הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ס:מסכת שבת60b
משלחין כלים ביו"ט בין תפורין בין שאינן תפורין אבל לא סנדל המסומר - אלמא לאו בר מנעלי' ביו"ט הוא דהא קתני התם כל שנאותין בו ביו"ט משלחין אותו: איכא כינופיא - שאין עושין מלאכה ונקבצין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות כי ההיא מעשה דהוה כינופיא: דאיסורא - בעשיית מלאכה: ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא - בפרק חומר בקדש גבי נושא מי חטאת ואפר חטאת בירדן ובספינה שנמצא כזית מן המת תחוב בקרקעית' של ספינה ונטמאו וקאמרי רבנן דגזרו שלא יעביר אדם מי חטאת בספינה ולא על הגשר ולא ישיטם על פני המים אחד ירדן ואחד שאר נהרות ופליג ר' חנינא ואמר לא אסרו אלא בירדן ובספינה ולא גשר ושאר נהרות דגזירה שגזרו מחמת מאורע אין להם לגזור אלא מעין המאורע: דשאני משאר נהרות - ברוחב או בעומק: אלא לחזק - שמסמרותיו נעשו לחזק העקב שקורין שול"א עם הפנתא שקורין אינפייל"א אבל לנוי מותר דלא גזרו אלא מעין המאורע והנהו לחזק היו כסתם מסמרים דסנדל: שתים מכאן - לצד חיצון אחד בראשו לצד האצבעות ואחד לצד עקיבו ושתים מכאן לצד פנימי לעבר בין הרגלים: תרסיותיו - רצועותיו: סנדל הנוטה - שתחתון שלו אינו שוה שעב מצד זה ודק מצד זה וכשדורס נוטה לצד הדק וצריך להגביהו שיהא שוה לצד שכנגדו: איפה - שם חכם ובנו של ר' רחבה דפומבדיתא הוה: תפרו מבפנים - שנתן מנעל של עור לפנים מן הסנדל תפרו פורדרי"ץ בלע"ז: מותר - שמעתי מרבי יוחנן וטעמא לא ידענא: מותר - לקבוע בו מסמרים מבחוץ: עשאו - למסמר כמין כלבוס בלע"ז טינפיילו"ן שני ראשין חדין וכפופין ונועץ שני ראשים בעץ כדאמרי' בסוטה (יט:) כלבוס של ברזל מטילין לה לתוך פיה: מותר - הואיל ונשתנה משאר מסמרים דלא גזרו אלא מעין המאורע: חיפהו - מלמטה: אבל מטלטלין אותו - דתורת כלי עליו: אוסר - דילמא אתי לנועלו: נשרו רוב מסמרותיו כו' - לקמן מפרש לה: מותר - הואיל ונשתנה מכמו שהיה דמעין המאורע גזרו: עשאו - לראש מסמר רחב כמין טס או שעשאו חד כמין יתד: אע"ג דאישתאר טובא - ובלבד שיהיו מעוט: שנגממו - מלמעלה ורשומו ניכר בתוך העץ אפילו טובא דהא מינכר שאינו כברייתו: שנעקרו - לגמרי שאין ניכר שהיה בו יותר ד' או ה' [אין] טפי לא לוי"ה ולשון חבירו איפכא: נוטה שאני - שכולן צריכין לו להשוותו ואין אחד מהן לחזק: השתא דאתית להכי - לחלק בין נוטה לשאין נוטה: לרבי יוחנן נמי - דקפרכת לעיל מינה ואמרי דאמר כמאן איכא נמי לתרוצי לעולם כרבי נתן ונוטה שאני דהתם מתיר עד שבע אבל אין נוטה ה' ותו לא: מסתברא טעמא - דאסור לטלטל שמא ינעלנו: בבלאי שרי איסורי - דר' חייא מבבל הוה כדאמרינן בסוכה עלו ר' חייא ובניו ויסדוה: עד דאתא רבי חייא - כשעלה מבבל לארץ ישראל ובא דרך סוריא מפומבדיתא: חסר תרתי - נפלו שתים ממסמרותיו בדרך: לסורא חסר - (תרתי) דומה אצל דומה:
כלים ביום טוב בין תפורין בין שאינן תפורין — אבל לא סנדל המסומר ולא מנעל שאינו תפור ביום טוב! בשבת מאי טעמא — דאיכא כינופיא, ביום טוב נמי איכא כינופיא. תענית צבור איכא כינופיא, ליתסר? מעשה כי הוה בכינופיא דאיסורא, הכא כינופיא דהתירא הוה. ואפילו לרבי חנינא בן עקיבא, דאמר: לא אסרו אלא בירדן ובספינה וכמעשה שהיה. הני מילי ירדן דשאני משאר נהרות. אבל יום טוב ושבת כי הדדי נינהו, דתנן: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא לחזק, אבל לנוי — מותר. וכמה לנוי? רבי יוחנן אמר: חמש בזה וחמש בזה. ורבי חנינא אמר: שבע בזה ושבע בזה. אמר ליה רבי יוחנן לרב שמן בר אבא, אסברה לך: לדידי, שתים מכאן ושתים מכאן ואחת בתרסיותיו. לרבי חנינא, שלש מכאן ושלש מכאן ואחת בתרסיותיו. מיתיבי: סנדל הנוטה עושה לו שבע, דברי רבי נתן. ורבי מתיר בשלש עשרה. בשלמא לרבי חנינא, הוא דאמר כרבי נתן. אלא רבי יוחנן, דאמר כמאן? הוא דאמר כרבי נהוראי, דתניא: רבי נהוראי אומר, חמש מותר ושבע אסור. אמר ליה איפה לרבה בר בר חנה: אתון תלמידי רבי יוחנן עבידו כרבי יוחנן, אנן נעביד כרבי חנינא. בעא מיניה רב הונא מרב אשי: חמש מהו? אמר ליה: אפילו שבע מתר. תשע מאי? אמר ליה: אפילו שמונה אסור. בעא מיניה ההוא רצענא מרבי אמי: תפרו מבפנים — מהו? אמר ליה: מותר, ולא ידענא מאי טעמא. אמר רב אשי: ולא ידע מר מאי טעמא?! כיון דתפרו מבפנים הוי ליה מנעל. בסנדל גזרו ביה רבנן, במנעל לא גזרו ביה רבנן. בעא מיניה רבי אבא בר זבדא מרבי אבא בר אבינא: עשאו כמין כלבוס, מהו? אמר ליה: מותר. איתמר נמי, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: עשאו כמין כלבוס — מותר. אמר רב ששת: חיפהו כלו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו — מותר. תניא כוותיה דרב ששת: לא יצא האיש בסנדל המסומר, ולא יטייל מבית לבית, אפלו ממטה למטה. אבל מטלטלין אותו לכסות בו את הכלי ולסמוך בו כרעי המטה. ורבי אלעזר ברבי שמעון אוסר. נשרו רוב מסמרותיו ונשתיירו בו ארבע או חמש — מותר. ורבי מתיר עד שבע. חיפהו בעור מלמטה וקבע לו מסמרות מלמעלה — מותר. עשאו כמין כלבוס או כמין טס או כמין יתד, או שחיפהו כולו במסמרות כדי שלא תהא קרקע אוכלתו — מותר. הא גופה קשיא. אמרת נשרו רוב מסמרותיו — אף על גב דנשתיירו ביה טובא, והדר תני: ארבע או חמש — אין, טפי — לא! אמר רב ששת: לא קשיא — כאן שנגממו, כאן שנעקרו. ארבע או חמש מותר. השתא חמש שרי, ארבע מיבעיא?! אמר רב חסדא: ארבע מסנדל קטן, וחמש מסנדל גדול. ורבי מתיר עד שבע. והתניא: רבי מתיר עד שלש עשרה! נוטה שאני. השתא דאתית להכי, לרבי יוחנן נמי לא קשיא: נוטה שאני. אמר רב מתנה, ואמרי לה אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב מתנה: אין הלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון. פשיטא, יחיד ורבים הלכה כרבים! מהו דתימא: מסתברא טעמא דרבי אלעזר ברבי שמעון בהא, קא משמע לן. אמר רבי חייא: אי לאו דקרו לי ״בבלאי שרי איסורי״ שרינא ביה טובא. וכמה? בפומבדיתא אמרין: עשרין וארבע. בסורא אמרין: עשרין ותרתין. אמר רב נחמן בר יצחק, וסימניך: עד דאתא מפומבדיתא לסורא חסר תרתי. ולא ביחיד בזמן שאין ברגלו מכה.
שבת ס: