הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנה:מסכת שבת155b
את הדלועין - התלושין ולא אמרינן מוקצין הן לבהמה דמאכל אדם הן: אשוני - קשין: א"נ - כלבים דקאמר בגורייתא זוטרי דכל נבלה קשה להן: ומערבין - התבן והאספסתא יחד והבהמה אוכלת התבן בשביל האספסתא: תבן בתיבנא סריא - דלא חזיא והשתא משוי לה אוכלא והאי סריא לאו סריא לגמרי דההיא לטינא קיימא ואסורה לטלטל: מתני' אין אובסין - מאכילין אותו הרבה על כרחו ותוחבין לו בגרונו ובגמרא מפרש לשון אובסין עושין לה כמין אבוס בתוך מעיה: ולא דורסין - שדורס לה בתוך גרונה את השעורין ומיהו לא הוי כל כך כמו אובסין: אבל מלעיטין - מפרש בגמרא: אין מאמירין - מפרש בגמרא: מהלקטין - מפרש בגמרא: אין נותנין מים לפני דבורים - מפרש טעמא בגמרא אי משום דאין מזונותיהן עליו שיוצאין ואוכלין בשדה אי משום דמיא באגמא שכיח להו: הרדיסאות - על שם מקומן וניזונין בתוך הבית: גמ' כי האי גוונא - שיאכילנה כל כך שירחיבו מעיה כאבוס: אטענה כורא - על גבה למזונות לדרך לבד שאר משאות: למקום שאינה יכולה להחזיר - שתוחבו לה לפנים מבית הבליעה: בכלי - בתרווד: דספי בידים - תוחבו לתוך פיו: אלא יוני שובך וכו' - בתמיה ואמאי לא מאי טרחא איכא: אלא לאו כו' - ומדמהלקטין דמתניתין למקום שאינה יכולה להחזיר נמי שרי שמע מינה מלעיטין דעגלים וגמלים למקום שאינה יכולה להחזיר ושרי אלא דגבי בהמה קרי ליה הלעטה וגבי עופות קרי ליה הילקוט ועל כרחך אין מאמירין דקאסר בכלי הוא: לעולם מהלקטין דספי ליה בידים - ולמקום שיכולה להחזיר: אין מזונותן עליך - דשכיחי להו בדברא: חזיר אין מזונותן עליך - דארור יהודי שיגדל חזירים: מתני' נמי דוקא - דאפילו שדי קמייהו נמי לא: דשכיחי באגמא - אבל מזונות לא שכיחי להו: שמזונותיו מועטין - שאין אדם חס עליו לתת לו מזונות הרבה: כמה תשהה במעיו - דהכלב שאכל בשר מת ומת הכלב בבית תוך ג' ימים מטמא באהל אבל בחייו לא מטמא דטומאה בלועה בבעלי חיים לא מיטמא כדאמר בבהמה המקשה (חולין דף עא:): שמע מינה - מדקאמר שהקפיד הקדוש ברוך הוא על מזונותיו: משח אודניה - מעט כמות אוזנו וחוטרא בתריה יכהו במקל מיד שלא יהא מרגילו אצלו: אבל במתא לא - ליתיב ליה מידי אי לאו דידיה הוא: משום דאתי למסרך - בתריה ויפסידו: לית דעתיר מחזירא - שכל מאכל ראוי לו ומוצא לאכול ואף מאכילין לו הרבה: כוותיה דרב יהודה - שהמראה למקום שאינו יכול להחזיר: פוקס את פיה - נותן חכה לתוך פיה שלא תוכל לסגור פיה: ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת - והמים מבליעין הכרשינין לתוך בית בליעתה על כרחה: מאכילה מעומד - נותן לתוך פיה וכל זמן שאינו מרביצה אינו יכול לתחוב כל כך ויכול להחזירה: מתניתין מני - דקתני נותן מים לתוך המורסן דנתינת מים לא זהו גיבולו: אפי' ר' יוסי מודה - דזהו גיבולו: קלי - קמח של תבואה שנתייבשה כשהן קליות בתנור ואותו קמח לעולם מתוק והוא קמחא דאבשונא ועושין ממנו שתיתא משמן ומים ומלח שמערבין בו:
הדלועין לפני הבהמה ואת הנבלה לפני הכלבים. מאי לאו, דלועין דומיא דנבלה: מה נבלה — דרכיכא, אף דלועין — דרכיכי, אלמא טרחינן באוכלא, ותיובתא דרב יהודה! אמר לך רב יהודה: לא, נבלה דומיא דדלועין: מה דלועין דאשוני, אף נבלה — דאשונא. והיכי משכחת לה? בבשר פילי. אי נמי, בגורייאתא זוטרי. תא שמע, דתני רב חנן מנהרדעא: מפרכין תבן ואספסתא ומערבין. אלמא טרחינן באוכלא! תבן בתיבנא סריא, אספסתא — בעילי זוטרי. מתני׳ אין אובסין את הגמל ולא דורסין, אבל מלעיטין. ואין מאמירין את העגלים, אבל מלעיטין. ומהלקטין לתרנגולין, ונותנין מים למורסן, אבל לא גובלין. ואין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין, ולפני יוני הרדיסיות. גמ׳ מאי ״אין אובסין״? אמר רב יהודה: אין עושין לה אבוס בתוך מעיה. מי איכא כי האי גוונא? אין, וכדאמר רב ירמיה מדיפתי: לדידי חזי לי ההוא טייעא דאוכלה כורא, ואטעינה כורא. אין מאמירין. איזו היא המראה ואיזו היא הלעטה? אמר רב יהודה: המראה — למקום שאינה יכולה להחזיר, הלעטה — למקום שיכולה להחזיר. רב חסדא אמר: אידי ואידי למקום שאינה יכולה להחזיר, והמראה בכלי, הלעטה ביד. מתיב רב יוסף: מהלקטין לתרנגולין, ואין צריך לומר שמלקיטין. ואין מלקיטין ליוני שובך וליוני עלייה, ואין צריך לומר שאין מהלקטין. מאי ״מהלקטין״ ומאי ״מלקיטין״? אילימא מהלקטין — דספי ליה בידיה, מלקיטין — דשדי ליה קמייהו, מכלל דיוני שובך ויוני עלייה מישדא קמייהו נמי לא? אלא לאו, מהלקטין — למקום שאינה יכולה להחזיר, מלקיטין — למקום שיכולה להחזיר. מכלל דהמראה בכלי, ותיובתא דרב יהודה! אמר לך רב יהודה: לעולם ״מהלקטין״ דספי ליה בידיה, ״מלקיטין״ דשדי ליה קמייהו, ודקא קשיא לך יוני שובך ויוני עלייה למישדא קמייהו נמי לא? הני מזונותן עליך, והני אין מזונותן עליך. כדתניא: נותנין מזונות לפני כלב, ואין נותנין מזונות לפני חזיר. ומה הפרש בין זה לזה? זה מזונותיו עליך, וזה אין מזונותיו עליך. אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא, אין נותנין מים לפני דבורים ולפני יונים שבשובך, אבל נותנין לפני אווזין ולפני תרנגולין ולפני יוני הרדיסיות. מאי טעמא? לאו משום דהני מזונותן עליך, והני אין מזונותן עליך. וליטעמיך, מאי איריא מיא? אפילו חיטי ושערי נמי לא! אלא, שאני מיא דשכיחי באגמא. דרש רבי יונה אפיתחא דבי נשיאה: מאי דכתיב ״יודע צדיק דין דלים״ — יודע הקדוש ברוך הוא בכלב שמזונותיו מועטין, לפיכך שוהה אכילתו במעיו שלשה ימים. כדתנן: כמה תשהה אכילתו במעיו ויהא טמא — בכלב שלשה ימים מעת לעת, ובעופות ובדגים כדי שתפול לאור ותשרף. אמר רב המנונא: שמע מינה אורח ארעא למשדא אומצא לכלבא. וכמה? אמר רב מרי: משח אודניה, וחוטרא אבתריה. הני מילי בדברא, אבל במתא לא, דאתי למסרך. אמר רב פפא: לית דעני מכלבא, ולית דעתיר מחזירא. תניא כוותיה דרב יהודה: איזו היא המראה, ואיזו היא הלעטה? המראה — מרביצה ופוקס את פיה ומאכילה כרשינין ומים בבת אחת. הלעטה — מאכילה מעומד ומשקה מעומד, ונותנין כרשינין בפני עצמן ומים בפני עצמן. מהלקטין לתרנגולין כו׳. אמר אביי, אמריתה קמיה דמר: מתניתין מני? ואמר לי: רבי יוסי בר יהודה היא. דתניא: אחד נותן את הקמח ואחד נותן לתוכו מים — האחרון חייב, דברי רבי. רבי יוסי בר יהודה אומר: אינו חייב עד שיגבל. דילמא עד כאן לא קאמר רבי יוסי בר יהודה התם אלא קמח דבר גיבול הוא, אבל מורסן דלאו בר גיבול הוא, אפילו רבי יוסי בר יהודה מודה. לא סלקא דעתא, דתניא בהדיא: אין נותנין מים למורסן, דברי רבי. רבי יוסי בר יהודה אומר: נותנין מים למורסן. תנו רבנן: אין גובלין את הקלי. ויש אומרים: גובלין. מאן ״יש אומרים״? אמר רב חסדא:
שבת קנה: