הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ו.מסכת שבת6a
מידי דהוה אמעביר חפץ בר"ה - יותר מד' אמות וכל כמה דלא מנח ליה פטור וכי אנחיה חייב ואע"ג דאיפסיק הילוכא ביני וביני: מתחלת ד' לסוף ד' - אמות מצומצמות: לכולי עלמא מקום חיוב - אם יטלהו חוץ לד' ויניחהו כאן שהרי העבירו ד' שלימות: אצדי ר"ה - מרה"י לר"ה כגון חצר שנפרץ לר"ה דהוי מקום המחיצה צדי ר"ה ופליגי בה ר' אליעזר ורבנן בעירובין בפ' כל גגות ואמרי רבנן דלאו כר"ה דמו ואפ"ה כי אפיק מרה"י לר"ה דרך שם חייב: היכא דליכא חיפופי - כגון ההיא דעירובין: היכא דאיכא חיפופי - נועצים יתדות קטנות לפני הכותל שיחופו שם עגלות וקרונות ולא יחופו בכותל ויפילוהו: מי שמע' ליה - דהוי ר"ה ואפילו הכי כי מפיק לר"ה דרך שם חייב: בזורק - מחנות לפלטיא דרך סטיו דחייב דהא לא נח בכרמלית מידי: המכניס והמוציא פטור - דמהלך כעומד והא נח גופו בכרמלית: ד' רשויות - כולהו מפרש ליה: גדר - כותל שהוא גבוה י' ורחב ד' הוי רה"י: סרטיא - מסילה שהולכין בה מעיר לעיר: פלטיא - רחבה של עיר ששם מתקבצין לסחורה: ומבואו' - של עיר רחבים י"ו אמה: המפולשין - משני ראשיהן לפלטיא: ענוש כרת - בלא התראה: ונסקל - בהתראה: בקעה - שדות הרבה קנפני"א בלע"ז: איסטוונית - שלפני החנויות שיושבים שם סוחרים: והכרמלית - לקמיה פריך אטו כל הני ים ובקעה לאו היינו כרמלית דקתני תנא לעיל: אינן לא כרשות היחיד - משום דדמיא לרה"ר דאין להם מחיצות: ולא כרה"ר - דאינן דומין לדגלי מדבר דלאו להילוכא דרבים עבידי: אין נושאין ונותנין בתוכן - כלומר אין מטלטלין בהן אלא בתוך ד' משום דדומין לר"ה וגזרו בהן רבנן אטו ר"ה: ואם הוציא והכניס פטור - וזו היא כרמלית האמורה למעלה: חצר של רבים - שפתוחין לחצר בתים רבים וחצר פתוחה לרה"ר ובני הבתים יוצאים דרך החצר לרה"ר: ומבואות שאינן מפולשין - שראשו אחד סתום וחצרות פתוחין לו ובני החצרות יוצאין דרך מבוי לרה"ר: עירבו - כל הבתים של חצר יחד בפת וכן לענין המבוי אם עירבו החצרות הפתוחות לו ביחד: מותרים - להכניס ולהוציא מן הבתים לחצר וכן מן החצרות למבוי: לא עירבו אסורין - מפני שהבית מיוחדת לבעליה והחצר רשות לכולן ונמצא מוציא מרשות לרשות אע"פ ששתיהן רה"י לעשות סייג לתורה להרחיק שלא יוציא מרה"י לרה"ר והך מילתא לאו מחילוק ד' רשויות היא דבין עירבו בין לא עירבו רה"י היא והמוציא מתוכו לרה"ר חייב: אדם עומד על האסקופה נוטל מעני העומד בחוץ ונותן לו כו' - וזה מקום פטור שהוזכר למעלה שאינו חשוב רשות לעצמו לפי שאינו רחב ד' כדמפר' לקמן ובטל אצל רה"י ואצל רשות הרבים: ובלבד שלא יטול כו' - דמזלזל באיסורי שבת לכתחלה לגרום הוצאה מרה"י לרה"ר וגזירה דילמא אתי לאקולי ולאפוקי להדיא מרה"י לרה"ר: משמשת שתי רשויות - פעמים שהיא משמשת בתורת רה"י ופעמים כרה"ר ולקמיה מפרש לה בשילהי כולהי שמעתתא: הרי זו רשות לעצמה - אע"פ שהיא מרה"י כדאמרינן לעיל בגדר גבוה י' ורחב ד' הויא רשות בפני עצמה ואין מוציאין מן הבית לתוכה ולקמן מפרש טעמא: בשני צדי רה"ר - זו כנגד זו:
מידי דהוה אמעביר חפץ בר"ה - ה"ל למנקט המוציא דאיירי ביה לעיל דכל כמה דלא מנח ליה מיפטר אלא משום דבתר הכי נקט מעביר נקט ליה נמי השתא ובכל עניני העברה בר"ה קאמר: התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא - ומוציא ומושיט ומעביר ד"א בר"ה דרך למעלה מי' דחייב אע"ג דאי הוה מנח ליה למעלה מי' פטור מ"מ תחתיו במקום שמהלך מקום חיוב הוא אבל סטיו הקרקע נמי מקום פטור הוא: מידי דהוה אצדי ר"ה - וא"ת מה פשוט לן יותר דרך צדי ר"ה מדרך סטיו וי"ל דדרך בית שיש לפניו צדדין וכן היה מסתמא במשכן: היכא דאיכא חיפופי כו' - ותימה בפ' כל גגות (עירובין צד. ושם) פריך ולפלוג בצדי ר"ה דעלמא פירוש ואמאי פליגי בחצר שנפרצה ומשני אי הוי פליגי בעלמא ה"א כי פליגי רבנן עליה ה"מ היכא דאיכא חיפופי אבל היכא דליכא חיפופי מודו קמ"ל משמע דר"א נמי פליג בדאיכא חיפופי וי"ל דה"ק קמ"ל דהיכא דליכא חיפופי דוקא פליגי אבל היכא דאיכא חיפופי מודה רבי אליעזר אי נמי ההיא סוגיא כרב פפא דהכא דלא מחלק: המושיט והזורק חייב - וא"ת אמאי מודה במושיט וזורק כיון דלא יליף דרך סטיו מדרך צדי לענין מעביר ה"נ לא נילף בזורק ומושיט וי"ל דלבן עזאי מעביר דרך צדי נמי פטור אע"ג דהיה במשכן משום דמהלך כעומד דמי אבל זורק ומושיט דרך סטיו יליף מזורק ומושיט דרך צדי: ארבע רשויות לשבת - ק' לרשב"א ליתני ה' רשויות דהא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הזורק מר"ה לתוכו או איפכא חייב ואין מטלטלין בו אלא בד"א וי"ל דההיא רה"י גמור אלא לענין דאין מטלטלין בו אלא בד"א עשאוה ככרמלית והרי כבר שנה רה"י וכרמלית ולהכי נמי לא תני חצר שלא עירבו: כרמלית - בירושלמי בריש שבת תני ר' חייא כרמל רך (ומלא) לא לח ולא יבש אלא בינוני ה"נ כרמלית אינו לא כרה"י ולא כר"ה: יתר על כן א"ר יהודה - הכי מיתני' בתוספתא פרק ז' דעירובין אחד חלון שבין ב' חצרות ואחד חלון שבין שני בתים כו' וגשרים ונפשות ור"ה מקורה מטלטלין תחתיו בשבת דברי ר' יהודה יתר על כן א"ר יהודה כו פירוש יתר ע"כ בשני בתים משני צדי ר"ה דאף על גב דליכא למימר פי תקרה יורד וסותם כמו בגשרים ונפשות ור"ה מקורה דרישא אפ"ה נושא ונותן באמצע דקסבר ר"י ב' מחיצות דאוריי' כדאמרן בפ' כל גגות (עירובין צה.) וא"ת אמאי לא מייתי הכא מתני' דכל גגות (עירובין צה.) דקתני התם ועוד אמר רבי יהודה מערבין למבוי המפולש וי"ל דמתני' איכא לפרושי דמערבין בצורת הפתח וקסבר ג' מחיצות דאורייתא א"נ ה"א דמתני' איירי במבוי המפולש לרה"ר אבל אין ר"ה עוברת לתוכה להכי מייתי הברייתא דיתר על כן דאפי' רה"ר (גמורה) עוברת בה מטלטלין ע"י לחי או קורה משום דשתי מחיצות דאורייתא ואע"ג דבפ"ק דעירובין (דף י.) אמתני' דהרחב מי' אמות ימעט משמע דלכל היותר לא התיר רבי יהודה אלא עד י"ג אמה ושליש היינו מדרבנן אבל מדאורייתא אפי' ברוחב י"ו אמות מטלטלין דאית ליה ב' מחיצות דאורייתא דע"כ צ"ל דרבי יהודה איירי ברה"ר גמורה שבוקעין שם רבים כדמוכח בפ"ק דעירובין דף ו: ושם) גבי כיצד מערבין רה"ר ושם פירשתי וא"ת והא מדקתני סיפא דמבואות המפולשין הוו רה"ר שמעי' שפיר לאפוקי מדר' יהודה דאית ליה ב' מחיצות דאורייתא דלדידיה מבואו' המפולשות לא הוו רה"ר כיון דאיכא שתי מחיצות וי"ל דמסיפא לא הוה שמעינן לאפוקי מדר' יהודה דה"א טעמא דרבי יהודה משום דקסבר לחי וקורה משום מחיצה דאיכא מאן דסבר הכי בפ"ק דעירובין (דף נוו:) להכי אצטריך למתני' זו היא רה"י גמורה למעוטי דר' יהודה דלא הוי רה"י דלחי וקורה לא חשיב מחיצה:
דהוה אמעביר חפץ ברשות הרבים. התם, לאו אף על גב דכמה דנקיט ליה ואזיל פטור, כי מנח ליה — חייב. הכא נמי לא שנא. מי דמי?! התם כל היכא דמנח ליה מקום חיוב הוא. הכא, אי מנח ליה בסטיו מקום פטור הוא. אלא מידי דהוה אמעביר חפץ מתחלת ארבע לסוף ארבע. התם לאו אף על גב דאי מנח ליה בתוך ארבע אמות פטור, כי מנח ליה בסוף ארבע אמות חייב, הכא נמי לא שנא. מי דמי?! התם, לגבי דהאי גברא מקום פטור הוא, לכולי עלמא מקום חיוב הוא. הכא לכולי עלמא מקום פטור הוא. אלא מידי דהוה אמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים דרך צדי רשות הרבים. התם, לאו אף על גב דאי מנח ליה אצדי רשות הרבים — פטור, וכי מנח ליה ברשות הרבים — חייב, הכא נמי לא שנא. מתקיף לה רב פפא: הניחא לרבנן דאמרי צדי רשות הרבים לאו כרשות הרבים דמי. אלא לרבי אליעזר בן יעקב דאמר צדי רשות הרבים כרשות הרבים דמי, מאי איכא למימר? אמר ליה רב אחא בריה דרב איקא: אימור דשמעת לרבי אליעזר בן יעקב דאמר צדי רשות הרבים כרשות הרבים דמי היכא דליכא חיפופי. אבל היכא דאיכא חיפופי מי שמעת ליה? הלכך להא דמיא. אמר רבי יוחנן: ומודה בן עזאי בזורק. תניא נמי הכי: המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו — חייב. אחד המוציא, ואחד המכניס, ואחד הזורק, ואחד המושיט. בן עזאי אומר: המוציא והמכניס פטור, המושיט והזורק — חייב. תנו רבנן, ארבע רשויות לשבת: רשות היחיד, ורשות הרבים, וכרמלית, ומקום פטור. ואיזו היא רשות היחיד? — חריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה, וכן גדר שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה — זו היא רשות היחיד גמורה. ואיזו היא רשות הרבים? סרטיא ופלטיא גדולה, ומבואות המפולשין — זו היא רשות הרבים גמורה. אין מוציאין מרשות היחיד זו לרשות הרבים זו, ואין מכניסין מרשות הרבים זו לרשות היחיד זו, ואם הוציא והכניס בשוגג — חייב חטאת, במזיד — ענוש כרת, ונסקל. אבל ים ובקעה ואיסטוונית והכרמלית — אינה לא כרשות הרבים ולא כרשות היחיד. ואין נושאין ונותנין בתוכה. ואם נשא ונתן בתוכה — פטור. ואין מוציאין מתוכה לרשות הרבים, ולא מרשות הרבים לתוכה. ואין מכניסין מרשות היחיד לתוכה, ולא מתוכה לרשות היחיד. ואם הוציא והכניס פטור. חצרות של רבים ומבואות שאינן מפולשין, עירבו — מותרין. לא עירבו — אסורים. אדם עומד על האיסקופה, נוטל מבעל הבית ונותן לו, נוטל מעני ונותן לו, ובלבד שלא יטול מבעל הבית ונותן לעני, מעני ונותן לבעל הבית. ואם נטל ונתן — שלשתן פטורים. אחרים אומרים: איסקופה משמשת שתי רשויות. בזמן שהפתח פתוח — כלפנים, פתח נעול — כלחוץ. ואם היתה איסקופה גבוהה עשרה ורחבה ארבעה — הרי זה רשות לעצמה. אמר מר: ״זו היא רשות היחיד״. למעוטי מאי? למעוטי הא דרבי יהודה. דתניא, יתר על כן אמר רבי יהודה: מי שיש לו שני בתים בשני צדי רשות הרבים, עושה
שבת ו.