הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מג.מסכת שבת43a
איתיביה כופין קערה - של חרס על גבי הנר כו': גחיני - נמוכין: וכן קורה שנשברה כו' - משנה היא לקמן: שנשברה - בשבת: ארוכות המטה - לימונ"ש: בספסל - דכלי הוא ומותר לטלטלו: בכשורי חדתי - שלא נבדקו עדיין וכשמכביד משא הבית עליהן שהיו טחין על גגותיהן בטיט שכיחי דפקעי: תחת הדלף - לקבלו: טעמא דרב חסדא - דאין נותנין כלי תחת התרנגולת: מפני שמבטל כלי מהיכנו - שהיה מוכן מתחלה לטלטלו ועכשיו עושהו מוקצה: מוכן הוא - שאין בו מוקצה אלא איסורו ואם בא אחד ועבר על דברי חכמים שאסרו לתרום בשבת ותיקנו מתוקן ומותר לטלטלו ולאוכלו הלכך לאו מבטל כלי מהיכנו חשיב ליה: אין בהן ממש - ומותר ליטלן אחר שנפלו לתוכו: וכן קורה כו' - קס"ד שמהדקו שם ואינו יכול שוב ליטלו: הראוי - לשתיה כל אלו משניות הן: כל בין השמשות - אבל נתנו שם משחשיכה מותר ליטלו אם אין האפרוחים עליו: בצריך למקומו - להשתמש במקום הכלי ומתוך שיכול ליטלו לצורך מקומו מוליכו למקום שירצה: לכסות בה את הכלי - לסתום פי צלוחית: על גבי אבנים - מפני הגשמים שלא ימחו או לא יקבלו סיד מאחר ששרויות במים: מקורזלות - ראשן חד וראויות לקינוח דהוי דבר הניטל: למיזגא - להשען שכל הסבתן כך היתה יושב קצת ונשען קצת על שמאלו:
כופין קערה על הנר שלא יאחז בקורה? — בבתי גחיני דשכיח בהו דליקה. וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל ובארוכות המטה! — בכשורי חדתי דעבידי דפקעי. נותנין כלי תחת הדלף בשבת! — בבתי חדתי דשכיחי דדלפי. רב יוסף אמר, היינו טעמא דרב חסדא: משום דקא מבטל כלי מהיכנו. איתיביה אביי: חבית של טבל שנשברה — מביא כלי אחר ומניח תחתיה! אמר ליה: טבל מוכן הוא אצל שבת, שאם עבר ותקנו — מתוקן. נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות! אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ניצוצות אין בהן ממש. וכן קורה שנשברה, סומכין אותה בספסל או בארוכות המטה! — דרפי, דאי בעי שקיל ליה. נותנין כלי תחת הדלף בשבת! — בדלף הראוי. כופין את הסל לפני האפרוחין שיעלו וירדו! קסבר מותר לטלטלו. והתניא, אסור לטלטלו? בעודן עליו. והתניא, אף על פי שאין עודן עליו — אסור! אמר רבי אבהו: בעודן עליו כל בין השמשות. מיגו דאיתקצאי לבין השמשות — איתקצאי לכולי יומא. אמר רבי יצחק: כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה — כך אין כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר. קסבר: אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת. איתיביה כל הני תיובתא, ושני: בצריך למקומו. תא שמע: אחת ביצה שנולדה בשבת, ואחת ביצה שנולדה ביום טוב אין מטלטלין אותה לכסות בה את הכלי ולסמוך בה כרעי המטה, אבל כופה עליה כלי בשביל שלא תשבר! — הכא נמי בצריך למקומו. תא שמע: פורסין מחצלות על גבי אבנים בשבת! — באבנים מקורזלות דחזיין לבית הכסא. תא שמע: פורסין מחצלות על גבי לבנים בשבת! — דאישתיור מבנינא, דחזיין למיזגא עלייהו. תא שמע: פורסין מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת, בחמה — מפני החמה, ובגשמים — מפני הגשמים. ובלבד שלא יתכוין לצוד! הכא במאי עסקינן — דאיכא דבש. אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי: תינח בימות החמה
שבת מג.