הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
עז:מסכת שבת77b
גראינין - מתניתין דפרקין דלעיל חוץ מקליפתן וגרעיניהן: ונגרע - והגרעינין זורקין ונגרעין מתוך האוכל: אוממות - גבי גחלים מייתינן ליה בכיצד צולין גחלים יכול עוממות ת"ל אש אי אש יכול שלהבת כו': עממוהו - לא החשיכו מראיתו להיות הם נאים ממנו: מאמצין - לקמן גבי עינים של מת בפ' שואל (שבת דף קנא:): במשיפה של קילור - שרגילין לשופו בחלב של אשה: כדי לשוף במים - לשני עינים: כדי שיפה או כדי אחיזה ושיפה - מה שנדבק באצבעותיו לבד מה שנותן בעיניו: אפומא דכולה כתית - וכל מכה קרויה פה: מורשא קמא - עליון של מכה: שבלול - לימצ"א: לכתית - מניחה (לכתית) עליו: זבוב לצירעה - למי שעקצו צירעה כותש זבוב ומניחה עליו: לחפפית - מין שחין: סממית - אייראניא"ה בלע"ז: לעקרב - עקיצת עקרב כותש סממית ומניחה עליו: ושייף - ומושח: מפגיע - חיה קטנה וקולה גדול ושומע וירא שתהא בריה גדולה ובורח: יתוש - נכנס לפיל בחוטמו וכן סממית לעקרב נכנס לו באזנו: סנונית - ארונדייל"א נכנסת תחת כנפי הנשר ומעכבו מפרישת כנפיו: כילבית - שרץ קטן ונכנס לדג גדול באזנו: המבליג שוד על עז - המחזיק שדוד על הגבור: כל חללי עלמא - פירוש דברים הנעשים בכל חלל העולם: מסגיין בריש עדרא - מהלכות בראש העדר: ברישא חשוכא - סתם עזים שחורות סתם רחלות לבנות: מכסיין - בזנב: והני מגליין - העזים אין להם אליה: הני דמכסינן מינייהו - רחלים שאנחנו מתכסין מצמרן גם הן מכוסות: דאכלה כיסי - קוצים לפיכך זנבו קצר כדי שלא ידבקו בה הקוצים: ובעי לכרכושי בקי - להבריח היתושין: קמצא - ארבה ול"נ קמצא [נמלה]: חילפי - ערבה: ואי קשיא נדיא ומתעוורא - ואם היתה קשה תנוד ותעקר כשתכה בעצים: ומתעוורא - יסתמו עיניה שמראות עיניה תלויה בה כדשמואל: תימרא דתרנגולא מידליא לעילא - ריס של עין התחתון כשעוצם עיניו עולה למעלה מן העליון ובשאר כל בריה העליון שוכב על התחתון: משום דדייר אדפי - שעולה בלילות על הקרשים והקורות צריך שיעלה התחתון על העליון מפני העשן שלא יכנס בעיניו: מתכוליתא - דבר שמטבילין בו כגון כותח או שאר ליפתן: מתי תכלה דא - לכשיכלה מה נאכל ול"נ מתי תכלה דא לפי שאינו כלה עד זמן ארוך שאינו נאכל אלא מעט מעט: ביתא בא ואיתיב - שדרך לישב בבית: בקתא - בית צר וקטן: בי עקתא - בית צר: כופתא - מכתשת ל"א מדה לחטין ול"נ כמין גולם עץ עשוי לישיבה כמו כופת שאור שיחדה לישיבה דתניא בפסחים (דף מה:): כוף תיב - כפוף אותו ושב עליו: לבני לבני בני - מתקיים לדורות הרבה: הוצא - גדר קוצים או לולבים: חציצה - אינו דבר קיימא אלא חציצה בעלמא: כוזא - כלי חרס קטן: כזה - כלומר דבר מועט וקל כמו זהו מהו חשוב למלאותו לי מיינך במתנה: שוטיתא - בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה: שטותא - נראה המרקד כשוטה: משיכלא - ספל גדול שהכל רוחצים ידיהם ורגליהם ממנו: משו כולא - רוחץ את הכל: משכילתא - ספל קטן ונאה: משיא כלתא - מיוחד לחשובים כמו כלה ואשה חשובה לרחוץ ממנו: אסיתא - מורטיי"ר: חסירתא - שחסר החקיקה מבפנים: בוכנא - עלי שכותשין בו: לבושא - חלוק עליון שקורין שרוק: לא בושה - למנוע הבושה שמכסה כל החלוקים התחתונים הקרועים ורעים: כגולם - שאין לו חיתוך אברים: גולתא - מקטורין נאה: גלי ותיב - כשהוא יושב מגלה עצמו שלא ישב עליו שלא ילכלכנו ולא ישופנו בקרקע וישיר שערו ויקרע ויבלה: בור זינקא - בור שיבשו מימיו קורין כן: נקי - חסר מימיו: סודרא - דרך תלמידי חכמים לעטוף סודר: אפדנא - טרקלין של מלכים: אפתחא - אל פתח זה יבאו הכל אם למשפט אם לשרת המלך: אבר קטן - אחד מפרקי אצבע קטנה: דגדול - של אדם גדול והאי קטן אאבר קאי אי נמי אבר גדול של קטן והאי קטן אגברא קאי ולא אאבר: לא אבר קטן - וקטן אכולא מילתא קאי אבר קטן של גוף קטן: דרבי שמעון כו' - והכי קאמר כדי לסוך בו אבר קטן וקטן יהא הגוף בן יומו ורבי נתן סבר חד קטן אמרינן או האבר או הגוף אבל תרי קוטני לא: ה"ג דכולי עלמא אבר קטן של קטן בן יומו לא:
או ״גרעינין״? אמר רבא בר עולא: ״ונגרע מערכך״. איבעיא להו: ״אוממות״, או ״עוממות״? אמר רב יצחק בר אבדימי: ״ארזים לא עממהו בגן אלהים״. איבעיא להו: ״מאמצין״ תנן, או ״מעמצין״. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: ״ועצם עיניו מראות ברע״. תנו רבנן: המוציא חלב של בהמה כדי גמיאה. חלב של אשה ולובן של ביצה — כדי ליתן במשיפא של קילור. [קילור] כדי לשוף במים. בעי רב אשי: כדי שיפה, או כדי אחיזה ושיפה? תיקו. דבש כדי ליתן על הכתית. תנא: כדי ליתן על פי כתית. בעי רב אשי: ״על כתית״ — אפומא דכולה כתית, או דילמא אמורשא קמא דכתית, לאפוקי הודרנא דלא — תיקו. אמר רב יהודה אמר רב: כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא ברא דבר אחד לבטלה. ברא שבלול — לכתית. ברא זבוב — לצירעה. יתוש — לנחש. ונחש — לחפפית. וסממית — לעקרב. היכי עביד ליה — מייתי חדא אוכמא וחדא חיורא, ושלקי להו ושייפי ליה. תנו רבנן, חמשה אימות הן אימת חלש על גבור: אימת מפגיע על הארי, אימת יתוש על הפיל, אימת סממית על העקרב, אימת סנונית על הנשר, אימת כילבית על לויתן. אמר רב יהודה אמר רב: מאי קרא — ״המבליג שד על עז״. רבי זירא אשכח לרב יהודה דהוה קאי אפיתחא דבי חמוה, וחזייה דהוה בדיחא דעתיה, ואי בעי מיניה כל חללי עלמא הוה אמר ליה. אמר ליה: מאי טעמא עיזי מסגן ברישא והדר אימרי? אמר ליה כברייתו של עולם, דברישא חשוכא והדר נהורא. מאי טעמא הני מכסיין והני מגליין? הני דמכסינן מינייהו — מכסיין, והני דלא מכסינן מינייהו — מגליין. מאי טעמא גמלא זוטר גנובתיה? משום דאכל כיסי. מאי טעמא תורא אריכא גנובתיה? משום דדייר באגמי, ובעי לכרכושי בקי. מאי טעמא קרנא דקמצא רכיכא? משום דדיירא בחילפי, ואי קשיא — נדיא ומתעוורא. דאמר שמואל: האי מאן דבעי דליסמיה לקמצא — לשלפינהו לקרניה. מאי טעמא האי תימרא דתרנגולתא מדלי לעילא? דדיירי אדפי, ואי עייל קטרא — מתעוורא. ״דשא״ — דרך שם. ״דרגא״ — דרך גג. ״מתכוליתא״ — מתי תכלה דא. ״ביתא״ — בא ואיתיב (בה). ״ביקתא״ — בי עקתא. ״כופתא״ — כוף ותיב. ״לבני״ — לבני בני. ״הוצא״ — חציצה. ״חצבא״ — שחוצב מים מן הנהר. ״כוזה״ — כזה. ״שוטיתא״ — שטותא. ״משיכלא״ — מאשי כולא. ״משיכלתא״ — משיא כלתא. ״אסיתא״ — חסירתא. ״בוכנה״ — בוא ואכנה. ״לבושה״ — לא בושה. ״גלימא״ — שנעשה בו כגלם. ״גולתא״ — גלי ואיתיב. ״פוריא״ — שפרין ורבין עליה. ״בור זינקא״ — בור זה נקי. ״סודרא״ — סוד ה׳ ליראיו. ״אפדנא״ — אפיתחא דין. תנו רבנן: שלשה כל זמן שמזקינין מוסיפין גבורה, ואלו הן: דג, ונחש, וחזיר. שמן כדי לסוך אבר קטן. אמרי דבי רבי ינאי שמן כדי לסוך אבר קטן של קטן בן יומו. מיתיבי: שמן כדי לסוך אבר קטן, וקטן בן יומו. מאי לאו: אבר קטן דגדול, ואבר גדול של קטן בן יומו! אמרי לך דבי רבי ינאי — לא, הכי קאמר: שמן כדי לסוך אבר קטן, של קטן בן יומו. לימא כתנאי? שמן כדי לסוך אבר קטן, וקטן בן יומו — דברי רבי שמעון בן אלעזר. רבי נתן אומר: כדי לסוך אבר קטן. מאי לאו בהא קמיפלגי: דרבי שמעון בן אלעזר סבר אבר קטן של קטן, ורבי נתן סבר אבר קטן דגדול, או אבר גדול דקטן. אבל אבר קטן של קטן בן יומו — לא. לא, דכולי עלמא אבר קטן דקטן בן יומו לא,
שבת עז: