הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
צב:מסכת שבת92b
מתני' המתכוין להוציא לפניו - כגון שצרר מעות בסדינו כדי שיהיו תלוין לפניו ובא לו לאחריו: פטור - דלא נתקיימה מחשבתו וה"ל כמתעסק ולא מתכוין: לאחריו ובא לו לפניו חייב - בגמ' מפרש טעמא: סינר - כעין מכנסיים קטנים וחוגרת אותו לצניעות ואם תלתה בו שום דבר להוציא ובא לו לצד אחר חייבת: שכן ראוי להיות חוזר - דרכו להיות חוזר סביבותיה ומתחלתה ידעה שסופו להתהפך: ר' יהודה אומר אף מקבלי פתקין - של מלך למוסרם לרצים אף הם חייבים בהוצאתן אפילו לא נתקיימה מחשבתן כגון הוציאן על מנת לתתן לרץ זה ונתנו לזה כך לשון רבותי ולבי מגמגם: גמ' מי ששנה זו לא שנה זו - ת"ק פטר בתרוייהו ותנא בתרא מחייב בתרוייהו: ועלתה בידו שמירה פחותה - ואנן סהדי דלא ניחא ליה אבל סיפא כל שכן דניחא ליה: דיוקא דמתני' קשיא - דיוקא דמצינן למידק ממתני': לאחריו ובא לו לפניו הוא דחייב - דעלתה בידו שמירה מעולה: וחכמים פוטרין - שאין דרך הוצאה בכך: אני אמרתי דבר אחד - אי אתם מודים כו': והם אמרו דבר א' - אי אתה מודה כו': מכלל דמחייב רבי יהודה - בתמיה הא ודאי דברי הכל פטור דלא מפקי אינשי הכי: לאחריו ובא לו לאחריו דברי הכל חייב - דיש מוציאין כן בשמירה פחותה: לאחר ידו דברי הכל פטור - דאין מוציאין כן: מר מדמי לה לאחריו - דשמירה פחותה היא ומר מדמי לה לאחר ידו דלא דמי למוציא לאחריו דהתם משתמרים הן מן הגנבים אבל אלו נופלין מאליהן ואין מוציאין כן: שכן לבלרי מלכות עושין כן - בדעתו למוסרן לזה ואין מוצאו ודבר המלך נחוץ ומצא אחר ומוסרו לו: מתני' הוציאו שנים פטורין - כדילפינן בעשותה יחיד ולא שנים: חייבים - וטעמא מפרש בגמרא: זה יכול - להוציאו לבדו וזה יכול להוציאו לבדו והוציאו שניהם: ר"מ מחייב - דלא דריש בעשותה להכי אלא לפטור יחיד שעשה בהוראת ב"ד כדלקמן: ור' יהודה פוטר - דלאו אורחיה בהכי וסתם מתני' ר' יהודה היא: זה אינו יכול וזה אינו יכול - דאורחייהו להוציא בשנים בהא סבירא ליה לרבי יהודה כרבי מאיר דחייב ורבי שמעון פוטר דיליף מקראי כדלקמן: זה יכול וזה אינו יכול - והוציאו שניהן דברי הכל חייב ולקמן מפרש הי מינייהו חייב: ה"ג הוציאוהו שנים ר' מאיר מחייב ול"ג פטור: ר' יהודה אומר אם לא יכול אחד - כלומר כל אחד ואחד: ואם לאו - אלא זה יכול וזה יכול פטור וממילא דבכי האי גוונא ר' מאיר מחייב: מלגז - פורק"א בת ג' שיניים ומהפכין בה תבואה בגורן והוא מעמר דהוא אב מלאכה: ולוגזין - מאספין השבלין: בכרכר ושובטין - דהוא מיסך כדאמר בפרק כלל גדול (לעיל שבת דף עה) שובט הרי הוא בכלל מיסך: בקנה והוציאוהו כו' - וכל הנך זה יכול וזה יכול נינהו:
תמצא לומר אנשי הוצל עושין כן — בטלה דעתן אצל כל אדם. מתני׳ המתכוין להוציא לפניו, ובא לו לאחריו — פטור. לאחריו ובא לו לפניו — חייב. באמת אמרו: האשה החוגרת בסינר, בין מלפניה ובין מלאחריה — חייבת, שכן ראוי להיות חוזר. רבי יהודה אומר: אף מקבלי פתקין. גמ׳ מאי שנא לפניו ובא לו לאחריו דפטור — דלא אתעבידא מחשבתו, לאחריו ובא לו לפניו נמי, הא לא אתעבידא מחשבתו! אמר רבי אלעזר: תברה, מי ששנה זו לא שנה זו. אמר רבא: ומאי קושיא? דילמא: לפניו ובא לו לאחריו היינו טעמא דפטור — דנתכוון לשמירה מעולה ועלתה בידו שמירה פחותה, לאחריו ובא לו לפניו היינו טעמא דחייב — דנתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה. אלא מאי קושיא — דיוקא דמתניתין קשיא: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו — פטור, הא לאחריו ובא לו לאחריו — חייב. אימא סיפא: לאחריו ובא לו לפניו הוא דחייב, הא לאחריו ובא לו לאחריו פטור! אמר רבי אלעזר: תברה, מי ששנה זו לא שנה זו. אמר רב אשי: מאי קושיא? דילמא לא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא לאחריו ובא לו לאחריו דחייב — דאיתעבידא מחשבתו, אלא אפילו לאחריו ובא לו לפניו איצטריכא ליה. סלקא דעתך אמינא, הואיל ולא איתעבידא מחשבתו לא ליחייב — קא משמע לן דנתכוון לשמירה פחותה ועלתה בידו שמירה מעולה דחייב. ולאחריו ובא לו לאחריו תנאי היא. דתניא: המוציא מעות בפונדתו ופיה למעלה — חייב. פיה למטה — רבי יהודה מחייב, וחכמים פוטרין. אמר להן רבי יהודה: אי אתם מודים בלאחריו ובא לו לאחריו שהוא חייב? ואמרו לו: ואי אתה מודה כלאחר ידו ורגלו שהוא פטור? אמר רבי יהודה: אני אמרתי דבר אחד והן אמרו דבר אחד. אני לא מצאתי תשובה לדבריהם והן לא מצאו תשובה לדברי. מדקאמר להו ״אי אתם מודין״ — לאו מכלל דפטרי רבנן? וליטעמיך, דקאמרי ליה ״אי אתה מודה״ — מכלל דמחייב רבי יהודה? והתניא: לאחר ידו ורגלו דברי הכל פטור! אלא: לאחריו ובא לו לאחריו, דברי הכל חייב. לאחר ידו ורגלו, דברי הכל פטור. כי פליגי, בפונדתו ופיה למטה: מר מדמי ליה לאחריו ובא לו לאחריו, ומר מדמי ליה לאחר ידו ורגלו. באמת אמרו האשה כו׳. [תנא כל ״באמת״ — הלכה היא. רבי יהודה אומר אף מקבלי פתקין.] תנא: שכן לבלרי מלכות עושין כן. מתני׳ המוציא ככר לרשות הרבים — חייב. הוציאוהו שנים — פטורין. לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים — חייבין. ורבי שמעון פוטר. גמ׳ אמר רב יהודה אמר רב, ואמרי לה אמר אביי, ואמרי לה במתניתא תנא: זה יכול וזה יכול — רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה ורבי שמעון פוטרים. זה אינו יכול וזה אינו יכול — רבי יהודה ורבי מאיר מחייבים ורבי שמעון פוטר. זה יכול וזה אינו יכול — דברי הכל חייב. תניא נמי הכי: המוציא ככר לרשות הרבים — חייב. הוציאוהו שנים — רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה אומר: אם לא יכול אחד להוציאו והוציאוהו שנים — חייבין, ואם לאו — פטורים, ורבי שמעון פוטר. מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״בעשתה״ — העושה את כולה ולא העושה את מקצתה, כיצד? שנים שהיו אוחזין במלגז ולוגזין, בכרכר ושובטין, בקולמוס וכותבין, בקנה והוציאוהו לרשות הרבים, יכול יהו חייבין — תלמוד לומר: ״בעשתה״ — העושה את כולה ולא העושה מקצתה.
שבת צב: