הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צח:מסכת שבת98b
אמר שמואל ביתדות - לא היו מקורות מלמטה אלא יתדות היו וריוח ביניהן כעין אותן שלנו העשויות להביא עצים. ולי נראה פי' דאטבי כמו אטבא דספרי האמור במנחות (ד' לב.) והוא גלואו"ן בלע"ז שמבקע מקל אחד בראשו ונושך בו דפי הקונטרס והכי קאמר רב כהנא באטבי לא היה נותן ריוח בין כל סדרא וסדרא כדקאמרת דמתוך שהסדר גבוה ג' קרשים כל אחד רחבו אמה וחצי ומושבו קצר שהוא אמה של עובי ותו לא הרי הן נופלות זו על זו אלא מושיב שתי שורות של שלש שנים זו אצל זו כמין אטבי ששתי צלעות האטבא סמוכות זו לזו כן מושיב לראש העגלה האחת ומחזיקות זו את זו ונמצא מקום מושב הסדר ב' אמות וכן עושה לראש השני ואמת הריוח באמצע ופרכינן היכא מנח להו לקרשים אגבה דעגלה והא עגלה גופה מקורה הואי ותינח צידיהן וביניהן כו' כדפרי' וללשון רבותי אין לשון הגירסא נראה כפירושן ולמה הוזכרו אותן טבעות כאן לשלחופינהו לקרשים שבשני סדרים הפנימית שלא יהו טבעותיהן מכוונין זו כנגד זו: ולהלן הוא אומר תמו נכרתו - מה תמו הנאמר להלן לשון כלייה אף תמים האמור כאן לשון כלייה: שנא' יחדו - כולן שוות: דלא לייתי דנסרא - קרש אחד מב' חתיכות: דלא לישלחופינהו - אחד לפנים ואחד לחוץ אלא מושיב הקרשים מכוונין זה אצל זה שיעמדו הקרשים מכוונים עוביה של זו כנגד עוביה של זו: ואתי פותיא דהני וממלא סומכא דהני - שכשהושיב ששה קרשים למערב נמצא רחבן תשע אמות והמשכן רחבו י' נמצא חסר הכותל חצי אמה לצפון וחצי אמה לדרום ומביא שני קרשים אחד למקצוע זה ואחד למקצוע זה ומושיבן אצל השש ורוחב הקרש אמה וחצי נמצא חצי האמה ממלא וסותם חסרון הקיר מערבי והאמה מכסה עביו של קרש הדרומי החיצון נמצאו הזויות שוין מבחוץ שני חודי הקרשים סמוכין יחד וכן לצפון: האי עייל והאי נפיק - דכיון דקרש אחד שבדרום ושבצפון למעלה כלה בעביו וקרש ההוא נותן במקצוע רחב אמה וחצי נמצא רחב הקרש של מקצוע בולט ויוצא לדרום מלמעלה חוץ מעביו של דרומי וכן לצפון: דשפי להו - לרוחב ב' קרשים שבמקצוע ומקצרן למעלה מרחבן שלא יהיו בולטין: כי טורים - ההרים הללו שהן משופעין [מב' צדדים]: בנס היה עומד - שאחר שהקרשים כולן נתונין באדנים לצפון למערב ולדרום היה נותנו ומבריח לשלשת הרוחות ואין לך אומן יכול לעשות כן ובנס היה נכפף מאליו: דל עשר לאיגרא - לרחב חלל המשכן שהוא י' אמות: לרבי יהודה - דאמר למעלה כלין עוביין של קרשים לכאצבע אינן ממעטין ביריעות וכשפורשן לרחב המשכן נופלות תשע אמות לצפון ומכסין ט' אמות לקרשים מבחוץ ואמה של אדנים מגולה שהאדנים גבהן אמה וחלולין הם והקרשים חרוצין למטה באמצע חצי אמה רחב בגובה אמה ונשאר חצי אמה לכאן וחצי אמה לכאן והן שתי ידות לקרש האחד ומחסר מן הידות מבחוץ ומשני צידיהן לרכוב על עובי דופני האדן כשנועץ שתי הידות בשני אדנים כדי שיהיו הקרשים תכופות ומשולבות אשה אל אחותה ולא יהא עובי האדן מפסיק ביניהן: לרבי נחמיה - דאמר אף מלמעלה עוביין אמה ממעט עובי הקרשים הדרומיות והצפוניות אמה לכאן ואמה לכאן באורך היריעות ואינן נופלות אלא ח' אמות לכל צד: מיגליא אמה מן הקרשים - חוץ לאדנים ואמה דאדנים: שדי פותייהו לאורכא דמשכן - לאחר שחברו ה' יריעות לבד וכל אחת ד' אמות רחב הרי כ' אמות וכנגדן במחברת השנית שהיא של ה' יריעות. הרי מ' ל' מהן הויין גג למשכן לאורכו ועשר העודפות: לרבי יהודה - דאמר אין עובי קרשים שבמערב ממעט בהו נמצא היו"ד אמות כולן תלויות ומכוסות כל י' אמות של אורך הקרש הרי אף האדנים של צד מערבי מכוסין: ועשית יריעות עזים - אלו יריעות עליונות הפרוסות על יריעות התחתונות העליונות קרויות אהל כלומר לגג ומכסה והתחתונות קרויות משכן עצמו שהן לנוי תכלת וארגמן ותולעת שני: מיכסיא אמה דאדנים - שנשארת מגולה מן התחתונות יכסוה העליונות: לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים - ועודפה של יריעה זו הוצרך לכסות אמה דקרשים שלא כסוה התחתונות: בעודף - שיריעות האהל עודפות על יריעות המשכן ב' אמות יהיה סרוח על כיסוי התחתונות לכסות מה שלא כיסוהו: ארבעים וארבע - די"א יריעות היו: תרתי דכפלא - שהיתה נוטה רוחב חצי יריעה על רוח מזרחית שלא היו שם קרשים שהוא פתח למשכן ואין שם אלא מסך פרוש כמו וילון כדכתיב ועשית מסך לפתח האהל וגו': בשלמא לרבי יהודה - דאמר עובי הקרשים לא ממעט ביריעות היינו דכתיב חצי היריעה העודפת בעליונות יותר מן התחתונות תסרח על אחורי המשכן סרוח על כל אורך הקרשים והאדנים של מערב ונגררות בארץ: מאי תסרח - אמה אחת נגררת ותו לא שהרי עובי הקרשים מיעט בה אמה: מחברותיה - חצי היריעה סרוחה מחברותיה אמה ממנה לכסות האדנים ואמה נגררת: ושיפוליה - שולי בגדיה כך היתה יריעה של אחריו נגררת בארץ: חרוצים היו קרשים - כמו שפירשתי חצי אמה באמצע רחבן מלמטה בגובה אמה ונשארין הידות לכאן ולכאן וגם הם חרוצים מבחוץ כשיעור עובי דופן האדן ברחב ובגובה אמה עד הארץ לרכוב על האדן שיהו משולבות קרש על קרש ולא יפסיק עובי שני האדנים ביניהם: וחלולים היו האדנים - שבאותו חלל היו תוקעין ידות הקרשים:
שמואל: ביתדות. תנו רבנן: קרשים מלמטן עוביין אמה, ומלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, שנאמר: ״יהיו תמים על ראשו״, ולהלן הוא אומר: ״תמו נכרתו״. דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: כשם שמלמטן עוביין אמה, כך מלמעלן עוביין אמה, שנאמר: ״יחדיו״. והכתיב ״תמים״! ההוא דליתו שלמין ולא ליתו דניסרא. ואידך נמי, הכתיב ״יחדו״! ההוא דלא לישלחופינהו מהדדי. בשלמא למאן דאמר כשם שמלמטן עוביין אמה כך מלמעלן עוביין אמה, היינו דכתיב: ״ולירכתי המשכן ימה תעשה ששה קרשים. ושני קרשים תעשה למקצעת״ — דאתי פותיא דהני, ממלי ליה לסומכא דהני. אלא למאן דאמר מלמטן עוביין אמה, מלמעלן כלין והולכין עד כאצבע, האי עייל והאי נפיק! דשפי להו כי טורין. ״והבריח התיכן בתוך הקרשים״, תנא: בנס היה עומד. ״ואת המשכן תעשה עשר יריעת ... ארך היריעה האחת שמנה ועשרים באמה״. שדי אורכייהו לפותיא דמשכן, כמה הויא — עשרין ותמני. דל עשר לאיגרא — פשו להו תשע להאי גיסא ותשע להאי גיסא. לרבי יהודה מיגליא אמה דאדנים, לרבי נחמיה מיגליא אמה דקרשים. שדי פותייהו לאורכה דמשכן, כמה הויא — ארבעין. דל תלתין לאיגרא — פשא להו עשר, לרבי יהודה, מכסיא אמה דאדנים לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים. ״ועשית יריעת עזים לאהל וגו׳ ארך היריעה האחת שלשים באמה וגו׳״. שדי אורכייהו לפותיא דמשכן, כמה הויא — תלתין, דל עשר לאיגרא, פשו להו עשר להאי גיסא ועשר להאי גיסא. לרבי יהודה מיכסיא אמה דאדנים, לרבי נחמיה מיגליא אמה דאדנים. תניא נמי הכי: ״והאמה מזה והאמה מזה בעדף״ — לכסות אמה של אדנים, דברי רבי יהודה. רבי נחמיה אומר: לכסות אמה של קרשים. שדי פותייהו לאורכיה דמשכן, כמה הויא? ארבעין וארבעי. דל תלתין לאיגרא — פשו להו ארבסרי. דל תרתי לכפלא, דכתיב: ״וכפלת את היריעה הששית אל מול פני האהל״ — פשו להו תרתי סרי. בשלמא לרבי יהודה, היינו דכתיב: ״חצי היריעה העדפת תסרח״. אלא לרבי נחמיה, מאי ״תסרח״? תסרח מחברותיה. תנא דבי רבי ישמעאל: למה משכן דומה — לאשה שמהלכת בשוק ושפוליה מהלכין אחריה. תנו רבנן: חרוצים היו קרשים וחלולים היו אדנים,
שבת צח: