הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיא:מסכת שבת111b
אסור להדוקיה - בנקב משום סחיטה ואע"ג דלא קא מכוין לסחוט אלמא לא ס"ל כר"ש בדבר שאין מתכוין: הלכה כר' יהודה - בדבר שאין מתכוין דאסור: בלי גברי - מתני לה לפלוגתא דרב ושמואל בלא אמוראים האומרים משמם אלא הם עצמם נחלקו בה: תרגימנא - דלא תיקשי דרב אדרב: הלכה כר"ש - דשרי בשמן וורד: אבל לא מטעמיה - דאין הטעם כדבריו: דאילו ר"ש סבר מסי - ואפ"ה שרי דאין לך דמותר לזה ואסור לזה: מכלל דמסי - אפי' לת"ק דאי לאו דמסי למאי איצטריך ליה: אע"ג דלא שכיח - שמן וורד במקומו של זה הסך ממנו ודמיו יקרים והכל יודעין שאינו סכו אלא לרפואה שרי דכל ישראל בני מלכים הם ור' יהודה אוסר דמוכחא מילתא ורב נמי כר"י ס"ל אלא במקומו הוא דשרי דשכיח דסכין שמן וורד ולא מוכחא מילתא: מתני' ואלו קשרים - המנוין באבות מלאכות דקתני הקושר והמתיר קשר של קיימא שאינו מתירו לעולם דומיא דקושרי חוטי יריעות הנפסקות: קשר הגמלין וקשר הספנין - בגמרא מפרש להו: כך הוא חייב על היתרן - כדילפי' בכלל גדול (לעיל שבת דף עד:) מציידי החלזון שנצרכין לפרקים להתיר קשרי רשתות הקיימות כדי לקצרן או להרחיבן: שיכול להתירו - דלא הדקיה: אין חייבין עליו - ואפי' עשאו לקיימא: גמ' זממא - מנקבין לנאקה בחוטמ' ונותנין בה טבעת של רצועה וקושרין אותה ועומדת שם לעולם וכשרוצה לקושרה לבהמה קושר רצועה ארוכה באותה טבעת וקושרין בה ופעמים שמתירה: קטרא דקטרי בזממא - זהו קשר הרצועות שקושרין בטבעת: איסטרידא - גם הוא כמין טבעת שעושין מן עקל או מן רצועה בנקב שבראש הספינה ואותו קשר מתקיים וכשרוצה להעמידו קושר רצועה באותה טבעת ומעמידה בה וכשרוצה להתיר מתיר הרצועה ונוטלה: קטרא דקטרי באסטרידא - קשר רצועה הארוכה: עניבה - ומהדקה שפיר לר"מ מהו: מתני' יש לך קשרין שאין חייבין עליהן - חטאת כמו שחייבין על קשר הגמלין אלא פטור אבל אסור ובגמרא מפרש הי נינהו: מפתח חלוקה - כמו שיש לגלחים כעין לשונות לכאן ולכאן וקושרים של ימין בכתף שמאל ושל שמאל בכתף ימין דכיון דכל יומא שרו ליה לא דמי מידי לקשר של קיימא ומותר לכתחילה: סבכה - קוייפ"א: ושל פסקיא - אזור רחב וחוטין תלויין בראשו לקושרו בהן וקורין פינדור"ס: ונודות יין - של עור שכופפין פיהם וקושרין: וקדרה של בשר - פעמים שקושרין בגד לפיה: קושרין בפני הבהמה - חבל ברוחב הפתח:
להדוקיה ביומא טבא! בההיא אפילו רבי שמעון מודה. דאביי ורבא דאמרי תרווייהו: מודה רבי שמעון ב״פסיק רישיה ולא ימות״. והאמר רב חייא בר אשי אמר רב: הלכה כרבי יהודה, ורב חנן בר אמי אמר שמואל: הלכה כרבי שמעון. ורב חייא בר אבין מתני לה בלא גברי, רב אמר: הלכה כרבי יהודה, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון! אלא אמר רבא: אני וארי שבחבורה תרגימנא, ומנו — רבי חייא בר אבין: הלכה כרבי שמעון, ולאו מטעמיה. מאי ״הלכה כרבי שמעון ולאו מטעמיה״? אילימא הלכה כרבי שמעון — דשרי, ולאו מטעמיה — דאילו רבי שמעון סבר מסי, ורב סבר לא מסי. וסבר רב לא מסי? והא מדקתני ״בני מלכים סכין על גבי מכותיהן שמן וורד״, מכלל דמסי. אלא: הלכה כרבי שמעון — דשרי, ולאו מטעמיה — דאילו רבי שמעון סבר: אף על גב דלא שכיח, שרי. ורב סבר: אי שכיח — אין, ואי לא שכיח — לא. ובאתרא דרב שכיח משחא דוורדא. הדרן עלך שמנה שרצים מתני׳ ואלו קשרים שחייבין עליהן: קשר הגמלין וקשר הספנין, וכשם שהוא חייב על קישורן, כך הוא חייב על היתרן. רבי מאיר אומר: כל קשר שהוא יכול להתירו באחת מידיו — אין חייבין עליו. גמ׳ מאי קשר הגמלין וקשר הספנין? אילימא קטרא דקטרי בזממא, וקטרא דקטרי באיסטרידא — האי קשר שאינו של קיימא הוא! אלא קיטרא דזממא גופיה, ודאיסטרידא גופה. רבי מאיר אומר כל קשר כו׳. בעי רב אחדבוי אחוי דמר אחא: עניבה לרבי מאיר מהו? טעמיה דרבי מאיר משום דיכול להתירו באחת מידיו הוא — והא נמי יכול להתירו, או דילמא טעמא דרבי מאיר משום דלא מיהדק — והאי [הא] מיהדק. תיקו. מתני׳ יש לך קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין: קושרת אשה מפתח חלוקה, וחוטי סבכה, ושל פסקיא, ורצועות מנעל וסנדל, ונודות יין ושמן, וקדירה של בשר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: קושרין לפני הבהמה בשביל שלא תצא. גמ׳ הא גופה קשיא: אמרת יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין: חיובא הוא דליכא, הא איסורא — איכא, והדר תני: קושרת אשה מפתח חלוקה: אפילו לכתחילה! הכי קאמר: יש קשרין שאין חייבין עליהן כקשר הגמלין וכקשר הספנין. ומאי ניהו —
שבת קיא: