הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קד:מסכת שבת104b
מתני' על שני כותלי זויות - אחת במזרח ואחת בצפון סמוכות זו לזו במקצוע: על שני לוחי פנקס - פנקס של חנוונים כעין אותן של סוחרים שיש להם לוחים הרבה חקוקין וטוחין בשעוה: על שני לוחי פנקס - רבותא אשמועינן דאע"ג דלאו אלוח אחד הם אם נהגין ונקרין זה עם זה שכתובין על שני שפתי הלווחין סמוכים זה לזה חייב: הכותב על בשרו - בדיו: המסרט - במכתב או בסיד: במשקין - כמו מי תותים שמשחירין: או במי פירות - כל פירות: באבק דרכים - בטיט לשון אחר באבק דרכים באצבעו שרט כמו אותיות בעפר נגוב: באבק הסופרי' - עפרורית של קסת הסופר: לאחר ידו - בגב ידו שאחז הקולמוס באצבעותיו והפך ידו וכתב: מרפיקו - אצילי ידיו: כתב אות אחת סמוך לכתב - אצל אות הכתובה זיוג אות להשלימה לשתים: כתב ע"ג הכתב - העביר הקולמוס על אותיות הכתובים כבר וחדשם: נתכוין לכתוב חי"ת - ודילג הקולמוס ולא נראה הגג של חי"ת אלא שני הרגלים ונראה כשני זיינין: על שני כותלי הבית - שאינו במקצוע: על שני דפי פנקס - שעשוי עמודים כמגילה וכתב אות בעמוד זה ואות בזה ואינו יכול לקרבן אלא אם כן יחתוך הפסק שביניהם וה"ה לכותלי הבית רחוקין זה מזה ותנא ברישא שני כותלי הבית דסתמא אין נהגין זה עם זה והדר תנא שני דפי פנקס וה"ה לכותלי הבית ולא זו אף זו קתני: כתב אות אחת על שם נוטריקון - שעשה סימן נקודה עליה לומר שלהבין בה תיבה שלימה כתבה: גמ' סמא - אורפימינ"ט: סקרתא - אימני"א צבע אדום שצובעין בה תריסין: קומא - גומא שרף אילן: חרתא דאושכפי - ארמינ"ט: כתבו - לגט: במי טריא - י"א מין פרי וי"א מי גשמים: אפצא - מי עפצים גל"ש: באבר - בעופרת ומשחיר כשהוא משפשף עופרת על הקלף: בשחור - פיחם: שיחור - אדרמינ"ט: הוציא כשפים - שלא היה יכול להוציאן כתובים שהיו החרטומין בודקין כל היוצאים שלא יוציאו כשפים ללמדם לבני מדינה אחרת: שוטה היה - שטות היה בו לעשות מה שאין דרך בני אדם עושים ומסר נפשו על הדבר: [הוספה מחסרונות הש"ס: בעל סטדא בועל פנדירא - ונקרא על שם בעל אמו אף על פי שהוא היה ממזר:] א' על האריג - חוט א' ארג על קצת אריג: וטעה ולא הטיל בו דלת - ונמצא שם נכתב במקומו אבל לא בכוונה: מעביר עליו קולמוס - לכוונת שם על כל אותיות כאלו הוא כותבו: והשלימה לספר - אות אחרונה של אחת מכ"ד ספרים: מחוסר מעשה דקריבה - אינו מקרבן אלא על ידי קציצה המפסיק ביניהן וכי קאמר רב אמי כגון כתב אחת על שפת לוח זו בטבריה ואחת על שפת לוח זו בצפורי ואתה יכול לקרבן שלא במעשה אלא קריבה בעלמא: ועשאו שני זיינין - והספר לכך צריך: רבא אמר כגון שנטלו לתגא דדלית - דלא הוי אלא הגהת אות אחת ובדבר מועט חייב הואיל וזהו תיקון הספר דאסור לאדם לשהות ספר שאינו מוגה משום אל תשכן באהליך עולה (איוב י״א:י״ד) והוה ליה ככתב אות אחת והשלימה לספר דאמרן לעיל דחייב ואפי' לרבנן:
מתני׳שתי אותיות בהעלם אחד — חייב. כתב בדיו בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום ובכל דבר שהוא רושם. על שני כותלי זויות ועל שני לוחי פינקס והן נהגין זה עם זה — חייב. הכותב על בשרו — חייב. המסרט על בשרו — רבי אליעזר מחייב חטאת וחכמים פוטרין. כתב במשקין במי פירות, באבק דרכים באבק הסופרים ובכל דבר שאינו מתקיים — פטור. לאחר ידו ברגלו בפיו ובמרפקו, כתב אות אחת סמוך לכתב, וכתב על גבי כתב, נתכוון לכתוב חי״ת וכתב שתי זיינין, אחת בארץ ואחת בקורה, כתב על שני כותלי הבית, על שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה — פטור. כתב אות אחת נוטריקון — רבי יהושע בן בתירא מחייב וחכמים פוטרין. גמ׳ דיו — דיותא. סם — סמא. סקרא — אמר רבה בר בר חנה: סקרתא שמה. קומוס — קומא. קנקנתום — אמר רבה בר בר חנה אמר שמואל: חרתא דאושכפי. ובכל דבר שהוא רושם. לאתויי מאי? לאתויי הא דתני רבי חנניא: כתבו במי טריא ואפצא — כשר. תני רבי חייא: כתבו באבר בשחור ובשיחור — כשר. המסרט על בשרו. תניא, אמר להן רבי אליעזר לחכמים: והלא בן סטדא הוציא כשפים ממצרים בסריטה שעל בשרו? אמרו לו: שוטה היה, ואין מביאין ראיה מן השוטים. ״בן סטדא״? בן פנדירא הוא! אמר רב חסדא: בעל ״סטדא״, בועל ״פנדירא״. בעל פפוס בן יהודה הוא? אלא אמו ״סטדא״. אמו מרים מגדלא שער נשיא הואי? אלא כדאמרי בפומבדיתא: סטת דא מבעלה. כתב אות אחת סמוך לכתב. מאן תנא? אמר רבא בר רב הונא: דלא כרבי אליעזר, דאי רבי אליעזר, האמר: אחת על האריג — חייב. כתב על גבי כתב. מאן תנא? אמר רב חסדא: דלא כרבי יהודה. דתניא: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוין לכתוב ״יהודה״, וטעה ולא הטיל בו דלת — מעביר עליו קולמוס ומקדשו, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר. תנא: כתב אות אחת והשלימה לספר, ארג חוט אחד והשלימו לבגד — חייב. מאן תנא? אמר רבא בר רב הונא: רבי אליעזר היא, דאמר אחת על האריג — חייב. רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן, להשלים שאני. אמר רבי אמי: כתב אות אחת בטבריא ואחת בציפורי — חייב, כתיבה היא, אלא שמחוסר קריבה. והתנן: כתב על שני כותלי הבית ועל שני דפי פנקס ואין נהגין זה עם זה — פטור! התם מחוסר מעשה דקריבה, הכא לא מחוסר מעשה דקריבה. תנא: הגיה אות אחת — חייב. השתא כתב אות אחת — פטור, הגיה אות אחת חייב?! אמר רב ששת: הכא במאי עסקינן — כגון שנטלו לגגו של חי״ת ועשאו שני זיינין. רבא אמר: כגון שנטלו לתגו של דל"ת ועשאו רי״ש. תנא: נתכוין לכתוב אות אחת
שבת קד: