הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
פב:מסכת שבת82b
היה שלו ושל ע"ז - שהיה חצי מקום הכותל של ע"ז: נדון מחצה על מחצה - המחצה שלו נחשבת בארבע אמות של כניסה לפי שחייבוהו חכמים להרחיקו משלו ארבע אמות וליכנס כולו בתוך שלו: שקץ תשקצנו - לשון שקץ כשרץ שאינו מטמא במשא: נדה מטמאה במשא - אדם הנושאה דאיתקש לזב והדוה בנדתה והזב את זובו וגו' (ויקרא ט״ו:י׳) וזב מטמא במשא דכתיב (שם) וכל הנוגע בכל אשר יהיה תחתיו יטמא עד הערב והנושא אותם וגו' אף הזב במשמע אותם: באבן מסמא - אבן ששמוה על גבי יתידות וכלים תחתיה כדכתיב (דניאל ו׳:י״ח) והיתית אבן חדא ושמת על פום גובא ונדה או זב יושבין עליה אע"פ שלא הכבידו על הכלים טמאים הכלים דכתיב כל אשר יהיה תחתיו: למשמשין - שאין הכלים המשמשין מטמאים לא במשא ולא באבן מסמא: למשא - אבל לא לאבן מסמא דלהכי אהני היקשא דשרץ: ולוקשה לנבלה - דאית בה משא ולית בה אבן מסמא והכי עדיף דתו לא צריך לאקושה לשרץ למעוטי מאבן מסמא: אינה לאברים - אם נחתך אבר ממנה מטמא במשא ובאהל משום תורת אבר מן החי אבל לא משום תורת אבר מן הנדה ונפקא מינה דלא מטמא באבן מסמא: אף ע"ז אינה לאברים - כגון ע"ז של חוליות אבר אבר ממנה אינו מטמא כלל משום ע"ז: דבעי רב חמא - לקמן (שבת דף פג:): אליבא דרבי עקיבא בעי לה - דאקשה לנדה (למשא) מי אמרינן להא נמי איתקש או דילמא לחומרא מקשינן לקולא לא מקשינן: דלא מטמאה - דהא איתקש לשרץ ובשרץ כתיב מגע ולא כתיב משא: למשמשיה - תירוצא היא:
שלו ושל עבודה זרה, נידון מחצה על מחצה. אבניו ועציו ועפריו מטמאים כשרץ, שנאמר: ״שקץ תשקצנו וגו׳״. רבי עקיבא אומר כנדה, שנאמר: ״תזרם כמו דוה״ — מה נדה מטמאה במשא, אף עבודה זרה מטמאה במשא. אמר רבה: ״תזרם״ דאמר קרא, נכרינהו מינך כזר. ״צא תאמר לו״ — הכנס אל תאמר לו. ואמר רבה: במשא דכולי עלמא לא פליגי דמטמאה, דהא אתקש לנדה. כי פליגי באבן מסמא. רבי עקיבא סבר כנדה: מה נדה מטמאה באבן מסמא — אף עבודה זרה מטמאה באבן מסמא. ורבנן סברי כשרץ: מה שרץ לא מטמא באבן מסמא — אף עבודה זרה לא מטמאה באבן מסמא. ולרבי עקיבא, למאי הלכתא איתקש לשרץ? — למשמשיה. ולרבנן, למאי הלכתא איתקש לנדה? — למשא. ולקשיה רחמנא לנבלה! אין הכי נמי, אלא: מה נדה אינה לאברין, אף עבודה זרה אינה לאברין. ואלא הא דבעי רב חמא בר גוריא: עבודה זרה ישנה לאברין או אינה לאברין? תיפשוט ליה מהא, דלרבנן אינה לאברין! רב חמא בר גוריא אליבא דרבי עקיבא בעי לה. ורבי אלעזר אמר: באבן מסמא דכולי עלמא לא פליגי דלא מטמאה. כי פליגי במשא: רבי עקיבא סבר כנדה, מה נדה מטמאה במשא — אף עבודה זרה מטמאה במשא. ורבנן סברי כשרץ, מה שרץ לא מטמא במשא — אף עבודה זרה לא מטמאה במשא. ורבי עקיבא, למאי הלכתא איתקש לשרץ? למשמשיה. ורבנן למאי הלכתא איתקש לנדה? מה נדה אינה לאברים, אף עבודה זרה אינה לאברים.
שבת פב: