הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
קיח.מסכת שבת118a
לעולם מצילין מזון ג' סעודות - מדלא אמר ארבע לית ליה דרבי חידקא: מכלל דתנא קמא שלש סעודות סבירא ליה - דבהאי לא איפליגו אלא דת"ק סבר מה שעבר כבר לא יציל ולרבי יוסי יציל: תמחוי - קערה גדולה היא וגובין בה גבאים מאכל מבעלי בתים ומחלקין לעניים ב' סעודות ליום מיום ליום: לא יטול - כיון דיש לו נמצא גוזל לעניים: קופה - מעות הן לפרנס עניים בני טובים דזיל להו מילתא דתמחוי ומתחלקין מע"ש לע"ש: י"ד סעודות לא יטול מן הקופה - שהרי יכול להמתין לע"ש הבאה אבל כשיש לו מזון י"ב יטול שהרי לא תחלק עוד עד שיגיע ע"ש והרי לשבעה ימי שבת צריכין י"ד סעודות: אכליה בשבתא - שהרי תאכלנה סמוך לערב ולא תצטרך לאכול בלילה ואף על גב דאמרינן לקמן לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת ה"מ למאן דאפשר ליה: בתעניתא מותבינן ליה - בתמיה: אלא הא מני ר' עקיבא היא - ולענין סעודת שבת במאן דאפשר ליה איכא למימר כרבנן ואיכא למימר כרבי חידקא ומיהו האי דצריך לבריות יעשה שבתו חול ולא יטיל על אחרים כבוד שבתותיו: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום - שאינו לן בלילה אצלם: מככר - הלקוח בפונדיון כשהשער ד' סאין בסלע והפונדיון אחד מי"ב בדינר דהוא אחד ממ"ח בסלע ושיערו לו חכמים ככר זו לשתי סעודות היום והלילה: לן נותנין לו פרנסת לינה - לקמן מפרש מאי היא שהרי סעודה של לילה בכלל ככר היא וככר זו משערינן בעירובין (דף פב:) למזון שתי סעודות לעירובי תחומין: ואם שבת - אצלם בשבת: מאי פרנסת לינה - הא קבל ליה סעודת הלילה: בי סדיא - לבדין פולטר"א להניח תחת מראשותיו: שוב אינו מדיחן - דאין הדחה זו אלא לחול: חבלו של משיח - כדאמרי' בכתובות (דף קיב:) דור שבן דוד בא בו קטיגוריא בתלמידי חכמים שנאמר ועוד בה עשיריה וגו' חבלי לשון חבלי יולדה (הושע יג): בלי מצרים - כלומר אין לה קץ: אז תתענג - בתר וקראת לשבת עונג כתיב:
מזון שלש סעודות, מאי לאו — דלא אכל! לא, דאכל. שחרית מצילין מזון שתי סעודות, מאי לאו — דלא אכל? לא, דאכל. במנחה מצילין מזון סעודה אחת, מאי לאו — דלא אכל? לא, דאכל! והא מדקתני סיפא: רבי יוסי אומר לעולם מצילין מזון שלש סעודות — מכלל דתנא קמא שלש סבירא ליה! אלא מחוורתא, מתניתין דלא כרבי חידקא. והא דתנן: מי שיש לו מזון שתי סעודות — לא יטול מן התמחוי, מזון ארבע עשרה — לא יטול מן הקופה. מני? לא רבנן, ולא רבי חידקא. אי רבנן — חמסרי הויין. אי רבי חידקא — שית סרי הויין! לעולם רבנן, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל באפוקי שבתא, אכליה בשבתא. לימא רבנן היא, ולא רבי חידקא. אפילו תימא רבי חידקא, דאמרינן ליה: מאי דבעית למיכל במעלי שבתא, אכליה לאורתא. וכולי יומא דמעלי שבתא בתעניתא מותבינן ליה?! אלא הא מני — רבי עקיבא היא, דאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. והא דתנן: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע. לן — נותנין לו פרנסת לינה, ואם שבת — נותנין לו מזון שלש סעודות. לימא רבנן היא, ולא רבי חידקא? לעולם רבי חידקא — כגון דאיכא סעודה בהדיה, דאמרינן ליה: הא דאיכא בהדך — אכליה. וכי אזיל בריקן אזיל?! דמלווינן ליה סעודה בהדיה. מאי פרנסת לינה? אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא. תנו רבנן: קערות שאכל בהן ערבית — מדיחן לאכול בהן שחרית. שחרית — מדיחן לאכול בהן בצהרים. בצהרים — מדיחן לאכול בהן במנחה. מן המנחה ואילך — שוב אינו מדיח. אבל כוסות וקיתוניות וצלוחיות — מדיח והולך כל היום כולו, לפי שאין קבע לשתיה. אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצול משלש פורעניות: מחבלו של משיח, ומדינה של גיהנם, וממלחמת גוג ומגוג. מחבלו של משיח — כתיב הכא ״יום״, וכתיב התם: ״הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום וגו׳״. מדינה של גיהנם — כתיב הכא ״יום״, וכתיב התם: ״יום עברה היום ההוא״. ממלחמת גוג ומגוג — כתיב הכא ״יום״, וכתיב התם: ״ביום בא גוג״. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, שנאמר: ״אז תתענג על ה׳ והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך
שבת קיח.