הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קמו:מסכת שבת146b
משום ריחשא - שלא יכנס בו שרץ כגון נמייה וחולדה שממיתים את התרנגולים: זימנין דלא תקניה מעיקרא - שיהא כדי להוציא הבל ולהכניס את האויר: לא שנו - דנוקבין: אלא במקום - דסתימה זו לא נעשית אלא לשמור ריח היין שלא יצא ויתקלקל וכיון דלאו סתימה מעליותא עבדי לה לאו כלום הוא: לחזק - שיחזק הכלי שלא יצא יינו הואיל וסתימה מעלייתא היא כי הדר נקיב לה הוי כפותח לכתחלה: למטה מן היין נמי לשמר הוא - כיון דלאו כובד היין נשען עליו סגי ליה בסתימה כל דהו: למטה מן השמרים - אצל שוליו שכל כובד היין נשען שם: תניא דמסייע לך - דלא פקע שם פתח מיניה אלא בסתימה מעלייתא: בית סתום יש לו ד"א - קיי"ל בבבא בתרא חצר מתחלקת לפי פתחיה לפי פתח הבתים הפתוחין לה אם באו לחלק את החצר בין שנים שהיה לזה בית שפתוחין לו לחצר שני פתחים ולזה בית שפתוחין לו לחצר ד' פתחים נוטל לכל פתח ארבע אמות בחצר נגד פתחו למדת רוחב פתחו והשאר חולקין בשוה ואם נסתם אחד מהם קודם חלוקת החצר ולא פירץ את פצימיו אלא סתם בין שני הפצימין אינו מפסיד [דין] פתחו בכך פירץ את פצימיו ואח"כ סתמו פקע שם פתח מיניה: בית סתום - והמת בתוכו אינו מטמא סביביו: פרץ פצימיו - וסתמו נעשה קבר ומטמא סביביו ד"א כדאמר בסוטה (ד' מד.) מת תופס ד"א לטומאה וגזרה דרבנן שמא יאהיל ולא יבין: גובתא - לתקוע קנה חלול בנקב החבית שיצא היין דרך הקנה: מחתך - רונגיי"ר לתקנה למדת הנקב: אהדורי - אם נפלה: ולא מתקנא - לא ניתנה בנקב לידע אם למדתו היא: אי לימא ארישא - לחותכה ולשפותה: משחא - שמן עב: אסור - למרחו: טרפא דאסא - לתת עלה של הדס בנקב החבית שהעלה עשוי כמרזב והיין זב דרך שם: גזירה משום מרזב - שמא יכין מרזב: שמא יקטום - העלה מן הענף וכיון דקטמיה הוה ליה כמתקן כלי כדתניא במסכת ביצה (דף לג:) לחצות בו שיניו לא יקטמנו ואם קטמו חייב חטאת: בי סדיא - לבדין שקורין פלטר"ש ועשויין לקפלן תחתיו במקום הכר או הכסת: רב אסר - להביאו דרך מלבוש דרך רשות הרבים כשהוא מעוטף בו: ברכין - שדרכן להתחמם בהן: דשרו - דמלבוש הן: ולא הוה ליה רווחא - בבית למקום מושבם של תלמידים: ומשום כבוד רבותינו - שלא היה להן דבר לישב עליו ויושבין על גבי קרקע: רב כהנא ורב אסי - תלמידי חברים היו לו: מתני' לתוך הבור - שאין בו מים: שיהא שמור - שלא יסריח מחמת החום: ואת המים היפים ברעים - כלי מלא מים יפים לתוך מקוה מים רעים להשתמר שיצונו ולא יחמו: מי שנשרו - שנפלו למים בשבת: לחצר החיצונה - הסמוכה למבוא העיר בתוך העיר שהוא מקום משתמר: שוטחן בחמה - ליבשן: אבל לא כנגד העם - שיחשדוהו שכבסן: גמ' פשיטא - דנותנין תבשיל לתוך הבור: גומות - שבקרקע הבור שיהו שוין להושיב הקדרה:
ריחשא. ויש אומרים אין מוסיפים — זימנין דלא תקניה מעיקרא, ואתי לארווחי ביה. דרש רב נחמן משום רבי יוחנן הלכה כיש אומרים. ושוין שנוקבין נקב ישן לכתחלה. אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא במקום העשוי לשמר, אבל לחזק — אסור. היכי דמי לשמר, היכי דמי לחזק? אמר רב חסדא: למעלה מן היין — זהו לשמר, למטה מן היין — זהו לחזק. רבא אמר: למטה מן היין נמי זהו לשמר. והיכי דמי לחזק — כגון שניקבה למטה מן השמרים. אמר ליה אביי לרבא, תניא דמסייע לך: בית סתום — יש לו ארבע אמות, פרץ את פצימיו — אין לו ארבע אמות. בית סתום — אינו מטמא כל סביביו, פרץ את פצימיו — מטמא כל סביביו. גובתא, רב אסר ושמואל שרי. מחתך לכתחלה — דכולי עלמא לא פליגי דאסיר. אהדורי — דכולי עלמא לא פליגי דשרי. כי פליגי דחתיכה ולא מתקנא: מאן דאסר גזרינן דילמא אתי למיחתך לכתחלה, ומאן דשרי לא גזרינן. כתנאי: אין חותכין שפופרת ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. נפלה — (אין) מחזירין אותה בשבת, ואין צריך לומר ביום טוב. ורבי יאשיה מיקל. רבי יאשיה אהייא? אילימא ארישא — הא קמתקן מנא? אלא אסיפא — תנא קמא נמי מישרא קשרי? אלא דחתיכה ולא מתקנא איכא בינייהו, מר סבר: גזרינן. ומר סבר: לא גזרינן. דרש רב שישא בריה דרב אידי משמיה דרבי יוחנן: הלכה כרבי יאשיה. ואם היתה נקובה וכו׳. מישחא — רב אסר, ושמואל שרי. מאן דאסר — גזרינן משום שעוה. ומאן דשרי — לא גזרינן. אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף: בפירוש אמרת לן משמיה דרב — מישחא שרי! אמר טבות רישבא אמר שמואל: האי טרפא דאסא — אסור. מאי טעמא? רב יימר מדפתי אמר: גזירה משום מרזב. רב אשי אמר: גזירה שמא יקטום. מאי בינייהו? איכא בינייהו דקטים ומנח. בי סדיא, רב אסר ושמואל שרי. ברכין — דכולי עלמא לא פליגי דשרי. בקשין — דכולי עלמא לא פליגי דאסיר. כי פליגי — במיצעי: מאן דאסר — מיחזי כמשוי, ומאן דשרי לא מיחזי כמשוי. והא דרב, לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר. דרב איקלע לההוא אתרא דלא הוה ליה רווחא, נפק יתיב בכרמלית. אייתו ליה בי סדיא, לא יתיב. מאן דחזא סבר משום דבי סדיא אסיר, ולא היא, דרב אכרוזי מכריז: בי סדיא שרי, ומשום כבוד רבותינו לא ישב עליו. ומאן נינהו — רב כהנא ורב אסי. מתני׳ נותנין תבשיל לתוך הבור בשביל שיהא שמור, ואת המים היפים ברעים, בשביל שיצנו. ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו. מי שנשרו כליו בדרך במים — מהלך בהן ואינו חושש. הגיע לחצר החיצונה — שוטחן בחמה, אבל לא כנגד העם. גמ׳ פשיטא! מהו דתימא: ניגזר משום אשוויי גומות, קא משמע לן. ואת המים היפים ברעים. פשיטא! סיפא איצטריכא ליה. ואת הצונן בחמה, הא נמי פשיטא! מהו דתימא: ניגזור דילמא אתי לאטמוני ברמץ, קא משמע לן. מי שנשרו וכו׳. אמר רב יהודה אמר רב: מכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין — אפילו בחדרי חדרים אסור. תנן: שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם! תנאי היא, דתניא: שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם. רבי אלעזר ורבי שמעון אוסרין. אמר רב הונא:
שבת קמו: