הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ט.מסכת ברכות9a
והאי דקרו ליה ליליא – דקאמר יוצא בו ק"ש של לילה: משום דאיכא דגנו – וקרינא ביה ובשכבך: ובלבד שלא יאמר השכיבנו – הקורא ק"ש של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו שאין עוד זמן תחלת שכיבה אלא זמן סוף שכיבה: דאשתכור – וישנו ונרדמו עד לאחר עמוד השחר: בשעת הדחק – אבל שלא בשעת הדחק לא: הכי קא אמרי ליה – לרבן גמליאל ולא גרס אלא: רבנן פליגי עילווך – כלומר מי פליגי רבנן עליך דהא דאמרי עד חצות דוקא קאמרי דלא משמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה אלא כל זמן שדרך בני אדם להתעסק לילך ולשכב ומיהו בהא פליגי אדר' אליעזר דאלו רבי אליעזר סבירא ליה זמן עסק שכיבה אינו אלא עד האשמורה הראשונה ולרבנן עד חצות. ואת סבירא לך ובשכבך כל זמן שבני אדם שוכבים והיינו כל הלילה ויחיד ורבים הלכה כרבים: או דילמא כוותך סבירא להו – ומשמע להו ובשכבך כל זמן שכיבה והא דקאמרי עד חצות הרחקה הוא כדי לזרז ומיהו היכא דאתניס ולא קרא קודם חצות עדיין זמן חיובא הוא ומחייבי ונפקי ידי ק"ש בזמנו: כוותי סבירא להו – וחייבין אתם לקרות גרסינן ולא גרסינן מותרים דאפילו שלא בזמנו תנן (עמוד ב) הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה: שעת חפזון – שנחפזו לצאת והיינו עמוד השחר כדכתיב לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר (שמות י״ב:כ״ב): יכול יהא נאכל – כשאר קדשים ביום שחיטתו כדרך תודה שאף היא זמן אכילתה יום א' ואוכל והולך כל יום שחיטתה והלילה עד הבקר כדין תודה דכתיב ביום קרבנו יאכל (ויקרא ז׳:ט״ו): מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד – שבינתים דכתיב ביום זבחכם יאכל וממחרת (שם יט) אף פסח נמי הואיל ואינו נאכל אלא בלילה נוקים שני לילות במקום שני ימים דשלמים ויהא נאכל בשני לילות ויום א' לא שיאכלנו ביום אלא שיהא שהות זמן שלא יפסל באכילה בשביל המתנת היום ויאכלנו בלילה השנית קמ"ל: שם תזבח את הפסח בערב כבא השמש מועד צאתך ממצרים – הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב. כבא השמש משחשכה. מועד צאתך ממצרים בבקר. כיצד יתקיימו כולם. בערב לזמן שחיטה כבא השמש התחלת זמן אכילה מועד צאתך זמן שריפה כלומר בבקר הוא נעשה נותר שהגיע זמן שריפה אלא לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב ממתינין לו עד בקר שני: עד מתי אתה אוכל – היינו כר"ע אבל לתנא קמא עד חצות לילה הוי זמן אכילה ותו לא דאי לא מאי בינייהו: הכל מודים – רבי עקיבא גופיה מודה שהלילה מחצות ואילך היתה שעת חפזון למצרים לשלחם מן הארץ: מערב נגאלו – נתנו להם רשות לצאת: חפזון דמצרים – מכת הבכורים שעל ידם נחפזו למהר לשלחם: חפזון דישראל – לא שמעו להם לצאת עד בקר:
לעולם יממא הוא, והאי דקרו ליה ״ליליא״ — דאיכא אינשי דגנו בההיא שעתא. אמר רבי אחא ברבי חנינא, אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון שאמר משום רבי עקיבא. אמר רבי זירא: ובלבד שלא יאמר ״השכיבנו״. כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר: הא דרבי אחא ברבי חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר. דההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהלולא דבריה דרבי יהושע בן לוי. אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר: כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק. מעשה שבאו בניו וכו׳: ועד השתא לא שמיע להו הא דרבן גמליאל?! הכי קאמרי ליה: רבנן פליגי עילווך, ויחיד ורבים, הלכה כרבים, או דלמא רבנן כוותך סבירא להו, והאי דקאמרי ״עד חצות״ — כדי להרחיק אדם מן העבירה. אמר להו: רבנן כוותי סבירא להו, וחייבין אתם. והאי דקאמרי ״עד חצות״ — כדי להרחיק אדם מן העבירה. ולא זו בלבד אמרו, אלא וכו׳: ורבן גמליאל מי קאמר ״עד חצות״ דקתני ״ולא זו בלבד אמרו״? הכי קאמר להו רבן גמליאל לבניה: אפילו לרבנן דקאמרי ״עד חצות״, מצותה עד שיעלה עמוד השחר. והאי דקא אמרי עד חצות — כדי להרחיק אדם מן העבירה. הקטר חלבים וכו׳. ואילו אכילת פסחים לא קתני. ורמינהי: קריאת שמע ערבית, והלל בלילי פסחים, ואכילת פסח, מצותן עד שיעלה עמוד השחר! אמר רב יוסף: לא קשיא: הא רבי אלעזר בן עזריה, הא רבי עקיבא. דתניא: ״ואכלו את הבשר בלילה הזה״, רבי אלעזר בן עזריה אומר: נאמר כאן ״בלילה הזה״, ונאמר להלן: ״ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה״, מה להלן עד חצות, אף כאן עד חצות. אמר ליה רבי עקיבא: והלא כבר נאמר ״בחפזון״, עד שעת חפזון. אם כן מה תלמוד לומר ״בלילה״? יכול יהא נאכל כקדשים ביום תלמוד לומר ״בלילה״, בלילה הוא נאכל, ולא ביום. בשלמא לרבי אלעזר בן עזריה דאית ליה גזירה שוה, אצטריך למכתב ליה ״הזה״. אלא לרבי עקיבא האי ״הזה״ מאי עביד ליה? למעוטי לילה אחר הוא דאתא, סלקא דעתך אמינא: הואיל ופסח קדשים קלים, ושלמים קדשים קלים, מה שלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד — אף פסח נאכל שתי לילות במקום שני ימים, ויהא נאכל לשני לילות ויום אחד. קמשמע לן ״בלילה הזה״, בלילה הזה הוא נאכל ואינו נאכל בלילה אחר. ורבי אלעזר בן עזריה מ״לא תותירו עד בקר״ נפקא. ורבי עקיבא — אי מהתם, הוה אמינא מאי ״בקר״ — בקר שני. ורבי אלעזר אמר לך: כל ״בקר״ — בקר ראשון הוא. והני תנאי כהני תנאי. דתניא, ״שם תזבח את הפסח בערב כבוא השמש מועד צאתך ממצרים״. רבי אליעזר אומר: ״בערב״ אתה זובח, ו״כבוא השמש״ אתה אוכל, ו״מועד צאתך ממצרים״ אתה שורף. רבי יהושע אומר ״בערב״ אתה זובח ״כבוא השמש״ אתה אוכל ועד מתי אתה אוכל והולך — עד ״מועד צאתך ממצרים״. אמר רבי אבא: הכל מודים כשנגאלו ישראל ממצרים, לא נגאלו אלא בערב, שנאמר: ״הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה״, וכשיצאו — לא יצאו אלא ביום, שנאמר: ״ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה״. על מה נחלקו — על שעת חפזון, רבי אלעזר בן עזריה סבר: מאי ״חפזון״ — חפזון דמצרים. ורבי עקיבא סבר: מאי ״חפזון״ — חפזון דישראל. תניא נמי הכי: ״הוציאך ה׳ אלהיך ממצרים לילה״: וכי בלילה יצאו? והלא לא יצאו אלא ביום, שנאמר: ״ממחרת הפסח יצאו בני ישראל ביד רמה״! אלא, מלמד שהתחילה להם גאולה מבערב. ״דבר נא באזני העם״ וגו׳. אמרי דבי רבי ינאי: אין ״נא״ אלא לשון בקשה, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה: בבקשה ממך, לך ואמור להם לישראל: בבקשה מכם, שאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, שלא יאמר
ברכות ט.