הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיט:מסכת שבת119b
מהדר אזוזי זוזי דרבנן - כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בתורה מחזר אחריהם ואומר להם במטותא מנכון לכו והתעסקו בעונג שבת ולא תחללוניה לבטל תענוגים: ויכלו - הקב"ה וזה שמספר בשבחו של מקום ובשבח של שבת: יסדר אדם שלחנו בע"ש - ללילי שבת: במוצ"ש - נמי כבוד שבת ללוות ביציאתו דרך כבוד כאדם המלוה את המלך בצאתו מן העיר: חמין - לשתות ולרחוץ: מלוגמא - רפואה: אכליה אריא - לעגל הראוי לשחוט: בכל כחו - בכל כוונתו: בפרוע פרעות - ביטול פורעניות כגון פרוע דמתרגמין בטל: בהתנדב עם ברכו - כשמתנדבין ישראל לברך את בוראן: כי פרוע - כי פרעו אהרן ע"ז והכי קאמר בהבטל פריעות ע"ז שתשתקע ותשתכח שלא יזכר עונם משום התנדב עם הוא: אל מלך נאמן - כך מעיד על בוראו שהוא אל מלך נאמן: שאין בני אדם מצויין לכבותה - בשבת: בבקר - בזמן ק"ש וכן מאחרי בנשף: והיה כנור ונבל - בסיפיה דקרא ואת פועל ה' לא יביטו לא שמו לב ליחד שמו על בריותיו: שפוך על עולל - רישא דקרא ואת חמת ה' נלאיתי הכיל שפוך וגו' שפוך החמה בנקמה בשביל שעולל לחוץ ובטלין מבית רבן: הובישו כי תועבה עשו וגו' - סיפיה דקרא גם בוש לא יבושו וגם הכלם לא כו': במשיחי אלו תינוקות של בית רבן - שדרך תינוקות למושחן בשמן: ובנביאי אלו תלמידי חכמים - שנאמר ונביא לבב חכמה (תהילים צ׳:י״ב): מחריבין - איכא שיור: מחרימין - ליכא שיור: מתכסין בהן כשמלה - כששואלין אותן טעמי תורה הללו עושין עצמן כמעלימין את דבריהם מפני שאינן יודעים להשיב: ישנן בידך - אתה בקי לפיכך קצין תהיה לנו ותלמדנו חכמה:
אזוזי זוזי דרבנן, אמר להו: במטותא מינייכו לא תחללוניה. אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ״ויכולו״, דאמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ״ויכולו״, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית, שנאמר: ״ויכולו״ — אל תקרי ״ויכולו״ אלא ״ויכלו״. אמר רבי אלעזר: מניין שהדיבור כמעשה — שנאמר: ״בדבר ה׳ שמים נעשו״. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ״ויכולו״, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו ״וסר עונך וחטאתך תכפר״. תניא, רבי יוסי בר יהודה אומר: שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר: ״יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך״, ומלאך רע עונה ״אמן״ בעל כרחו. ואם לאו, מלאך רע אומר: ״יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך״, ומלאך טוב עונה ״אמן״ בעל כרחו. אמר רבי אלעזר: לעולם יסדר אדם שלחנו בערב שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. ואמר רבי חנינא: לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית. חמין במוצאי שבת — מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת — מלוגמא. רבי אבהו הוה עבדין ליה באפוקי שבתא עיגלא תילתא, הוה אכיל מיניה כולייתא. כי גדל אבימי בריה, אמר ליה: למה לך לאפסודי כולי האי, נשבוק כולייתא ממעלי שבתא. שבקוה ואתא אריא אכליה. אמר רבי יהושע בן לוי: כל העונה ״אמן יהא שמיה רבא מברך״ בכל כחו, קורעין לו גזר דינו, שנאמר: ״בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה׳״. מאי טעמא ״בפרוע פרעות״ — משום ד״ברכו ה׳״. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: אפילו יש בו שמץ של עבודה זרה — מוחלין לו. כתיב הכא: ״בפרוע פרעות״, וכתיב התם: ״כי פרוע הוא״. אמר ריש לקיש: כל העונה ״אמן״ בכל כחו פותחין לו שערי גן עדן, שנאמר: ״פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים״, אל תיקרי ״שומר אמונים״ אלא: ״שאומרים אמן״. מאי ״אמן״? אמר רבי חנינא: ״אל מלך נאמן״. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, שנאמר: ״ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו׳ והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה״. מאי ״ולא תכבה״? אמר רב נחמן בר יצחק: בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה. אמר אביי: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שחללו בה את השבת, שנאמר: ״ומשבתותי העלימו עיניהם ואחל בתוכם״. אמר רבי אבהו: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו קריאת שמע שחרית וערבית, שנאמר: ״הוי משכימי בבקר שכר ירדפו וגו׳״, וכתיב: ״והיה כנור ונבל תוף וחליל ויין משתיהם ואת פועל ה׳ לא יביטו״, וכתיב: ״לכן גלה עמי מבלי דעת״. אמר רב המנונא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביטלו בה תינוקות של בית רבן, שנאמר: ״שפוך על עולל בחוץ וגו׳״. מה טעם ״שפוך״ — משום ד״עולל בחוץ״. אמר עולא: לא חרבה ירושלים אלא מפני שלא היה להם בושת פנים זה מזה, שנאמר: ״הובישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבושו וגו׳״. אמר רבי יצחק: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהושוו קטן וגדול, שנאמר: ״והיה כעם ככהן״, וכתיב בתריה: ״הבוק תבוק הארץ״. אמר רב עמרם בריה דרבי שמעון בר אבא, אמר רבי שמעון בר אבא, אמר רבי חנינא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שלא הוכיחו זה את זה, שנאמר: ״היו שריה כאילים לא מצאו מרעה״. מה איל זה, ראשו של זה בצד זנבו של זה, אף ישראל שבאותו הדור כבשו פניהם בקרקע ולא הוכיחו זה את זה. אמר רבי יהודה: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר: ״ויהיו מלעיבים במלאכי האלהים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה׳ בעמו עד [ל]אין מרפא״. מאי ״עד לאין מרפא״? אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב ״אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו״, ״אל תגעו במשיחי״ — אלו תינוקות של בית רבן, ״ובנביאי אל תרעו״ — אלו תלמידי חכמים. אמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן. אמר ליה רב פפא לאביי: דידי ודידך מאי? אמר ליה: אינו דומה הבל שיש בו חטא להבל שאין בו חטא. ואמר ריש לקיש משום רבי יהודה נשיאה: אין מבטלין תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש. ואמר ריש לקיש לרבי יהודה נשיאה: כך מקובלני מאבותי, ואמרי לה מאבותיך: כל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחריבין אותה, רבינא אמר: מחרימין אותה. ואמר רבא: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שפסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר: ״שוטטו בחוצות ירושלים וראו נא [ודעו ובקשו ברחובותיה אם תמצאו איש] (אם יש איש) עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה״. איני?! והאמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה של ירושלים לא פסקו ממנה אנשי אמנה, שנאמר: ״כי יתפש איש באחיו בית אביו לאמר שמלה לכה קצין תהיה לנו״, דברים שבני אדם מתכסין בהן כשמלה ישנן בידיך. ״והמכשלה הזאת תחת ידך״,
שבת קיט: