הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מה:מסכת שבת45b
פצעילי תמרה - תמרים הנלקטים קודם בישולן וכונסין אותם בסלים שעושין מלולבין והן מתבשלות מאליהן מהו לאכול מהן קודם בישולן מי מודה בהן דמוקצות הן כגרוגרות וצימוקין או לא: אלא בגרוגרות וצימוקין - דאיכא תרתי דדחינהו בידים ולא חזו: ור' לית ליה מוקצה - דקס"ד מדבעי מיניה אליבא דרבי שמעון אלמא הוה שמיע ליה מאבוה דכרבי שמעון סבירא ליה: משקין - דרך להשקות בהמה לפני שחיטה שתהא נוחה להפשיט: המדבריות - הברייתות: ברביעה - במרחשון: ואלו מדבריות כל שרועות באפר - והני מיהא אסירי אלמא אית ליה מוקצה: איבעית אימא הני - מדבריות נמי כגרוגרות דמי דדחינהו בידים ויש טורח לילך ולהביאם: ואיבעית אימא - ההיא דפצעילי תמרה לדבריו דרבי שמעון קאמר ולר' לא ס"ל: ה"ג אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן אמרו הלכה כר' שמעון: אמרו - בני הישיבה: סרוייא קרוייא - על שם מקומו: כלום עשוי - לשום תשמיש: אלא לתרנגולין - הלכך ה"ל מלאכתו לאיסור ואסור אלמא אית ליה מוקצה: דאית ביה אפרוח מת - דלא חזי למיכל ולכלבים נמי לא חזי ואף על גב דא"ר שמעון מחתכין את הנבלה לפני הכלבים הני מילי במסוכנת אבל בריאה לא דלא הוה דעתיה מאתמול לכלבים והאי אפרוח שמת בשבת נמי לא הוה דעתיה מאתמול לכלבים: הניחא למר כו' דאמר מודה היה ר"ש - דאע"ג דאמר מחתכין הנבלה לפני הכלבים ה"מ במסוכנת דדעתיה עליה מאתמול לכלבים אבל מודה הוא בבעלי חיים כלומר בבריאים שמתו שאסורין שפיר קתרצת דלרבי שמעון גופיה לא חזי לכלבים: מאי איכא למימר - הא חזי לכלבים: דאית בה ביצה - שנולדה היום ומודה ר' שמעון בנולד: והא אמר רב נחמן כו' - בשמעתא קמייתא דביצה: דאית בה ביצת אפרוח - וכלב לא אכיל לה משום קליפה: וליה לא סבירא ליה - לר' יוחנן לא סבירא דתיהוי הלכה כר' שמעון והיינו דרב יצחק: ואת לא תסברא - ומקמי דשמעת ליה לדרב יצחק לא הוה ידעת דר' יוחנן כר' יהודה: בשתי ידים אסור לטלטלה - כדמפרש טעמא לקמיה דלאו לטלטולי עבידא דאדם קובע לה מקום: ור' יוחנן אמר אנו אין לנו - שום היתר בהלכות טלטול נרות: אלא בנר - ישן כרבי שמעון דמתיר אבל מנורה כו' הלכך אי לאו מדרב יצחק לא הוה ידענא ליה אבל השתא ידענא דכר' יהודה סבירא ליה בכולהו בר ממוקצה מחמת מיאוס דנר ישן:
תמרה, לרבי שמעון מהו? אמר לו: אין מוקצה לרבי שמעון אלא גרוגרות וצימוקין בלבד. ורבי לית ליה מוקצה? והתנן אין משקין ושוחטין את המדבריות, אבל משקין ושוחטין את הבייתות. ותניא: אלו הן מדבריות? — כל שיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה. בייתות — כל שיוצאות ורועות חוץ לתחום, ובאות ולנות בתוך התחום. רבי אומר: אלו ואלו בייתות הן. ואלו הן מדבריות: כל שרועות באפר, ואין נכנסות לישוב לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. איבעית אימא: הני נמי כגרוגרות וצימוקין דמיין. ואי בעית אימא: לדבריו דרבי שמעון קאמר ליה, וליה לא סבירא ליה. ואיבעית אימא, לדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי לית לי מוקצה כלל, לדידכו אודו לי מיהת דהיכא דיוצאות בפסח ונכנסות ברביעה דבייתות נינהו. ורבנן? — אמרו ליה: לא, מדבריות נינהו. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אמרו הלכה כרבי שמעון. ומי אמר רבי יוחנן הכי? והא בעא מיניה ההוא סבא קרויא, ואמרי לה, סרויא מרבי יוחנן: קינה של תרנגולת מהו לטלטולי בשבת? אמר ליה: כלום עשוי אלא לתרנגולין! הכא במאי עסקינן — דאית ביה אפרוח מת. הניחא למר בר אמימר משמיה (דרב) [דרבא] דאמר: מודה היה רבי שמעון בבעלי חיים שמתו שאסורין. אלא למר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דאמר: חלוק היה רבי שמעון [אפילו] בבעלי חיים שמתו שהן מותרין, מאי איכא למימר? הכא במאי עסקינן — בדאית ביה ביצה. והאמר רב נחמן: מאן דאית ליה מוקצה — אית ליה נולד, דלית ליה מוקצה — לית ליה נולד! דאית ביה ביצת אפרוח. כי אתא רב יצחק ברבי יוסף אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יהודה. ורבי יהושע בן לוי אמר: הלכה כרבי שמעון. אמר רב יוסף: היינו דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אמרו הלכה כרבי שמעון. אמרו, וליה לא סבירא ליה. אמר ליה אביי לרב יוסף: ואת לא תסברה דרבי יוחנן כרבי יהודה, הא רבי אבא ורבי אסי איקלעו לבי רבי אבא דמן חיפא, ונפל מנרתא על גלימיה דרבי אסי ולא טלטלה. מאי טעמא? לאו משום דרבי אסי תלמידיה דרבי יוחנן הוה, ורבי יוחנן כרבי יהודה סבירא ליה, דאית ליה מוקצה! אמר ליה: מנרתא קאמרת? מנרתא שאני, דאמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי: הורה ריש לקיש בצידן: מנורה הניטלת בידו אחת — מותר לטלטלה, בשתי ידיו — אסור לטלטלה. ורבי יוחנן אמר: אנו אין לנו אלא בנר כרבי שמעון. אבל מנורה, בין ניטלת בידו אחת בין ניטלת בשתי ידיו — אסור לטלטלה. וטעמא מאי? רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: הואיל ואדם קובע לה מקום. אמר ליה אביי לרב יוסף: והרי כילת חתנים דאדם קובע לו מקום, ואמר שמואל משום רבי חייא: כילת חתנים
שבת מה: