שבת דף קלד.

הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות

קלד.מסכת שבת134a
חספניתא - פניו מתבקעות ואני אומר שהוא מין שחין שקורין אינייר"א והוא (בגרב) ובחרס שכתוב בתורה (דברים כח) וחספניתא תרגום של חרס: במיא דסילקא - מרק תרדין: חזי לחולה - שאין בו סכנה: יבטלו - דהאי נמי חולה הוא: אבל לכולי עלמא שרי - ר"מ וסתם מתני' ר"מ ואמאי תנן נותן זה בעצמו וזה בעצמו: התם - גבי שאר חולים: לא בעו ליכא - לטרפו ולערבו יפה יפה: ולא לילך - לא יערבנו כל כך: ומתרץ היינו דקתני נותן זה בעצמו וזה בעצמו - שמערב ואינו לוכך: אין מסננין את החרדל - בי"ט: במסננת שלו - טעמא מפרש לקמיה דמיחזי כבורר שמשליך הסובין שלו: ואין ממתקין אותו בגחלת - כדרך שרגילין לכבות לתוכו את הגחלת או אבן ניסוקת: נותנין ביצה במסננת של חרדל - ומסננה בתוכו לייפות מראיתו: לא מיחזי כבורר - שכולה יוצאה דרך המסננת ואין משתייר שם פסולת: בגחלת של עץ - אסור דשייך בה כיבוי לפי שעושה פחם גחלת של מתכת לא שייך בה כיבוי דאינו נעשה פחם: ומ"ש מבישרא אגומרי - שצולין בי"ט ואע"ג דמכבה: לא אפשר - לצלות מאתמול דביומא שביחא טפי אבל חרדל אפשר מאתמול: לגבן - גבינה: מאי שנא מלישה - שלשין פת ביום טוב והאי נמי ללישה דמיא: לא אפשר - דפת חמה מעליא טפי הכא אפשר מאתמול: אימא אף גבינתא בת יומא מעליא - וכ"ש דאתמול: לפניה לסטריה לעילאי - לאימרא שבשפת פיה יהפוך ויקפל למעלה שלא תהא סמוכה לבשרו מפני שראש מקום חתך הבגד שם הוא ויוצאין ממנו גרדין שקורין פיינד"ץ (ציציות) ודלמא מדביקא גרדתא מיניה במכה וכשבא להפשיט החלוק מעל המילה ישמוט ויקרע את ראש הגיד ומשוי ליה כרות שפכה: אימיה דאביי - אומנתו: עבדא - לתינוקות הבאים לידה לתקן מילתן: כיסתתא לפלגא - דמילה כיס היתה עושה של בגד לפנים בתוך החלוק ותופרתו מתוכו בתוך החלוק ומגיע למטה עד חצי החלוק כדי לחוץ בין האימרא ובין המילה: לייתי בליתא - מעט שחק של בגד שיהא בו אימרא לפי שהאימרא מהדקה יפה בבשר שלא ישמט החלוק מן הגיד: וליפכיה לשפתיה לתתאי - לתחתית ראש הגיד יתן השפה וראש השני החלק יהא למעלה: ולעפיה לעילאי - אותו ראש העליון החלוק יקפל ויקפול כלפי חוץ מפני הגרדין שלא ידבקו במכה: דלא ידיע ביה מפקתיה - שאין ניכר בו נקב בית הרעי ששם הוצאת זבלו: לישייפיה מישחא - שהשמן מצהיל הבשר: ולוקמיה להדי יומא - נגד השמש: והיכא דזיג - שצלול כזכוכית בידוע שהחלל כנגדו: בשערתא - בראש השעורה שהוא חדוד: דזריף - מנפחו אינפליי"ר בלע"ז: דלא מייץ - שלא יכול לינק: מיקר הוא דקר פומיה - נצטננו שפתיו ואין בו כח למוץ בהן: לייתו כסא דגומרי - תשטח גחלים על דף או על כלי: ולוקמה להדי פומיה - ויעמיד אצל פיו: דחיים פומיה - שיתחמם פיו: ומייץ - וינק: דלא מינשתא - שאין נשימה ניכרת בו שאין דופק כנגד לבו כדרך כל אדם: לינפפיה בניפוותא - יניפו עליו בנפה שקורין וא"ן: דלא מעוי - אין רוחו נכנס ויוצא יפה אליינ"א בלע"ז: סילתא דאימיה - שיליא שנולדה עמו: ולישרקיה עליה - יחליקנה על בשרו כמו אישתרוקי אישתריקו (ע"ג ד' מ:) אשאולדי"ר: דקטין - שהוא דק: מקוטנא לאולמא - השליא ראשה א' קצר וראשה אחד רחב יחליקוה עליו מראש הקצר יתחילו וימשוכו לצד הרחב כלומר כן ירחיב זה ויתעבה: ואי אלים - ולא מחמת בריאות אלא נפוח לישרקיה עליה מאולמא לקוטנא: דסומק - כל בשרו אדום: לא איבלע ביה דמיה - בבשרו דעכשיו כל דמו מצוי בין עור לבשר וכשמוהלין אותו יוצא כל דמו: ליתרחו ליה - ימתינו מלמולו: לא נפל ביה דמא - לא בא בו דם ומתוך כך חלש הוא ואין בו כח וממהר לחלוש ולמות: לכרכי הים - ה"ג ראיתיו שהיה ירוק הצצתי בו ולא היה בו דם ברית תרתי לגריעותא חדא דאי מהיל ליה לא נפק מיניה דמא והטפת דם ברית מצוה כדכתיב (זכריה ט׳:י״א) גם את בדם בריתך ועוד דמסוכן הוא ומשום חולשא שלא נוצר בו עדיין דם:
חספניתא.מאי תקנתיה — לימשי טובא במיא דסילקא. לא שחק מערב שבת. תנו רבנן: דברים שאין עושין למילה בשבת — עושין לה ביום טוב. שוחקין לה כמון, וטורפין לה יין ושמן. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא כמון ביום טוב — דחזי לקדרה, יין ושמן חזי נמי בשבת לחולה, דתניא: אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת. אמר רבי שמעון בן אלעזר משום רבי מאיר: אף טורפין יין ושמן. אמר רבי שמעון בן אלעזר: פעם אחת חש רבי מאיר במעיו, ובקשנו לטרוף לו יין ושמן ולא הניחנו. אמרנו לו: דבריך יבטלו בחייך?! אמר לנו: אף על פי שאני אומר כך וחבירי אומרים כך — מימי לא מלאני לבי לעבור על דברי חבירי. הוא ניהו דמחמיר אנפשיה, אבל לכולי עלמא — שרי! התם — לא בעי ליכא, הכא בעי ליכא. הכא נמי ניעביד ולא לילך! היינו דקתני: נותן זה בפני עצמו וזה בפני עצמו. תנו רבנן: אין מסננין את החרדל במסננת שלו, ואין ממתקין אותו בגחלת. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא מהא דתנן: נותנים ביצה במסננת של חרדל? אמר ליה: התם — לא מיחזי כבורר, הכא — מיחזי כבורר. ואין ממתקין אותו בגחלת. והתניא: ממתקין אותו בגחלת! לא קשיא: כאן בגחלת של מתכת, כאן בגחלת של עץ. אמר ליה אביי לרב יוסף: מאי שנא מבישרא אגומרי! אמר ליה: התם לא אפשר, הכא אפשר. אמר ליה אביי לרב יוסף: מהו לגבן? אמר ליה: אסור. מאי שנא מלישה? אמר ליה: התם לא אפשר, הכא אפשר. והא אמרי נהרדעי: גבינה בת יומא מעליא! הכי קאמרי: דאפילו גבינה בת יומא מעליא. אין עושין לה חלוק כו׳. אמר אביי, אמרה לי אם: האי חלוק דינוקא, לפכיה לסיטריה לעילאי, דילמא מידביק גרדא מיניה, ואתי לידי כרות שפכה. אימיה דאביי עבדא כיסתא לפלגא. אמר אביי: האי ינוקא דלית ליה חלוק — לייתי בליתא דאית ליה שיפתא, וליכרכיה לשיפתא לתתאי, ועייף ליה לעילאי. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא ידיע מפקתיה, לשייפיה מישחא ולוקמיה להדי יומא, והיכא דזיג — ליקרעיה בשערתא שתי וערב. אבל בכלי מתכות — לא, משום דזריף. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מייץ, מיקר [הוא] דקר פומיה. מאי תקנתיה? ליתו כסא גומרי, ולינקטיה ליה להדי פומיה, דחיים פומיה ומייץ. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מנשתים — לינפפיה בנפוותא ומנשתים. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דלא מעוי — ליתו סילתא דאימיה ולישרקיה עילויה, ומעוי. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דקטין, לייתו לסילתא דאימיה, ולישרקיה עילויה מקוטנא לאולמא. ואי אלים — מאולמא לקוטנא. ואמר אביי, אמרה לי אם: האי ינוקא דסומק — דאכתי לא איבלע ביה דמיה — ליתרחו ליה עד דמיבלע ביה דמיה, ולימהלוה. דירוק, דאכתי לא נפל ביה דמיה — ליתרחו עד דנפל ביה דמיה, ולימהלוה. דתניא, אמר רבי נתן: פעם אחת הלכתי לכרכי הים, ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי, הביאתו לפני, ראיתיו שהוא אדום. אמרתי לה: המתיני לו עד שיבלע בו דמו, המתינה לו עד שנבלע בו דמו, ומלה אותו וחיה, והיו קורין אותו ״נתן הבבלי״ על שמי. שוב פעם אחת הלכתי למדינת קפוטקיא, ובאת אשה אחת לפני שמלה בנה ראשון ומת, שני ומת, שלישי הביאתו לפני, ראיתיו שהוא ירוק. הצצתי בו ולא ראיתי בו דם ברית. אמרתי לה: המתיני לו עד שיפול בו דמו, והמתינה לו ומלה אותו וחיה, והיו קורין שמו ״נתן הבבלי״ על שמי.
שבת קלד.