הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קלה.מסכת שבת135a
אנדרוגינוס - ספק הוא ונולד בין השמשות נמי ספק זמנו הוא ספק אינו זמנו וכן נולד מהול ספק שמא ערלה כבושה היא העור דבוק בבשר ולקמיה פריך ספק קמא לאתויי מאי הואיל ותני כל הני ספיקי: רבי יהודה אומר כו' - לקמיה יליף מילתיה: שב"ש אומרים צריך להטיף כו' - ואפילו הכי מודו דשבת לא דחי: שצריך להטיף - חיישינן שמא ערלה כבושה היא: על גר - דליכא שום ספק ערלה כגון ערבי מהול: בן ח' אין מחללין עליו - שהרי כמת הוא ואין מילתו מצוה ואי קשיא א"כ לאו חילול הוא שהרי הוא כמחתך בבשר מת לקמן נמי מוקי האי חילול במכשירי מילה ואליבא דר' אליעזר: מפני הסכנה - מפני שחלב הרבה בדדיה ומביאה לידי חולי: כת"ק - אליבא דב"ה דאמר א"צ להטיף ממנו דם ברית: אהדריה אתליסר מהולאי - שיטיפו ממנו דם ברית ולא רצו משום דשבת הואי ואפילו לב"ש ספק הוא ואין מחללין: עד דשוויה כרות שפכה - והוא עצמו מלו ועשאו כרות שפכה שחתך מן הגיד: אדרב - דאמר א"צ להטיף: בשבת מי אמר - הא ספיקא הוא: והוא סבר - רב אדא סבר דודאי ערלה כבושה היא ומחללינן: חיישינן - הא דאמר ר"ש בן אלעזר לדברי הכל צריך להטיף אספיקא קאמר ובחול שמא ערלה כבושה היא ולענין שבת נמי ודאי לא מחללינן: ודאי ערלה כבושה היא - ומחללינן: לאו מכלל דת"ק - דר' אליעזר הקפר סבר דברי הכל מחללין ואנא דאמרי כוותיה: ה"ג וממאי דילמא מכלל דת"ק סבר דברי הכל אין מחללין א"כ רבי אליעזר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן כו' - א"כ דתנא לעיל מיניה אמר דברי הכל אין מחללין ר' אליעזר הקפר דאתא לאיפלוגי ולמימר דלאו דברי הכל הוא דהא לב"ש מחללין מאי רבותא אשמעינן דב"ש פליגי בה הא ב"ש במקום ב"ה אינה משנה ומשנינן דילמא הכי קאמר ר' אליעזר לת"ק דאמר בשבת לדברי הכל אין מחללין ופלוגתייהו בחול דלב"ה א"צ להטיף ממנו דם ברית הא ליתא דלא נחלקו בדבר זה אלא ודאי צריך ובשבת הוא דפליגי וטעמא דב"ה אתא לאשמעינן דבחול צריך ולאפוקי מת"ק דאמר לב"ה לא צריך: כל שאין אמו טמאה לידה - כגון יוצא דופן ונכרית שילדה ולמחר נתגיירה אין בנה ממתין עד שמנה אלא נימול מיד: דורות הראשונים - מאברהם עד מתן תורה שנתנה מילה ולא נהגו טומאה:
ספק דוחה את השבת. ״ערלתו״ — ודאי דוחה את השבת, ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת. רבי יהודה אומר: אנדרוגינוס דוחה את השבת, וענוש כרת. ״ערלתו״ — ודאי דוחה את השבת, ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת. ״ערלתו״ — ודאי דוחה את השבת, ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת. שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים: אינו צריך. אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני שערלה כבושה היא. על מה נחלקו — על גר שנתגייר כשהוא מהול, שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ובית הלל אומרים: אין צריך להטיף ממנו דם ברית. אמר מר: ולא ספק דוחה את השבת. לאתויי מאי? לאתויי הא דתנו רבנן: בן שבעה, מחללין עליו את השבת. ובן שמונה, אין מחללין עליו את השבת. ספק בן שבעה ספק בן שמונה — אין מחללין עליו את השבת. בן שמונה — הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו. אבל אמו שוחה ומניקתו מפני הסכנה. איתמר, רב אמר: הלכה כתנא קמא, ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. רב אדא בר אהבה אתיליד ליה ההוא ינוקא כשהוא מהול. אהדריה אתליסר מהולאי, עד דשוייה כרות שפכה. אמר: תיתי לי, דעברי אדרב. אמר ליה רב נחמן: ואדשמואל לא עבר?! אימר דאמר שמואל בחול, בשבת מי אמר? הוא סבר, ודאי ערלה כבושה היא. דאיתמר, רבה אמר: חיישינן שמא ערלה כבושה היא. רב יוסף אמר: ודאי ערלה כבושה היא. אמר רב יוסף: מנא אמינא לה — דתניא, רבי אליעזר הקפר אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול — שצריך להטיף ממנו דם ברית, על מה נחלקו — לחלל עליו את השבת. בית שמאי אומרים מחללין עליו את השבת, ובית הלל אומרים: אין מחללין עליו את השבת. לאו מכלל דתנא קמא סבר מחללין עליו את השבת?! ודילמא תנא קמא דברי הכל אין מחללין קאמר! אם כן — רבי אליעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמועינן? דילמא הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. אמר רבי אסי כל שאמו טמאה לידה — נימול לשמונה, וכל שאין אמו טמאה לידה — אין נימול לשמנה, שנאמר: ״אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וגו׳ וביום השמיני ימול בשר ערלתו״. אמר ליה אביי: דורות הראשונים יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה, ונימול לשמנה! אמר ליה: נתנה תורה,
שבת קלה.