הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פט:מסכת שבת89b
שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם ולא ידענא היכא רמיזא: כשני מיבעי ליה - דומיא דכשלג דלא כתיב כשלגים: ארד עמך אעלה גם עלה - כאן רמז ד' גליות גם ריבויא הוא: יאמר ה' - אתה אמור התוכחה ובך אנו תולין: ימחו - הואיל שחטאו ויתקדש שמך בעולם כשתעשה דין בעוברין על דבריך: קראת להן בני בכורי ישראל - שהיה גלוי לפניך שהן עתידין לומר לפניך בסיני נעשה ונשמע לקבל עולך מאהבה כבנים: דל עשרין דלא ענשת להו - שכן מצינו בדור המדבר שלא ענש הקב"ה אלא מכ' שנה ומעלה דכתיב (במדבר י״ד:כ״ט) במדבר הזה יפלו פגריכם וגו' מבן כ' שנה ומעלה אשר הלינותם עלי: כי אתה אבינו - כנגד יצחק אמרו והוא אמר להם הראו כנגד הקב"ה שהוא אביכם: בשלשלאות של ברזל - כדרך כל הגולים שהרי ע"פ גזרת גלות ירד לשם: בחבלי אדם - בשביל חיבת האדם משכתים למצרים בחבלים ולא בשלשלאות: כמרימי עול על לחייהם - כאדם הסובל ומסייע לבהמתו להרים עולה מעל צוארה בלווחין ובמקלות: ואט אליו אוכיל - הטיתי לכם כח להכיל את עבודת הפרך: מתני' ביצה קלה - כבר מפורש שזה ביצת תרנגולת שהיא קלה לבשל ולא בשיעור כל ביצה שיערו אלא כגרוגרת מביצה קלה: ומצטרפין - כל מיני תבלין זה עם זה: קליפי אגוזים - הגדילה ע"ג הקליפה בעודן לחין: סטיס - קרו"ג": פואה - וורנצ"א: פי סבכה - בראש הסבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד: נתר - מין אדמה שקורין ניטר"א: קמוליא ואשלג - בגמרא מפרש להו: את הכתם - של דם נדה שאלו הסמנין מעבירין על הכתם של דם נדה בבגד לטהרו: גמ' התם - הוא דקולמוס מרוסס לא חזי למידי אלא להסקה: ככא דאקלידא - שן של מפתח: ורמינהו - אמתני' דקתני תבלין מצטרפין שני מינין לכשיעור: ב' וג' שמות - פלפל לבן שחור וארוך או אפילו מן ג' מינין והם (שם אחד) של איסור אסור אם תיבלו בהן את הקדרה: ומצטרפין - לתבלה אם אין בכל אחד כדי לתבל ונצטרפו ותיבלו: ואמר חזקיה - הא דקתני מצטרפין:
ורבו ישראל עליו; מדבר סיני — שירדה שנאה לאומות העולם עליו. ומה שמו? ״חורב״ שמו. ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו: ״הר סיני״ שמו. ולמה נקרא ״הר חורב״ — שירדה חורבה לאומות העולם עליו. מנין שקושרין לשון של זהורית וכו׳. ״כשנים״? ״כשני״ מיבעי ליה! אמר רבי יצחק, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: אם יהיו חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית ועד עכשיו — כשלג ילבינו. דרש רבא, מאי דכתיב: ״לכו נא ונוכחה יאמר ה׳״ — ״לכו נא״? ״בואו נא״ מיבעי ליה! ״יאמר ה׳״? ״אמר ה׳״ מיבעי ליה! לעתיד לבא יאמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם. ויאמרו לפניו: רבונו של עולם אצל מי נלך? אצל אברהם שאמרת לו ״ידע תדע״ ולא בקש רחמים עלינו?! אצל יצחק שבירך את עשו ״והיה כאשר תריד״ ולא בקש רחמים עלינו?! אצל יעקב שאמרת לו ״אנכי ארד עמך מצרימה״ ולא בקש רחמים עלינו?! אצל מי נלך? עכשיו ״יאמר ה׳״. אמר להן הקדוש ברוך הוא: הואיל ותליתם עצמכם בי — ״אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו״. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: ״כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך״ — לעתיד לבא יאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמר: אימר ליה ליעקב דהוה ליה צער גידול בנים, אפשר דבעי רחמי עלייהו. אמר ליה: בניך חטאו. אמר לפניו: רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך. אמר לא בסבי טעמא ולא בדרדקי עצה. אמר לו ליצחק: בניך חטאו לי. אמר לפניו: רבונו של עולם, בני ולא בניך?! בשעה שהקדימו לפניך ״נעשה״ ל״נשמע״ קראת להם ״בני בכורי״, עכשיו בני ולא בניך?! ועוד, כמה חטאו? כמה שנותיו של אדם — שבעים שנה. דל עשרין דלא ענשת עלייהו — פשו להו חמשין. דל עשרין וחמשה דלילותא — פשו להו עשרין וחמשה. דל תרתי סרי ופלגא דצלויי ומיכל ודבית הכסא — פשו להו תרתי סרי ופלגא, אם אתה סובל את כולם — מוטב, ואם לאו — פלגא עלי ופלגא עליך. ואם תמצא לומר כולם עלי — הא קריבית נפשי קמך. פותחין ואומרין: ״כי אתה אבינו״. אמר להם יצחק: עד שאתם מקלסין לי, קלסו להקדוש ברוך הוא, ומחוי להו יצחק לקודשא בריך הוא בעיניה. מיד נושאים עיניהם למרום ואומרים: ״אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך״. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו, דכתיב: ״בחבלי אדם אמשכם בעבתות אהבה ואהיה להם כמרימי על על לחיהם ואט אליו אוכיל״. מתני׳ המוציא עצים — כדי לבשל ביצה קלה. תבלין — כדי לתבל ביצה קלה. ומצטרפין זה עם זה. קליפי אגוזין, קליפי רמונים, איסטיס ופואה — כדי לצבוע בהן בגד קטן פי סבכה. מי רגלים, נתר ובורית, קמוליא ואשלג — כדי לכבס בגד קטן פי סבכה, רבי יהודה אומר: כדי להעביר את הכתם. גמ׳ תנינא חדא זימנא! קנה — כדי לעשות קולמוס, אם היה עב או מרוסס — כדי לבשל ביצה קלה שבביצים, טרופה ונתונה באילפס. מהו דתימא: התם הוא דלא חזי למידי, אבל עצים דחזו לככא דאקלידא אפילו כל שהוא, קא משמע לן. תבלין כדי לתבל ביצה קלה. ורמינהו: תבלין, שנים ושלשה שמות ממין אחד, או משלשה מינין ושם אחד — אסורין, ומצטרפין זה עם זה. ואמר חזקיה:
שבת פט: