הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיח:מסכת שבת118b
נחלת יעקב - ולא נחלת אברהם ויצחק: לארכה ולרחבה - ארץ זו ולא יותר: הארצות האל - ותו לא: תבשיל של תרדין - חשוב הוא: ראשי שומין - חשובים היו להן: כסא דהרסנא - דגים קטנים מטוגנים בשמן קרביהן ובקמח: דור אנוש - התחילו לעבוד ע"ז דכתיב (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרוא וגו': בתריה - בתר ההיא פרשתא: הרי זה מחרף ומגדף - שנביאים הראשונים תיקנו לומר בפרקים לשבח והודיה כדאמרינן בערבי פסחים (דף קיז.) וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ: פסוקי דזמרא - שני מזמורים של הילולים הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו: דמדומי חמה - כשהיא אדומה שחרית אחרי הנצה מיד היא אדומה וערבית סמוך לשקיעתה: עם שמש - עם זריחתה: ולפני ירח - קודם אור הירח בעוד השמש לא שקעה: ממתי מחולי בני מעיים - שמתייסרין ביסורין ומתמרקין עונותיהן: ממכניסי שבת בטבריא - מפני שהיא עמוקה ומחשכת מבעוד יום וסבורין שחשכה וממוציאי שבת בצפורי שיושבת בראש ההר ובעוד כשהחמה שוקעת נראית שם אור גדול ומאחרין לצאת: ממושיבי בית המדרש - חזנים מאספי תלמידים בכל יום לבא: ממעמידי - ממונים לעת האוכל לומר הגיע עת לעמוד ולאכול: ממחלקי - לעניים צדקה דאמרינן בבבא בתרא פ"ק (דף ח:) צדקה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה והמחלקים אותה עליהם לבדוק לפי הצריך לכל אחד ואחד ופעמים שקרובין דעתם לרחם על זה ולחלוק יותר מן הצורך שאומדין אותו בהרווחה ואומדין את חברו בצמצום: בעלתי ושניתי - כדי שיהיו זכרים דאמר מר הרוצה שיהיו בניו זכרים יבעול וישנה (עירובין דף ק:): לא קריתי לאשתי אשתי - שאף שיחת חולין שלי יש ללמוד הימנה חכמה: אשתי ביתי - שהיא עיקר של בית: ולשורי שדי - שהוא עיקר של שדה דכתיב ורב תבואות בכח שור (משלי י״ד:ד׳): לא נסתכלתי כו' - מרוב צניעות: והא אמרו לו כו' - וא"כ לרבי יוסי נמי הוה ליה למיקרייה רבינו הקדוש: תחת אבנטו - מן האבנט ולמטה: לא ראו קורות כו' - כשפושט חלוקו [פושטו] כמו שהוא לובשו דרך ראשו ומכסה את עצמו תחלה משום צניעות בסדינו מתחת ויושב במטתו: לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי - שאם בא מי שאמרתי עליו דבר ושאל אם אמרתי כן עליו לא חזרתי בי לאמר אינו כדבריו לפי שמתחלה אמת אמרתי וקסבר כל מילתא דמתאמרא באפי מרה לית בה משום לישנא בישא וכן מפרש במסכת ערכין (דף טו:): דקיימתי מצות תפילין - שלא הלך ארבע אמות בלא תפילין וכן לענין ציצית: עד דרמיה - שתקנה וזה לשון תליית ציצית כדאמרינן בעלמא (תענית ד' כב.) לא רמי חוטי: דשלים מסכתיה - שגרסה:
יעקב אביך וגו׳״. לא כאברהם, שכתוב בו ״קום התהלך בארץ לארכה וגו׳״. ולא כיצחק, שכתוב בו ״כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל״. אלא כיעקב, שכתוב בו ״ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה״. רב נחמן בר יצחק אמר: ניצול משעבוד גליות. כתיב הכא: ״והרכבתיך על במתי ארץ״, וכתיב התם: ״ואתה על במותימו תדרוך״. אמר רב יהודה אמר רב: כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו, שנאמר: ״והתענג על ה׳ ויתן לך משאלות לבך״. עונג זה איני יודע מהו. כשהוא אומר ״וקראת לשבת עונג״ — הוי אומר זה עונג שבת. במה מענגו? רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב אמר: בתבשיל של תרדין ודגים גדולים וראשי שומין. רב חייא בר אשי אמר רב: אפילו דבר מועט, ולכבוד שבת עשאו — הרי זה עונג. מאי היא? אמר רב פפא: כסא דהרסנא. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה [כדור] אנוש — מוחלין לו, שנאמר: ״אשרי אנוש יעשה זאת וגו׳ מחללו״. אל תקרי ״מחללו״ אלא: ״מחול לו״. אמר רב יהודה אמר רב: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון, שנאמר: ״ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט״, וכתיב בתריה: ״ויבא עמלק״. אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן — מיד נגאלים, שנאמר: ״כה אמר ה׳ לסריסים אשר ישמרו את שבתותי״, וכתיב בתריה: ״והביאותים אל הר קדשי וגו׳״. אמר רבי יוסי: יהא חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת. אמר רבי יוסי: יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום. איני?! והאמר מר: הקורא הלל בכל יום הרי זה מחרף ומגדף! כי קאמרינן — בפסוקי דזמרא. אמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתפללים עם דמדומי חמה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מצוה להתפלל עם דמדומי חמה. אמר רבי זירא, מאי קרא: ״ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים״. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בחולי מעיים, דאמר מר: רובן של צדיקים מתים בחולי מעיים. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממתי בדרך מצוה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממכניסי שבת בטבריא, וממוציאי שבת בצפורי. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממושיבי בית המדרש, ולא ממעמידי בית המדרש. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי מגבאי צדקה ולא ממחלקי צדקה. ואמר רבי יוסי: יהא חלקי ממי שחושדין אותו ואין בו. אמר רב פפא: לדידי חשדן ולא הוה בי. אמר רבי יוסי: חמש בעילות בעלתי, ונטעתי חמשה ארזים בישראל. ומאן אינון — רבי ישמעאל ברבי יוסי, ורבי אלעזר ברבי יוסי, ורבי חלפתא ברבי יוסי, ורבי אבטילס ברבי יוסי, ורבי מנחם ברבי יוסי. והאיכא ורדימס! היינו ורדימס היינו מנחם, ואמאי קרי ליה ״ורדימס״? — שפניו דומין לורד. למימרא דרבי יוסי מצות עונה לא קיים?! אלא אימא: חמש בעילות בעלתי ושניתי. אמר רבי יוסי: מימי לא קריתי לאשתי ״אשתי״ ולשורי ״שורי״, אלא לאשתי — ״ביתי״, ולשורי — ״שדי״. אמר רבי יוסי: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. איני? והאמרו ליה לרבי: מאי טעמא קרו לך רבינו הקדוש? אמר להו: מימי לא נסתכלתי במילה שלי. ברבי מילתא אחריתי הוה ביה, שלא הכניס ידו תחת אבנטו. ואמר רבי יוסי: מימי לא ראו קורות ביתי אימרי חלוקי. ואמר רבי יוסי: מימי לא עברתי על דברי חברי. יודע אני בעצמי שאיני כהן, אם אומרים לי חבירי: עלה לדוכן — אני עולה. ואמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי. אמר רב נחמן: תיתי לי, דקיימית שלש סעודות בשבת. אמר רב יהודה: תיתי לי, דקיימית עיון תפלה. אמר רב הונא בריה דרב יהושע: תיתי לי, דלא סגינא ארבע אמות בגילוי הראש. אמר רב ששת: תיתי לי, דקיימית מצות תפילין. ואמר רב נחמן: תיתי לי, דקיימית מצות ציצית. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבה: אבוך, במאי זהיר טפי? אמר ליה: בציצית. יומא חד הוה קא סליק בדרגא. איפסיק ליה חוטא, ולא נחית ואתא, כמה דלא רמיה. ואמר אביי: תיתי לי, דכי חזינא צורבא מרבנן דשלים מסכתיה
שבת קיח: