הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קנב:מסכת שבת152b
כל יומא - ז' ימי אבילות: גולל - הוא כיסוי שנותנים על ארונו: ונפשו עליו תאבל - כל זמן שיש לו בשר יש לו לנפש צד חיות להבין: וישוב העפר - גופו קרוי עפר ומששב אל הארץ כשהיה מיד והרוח תשוב שאין בו רוח עוד: אשר נתנה - קרא יתירה הוא לידרש הוי זהיר שתשיבנה אליו כמה שנתנה לך נקייה בלי עון: כלי ינתנו לאוצר - להצניען אף זו תינתן תחת כסא הכבוד: לכובס - ללבנן אף זו לגיהנם לצורפם שם: בבית האסורים - בחשך בלא אורה ושלוה: כף הקלע - רחב הרצועה שנותן האבן לתוכה לקלע עשויה כעין כף: בצרור החיים וגו' - את ה' אלהיך עמו בכסאו: זוממות - כמו בזממא דפרזלא (לעיל שבת דף נא:) חבושות בבית הסוהר: אלו ואלו - רשעים ובינונים: לדומה - מלאך הממונה על הרוחות: דהוו עפרא - אפילו צדיקים נרקבים ונעשים אפר: קפולאי - חופרים: נחר בהו רבי אחאי - שהיה נקבר שם: דלא ידענא ליה - ואיני חש לדבריו: מי שיש לו קנאה - ותחרות על חברו: עצמותיו מרקיבים - ועליו נאמר וישוב אל העפר: ליקום מר לגוויה - יבא אדוני לבית: בפתחי - בהעלותי עד שיעלנו הקדוש ברוך הוא מקברותינו אין לנו רשות לעלות: והא כתיב ואל עפר תשוב - והאי ליכא למימר ברשעים לחודייהו דכל קללותיו של אדה"ר כל דורותיו שוין בהן: אובא טמיא - בעלת אוב שמשתמש בעצמות טמיא בלשון ארמי עצמות וכן פירש רב האי בפירושו של טהרות בית שהוא מלא טמיא מלא עצמות: בנגידא - כן קורין למכשפות של אוב בלשון ארמי:
יומא הוה דבר רב יהודה בי עשרה, ויתבי בדוכתיה. לאחר שבעה ימים איתחזי ליה בחילמיה דרב יהודה, ואמר ליה: תנוח דעתך שהנחת את דעתי. אמר רבי אבהו: כל שאומרים בפני המת, יודע, עד שיסתם הגולל. פליגי בה רבי חייא ורבי שמעון ברבי. חד אמר: עד שיסתם הגולל, וחד אמר: עד שיתעכל הבשר. מאן דאמר עד שיתעכל הבשר, דכתיב: ״אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל״. מאן דאמר עד שיסתם הגולל, דכתיב: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה וגו׳״. תנו רבנן: ״והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה״ — תנה לו כמו שנתנה לך, בטהרה — אף אתה בטהרה. משל למלך בשר ודם שחלק בגדי מלכות לעבדיו. פקחין שבהן, קיפלום והניחום בקופסא. טפשים שבהן, הלכו ועשו בהן מלאכה. לימים ביקש המלך את כליו, פקחין שבהן החזירום לו כשהן מגוהצין, טפשין שבהן החזירום לו כשהן מלוכלכין. שמח המלך לקראת פקחין, וכעס לקראת טפשין. על פקחין אמר: ינתנו כלי לאוצר, והם ילכו לבתיהם לשלום. ועל טפשין אמר: כלי ינתנו לכובס, והן יחבשו בבית האסורים. אף הקדוש ברוך הוא, על גופן של צדיקים אומר: ״יבא שלום ינוחו על משכבותם״, ועל נשמתן הוא אומר: ״והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים״. על גופן של רשעים הוא אומר: ״אין שלום אמר ה׳ לרשעים״, ועל נשמתן הוא אומר: ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״. תניא, רבי אליעזר אומר: נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד, שנאמר: ״והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים״. ושל רשעים זוממות והולכות, [ומלאך אחד עומד בסוף העולם, ומלאך אחר עומד בסוף העולם, ומקלעין נשמתן זה לזה,] שנאמר: ״ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע״. אמר ליה רבה לרב נחמן: של בינונים מאי? אמר ליה: איכו שכיבנא, לא אמרי לכו האי מילתא, הכי אמר שמואל: אלו ואלו לדומה נמסרין. הללו, יש להן מנוח. הללו, אין להן מנוח. אמר (ליה) רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא, דכתיב: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה״. הנהו קפולאי דהוו קפלי בארעא דרב נחמן. נחר בהו רב אחאי בר יאשיה. אתו ואמרו ליה לרב נחמן: נחר בן גברא. אתא ואמר ליה: מאן ניהו מר? אמר ליה: אנא אחאי בר יאשיה. אמר ליה: ולאו אמר רב מרי: עתידי צדיקי דהוו עפרא? אמר ליה: ומני מרי דלא ידענא ליה? אמר ליה: והא קרא כתיב: ״וישוב העפר על הארץ כשהיה״! אמר ליה: דאקרייך קהלת, לא אקרייך משלי, דכתיב: ״ורקב עצמות קנאה״. כל מי שיש לו קנאה בלבו — עצמותיו מרקיבים, כל שאין לו קנאה בלבו — אין עצמותיו מרקיבים. גששיה, חזייה דאית ביה מששא. אמר ליה: ליקום מר לגוויה דביתא. אמר ליה: גלית אדעתך דאפילו נביאי לא קרית, דכתיב: ״וידעתם כי אני ה׳ בפתחי את קברותיכם״. אמר ליה, והכתיב: ״כי עפר אתה ואל עפר תשוב״! אמר ליה: ההוא שעה אחת קודם תחיית המתים. אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו: אמריתו נשמתן של צדיקים גנוזות תחת כסא הכבוד. אובא טמיא, היכא אסקיה לשמואל בנגידא? אמר ליה: התם בתוך שנים עשר חדש הוה, דתניא: כל שנים עשר חדש גופו קיים, ונשמתו עולה ויורדת. לאחר שנים עשר חדש הגוף בטל
שבת קנב: