניסו לבית: עופות אעופות קשיא - דהא בין לר' יהודה בין לרבנן צפור למגדל קאמרי: ביבר מקורה - הוי ניצוד: בצפור דרור - מתני' דקתני צפור לבית לא בצפור דרור עסקינן שדרכה לדור בבית כבשדה ונשמטת מזוית לזוית: השתא דאתית להכי - לאוקמינהו לתרווייהו כרבנן: חיה אחיה נמי - מוקמי כרבנן: והא ביבר קטן - מתניתין דהכא: והא - מתניתין דביצה בביבר גדול: שיחייא - מרוצה שהוא שוחה לאחוז בה: עוקצי - פיאות להשמט בהן: ואידך - כל מי שאינו כן: מכלל דפליגי - והא אוקימנא דרבנן נמי בביבר קטן אמרי: מאי נפקא לך מינה - כ"ש כיון דלא פליגי עליה הלכתא כוותיה: זמורתא תהא - אומר השמועה בזמירה בעלמא בלא צורך: סומא וישן עבידי לרבויי - לישמט כשמרגישין יד אדם: אובצנא - עייפות שאינו יכול לזוז ממקומו נצוד ועומד הוא: הגזין - מין חגב טהור הוא ונאכלין: במינו ניצוד - כגון חגבים והגזין: שאין במינו ניצוד - צירעין ויתושין שאינן לצורך: חגבים בשעת הטל - עיניהם מתעוורות והרי הן ניצודין ועומדין: מקלחות - הרבה ביחד שהן מזומנות ליקח: ארישא קאי - דאף בשעת הטל אם מקלחות ובאות שרי ואי לא אסור: מתני' צבי שנכנס - מאליו: ונעל אחד בפניו - זו היא צידתו: נעלו שנים פטורים - דהוי להו שנים שעשאוה: לא יכול אחד לנעול - אורחיה הוא לנעול בשנים והרי לכל אחד מלאכה דבלא איהו לא מתעבדא: ורבי שמעון פוטר - לטעמיה דדריש קראי למיפטר זה אינו יכול וזה אינו יכול בפרק המצניע (לעיל שבת צב:): גמ' הצד ארי - אפילו תופסו אין זו צידתו שכשכועס משחית והולך: עד שיכניסנו לגורזקי שלו - בית משמר העשוי לו כמין תיבה: מתני' השני חייב - שהוא צדו: הא למה - שני זה דומה מאחר שנצוד ע"י הראשון: לנועל את ביתו לשומרו - ולא לצוד: ונמצא צבי - שהוא ניצוד כבר שמור בתוכו וכן אע"פ שעמד הראשון אין זה אלא כשומרו לצבי שהיה לו מאתמול:
לגינה ולחצר ולביברין — [חייב]. רבן שמעון בן גמליאל אומר: לא כל הביברין שוין. זה הכלל: מחוסר צידה — פטור, שאינו מחוסר צידה — חייב. גמ׳ תנן התם: אין צדין דגים מן הביברין ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות. אבל צדין חיה ועוף, ונותנין לפניהם מזונות. ורמינהו: ביברין של חיות ושל עופות ושל דגים — אין צדין מהם ביום טוב, ואין נותנין לפניהם מזונות. קשיא חיה אחיה, קשיא עופות אעופות. בשלמא חיה אחיה לא קשיא: הא רבי יהודה, הא רבנן. אלא עופות אעופות קשיא! וכי תימא, עופות אעופות נמי לא קשיא: הא ביבר מקורה, הא ביבר שאינו מקורה — והא בית דמקורה הוא, ובין לרבי יהודה ובין לרבנן צפור למגדל — אין, לבית — לא! אמר רבה בר רב הונא: הכא בצפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות. דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה ״צפור דרור״ — מפני שדרה בבית כבשדה. השתא דאתית להכי — חיה אחיה נמי לא קשיא, הא בביבר גדול, הא בביבר קטן. היכי דמי ביבר גדול, היכי דמי ביבר קטן? אמר רב אשי: כל היכא דרהיט בתריה ומטי לה בחד שיחייא — ביבר קטן, ואידך — ביבר גדול. אי נמי: כל היכא דנפיל טולא דכתלים אהדדי — ביבר קטן, ואידך — ביבר גדול. ואי נמי: כל היכא דליכא עוקצי עוקצי — ביבר קטן, ואידך — ביבר גדול. רבן שמעון בן גמליאל אומר וכו׳. אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבן שמעון בן גמליאל. אמר ליה אביי: הלכה, מכלל דפליגי? אמר ליה מאי נפקא לך מינה? אמר ליה גמרא גמור זמורתא תהא? תנו רבנן: הצד צבי סומא וישן — חייב. חיגר, וזקן וחולה — פטור. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא הני, ומאי שנא הני? הני עבידי לרבויי, הני לא עבידי לרבויי. והתניא: חולה חייב! אמר רב ששת, לא קשיא: הא בחולה מחמת אישתא, הא בחולה מחמת אובצנא. תנו רבנן: הצד חגבין, גזין, צרעין ויתושין בשבת — חייב, דברי רבי מאיר. וחכמים אומרים: כל שבמינו ניצוד — חייב, וכל שאין במינו ניצוד — פטור. תניא אידך: הצד חגבים בשעת הטל — פטור, בשעת השרב — חייב. אלעזר בן מהבאי אומר: אם היו מקלחות ובאות — פטור. איבעיא להו: אלעזר בן מהבאי ארישא קאי, או אסיפא קאי? תא שמע: הצד חגבין בשעת הטל — פטור, בשעת השרב — חייב, אלעזר בן מהבאי אומר: אפילו בשעת השרב, אם היו מקלחות ובאות — פטור. מתני׳ צבי שנכנס לבית ונעל אחד בפניו — חייב. נעלו שנים — פטורין. לא יכול אחד לנעול ונעלו שנים — חייבין. ורבי שמעון פוטר. גמ׳ אמר רבי ירמיה בר אבא אמר שמואל: הצד ארי בשבת — אינו חייב עד שיכניסנו לגורזקי שלו. מתני׳ ישב האחד על הפתח ולא מילאהו, ישב השני ומילאהו — השני חייב. ישב הראשון על הפתח ומילאהו, ובא השני וישב בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו — הראשון חייב והשני פטור. הא למה זה דומה — לנועל את ביתו לשומרו ונמצא צבי שמור בתוכו.
שבת קו: