הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מד.מסכת ברכות44a
מתני' מליח – כל דבר מלוח: גמ' פירות גנוסר – פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת: זיונא – משמע מידי דבר אכילה: מזונא – דבר הסועד: דשריק דודבא מאפותי' – שהזבוב מחליק ממצחו מתוך צהלת פנים בשרו מחליק: עד דמריד – דעתו מטרפת: באלושי – אוכלוסי בני אדם: ספלי טרית – ספלים מלאים חתיכות דג חתוך שקורים טונינ"א: לקוצצי תאנים – למאכל פועלים שקוצצים תאנים והיו מרובים עד שכל אלו צריכין להם למאכל: בריכות – קובייא"ש בלע"ז: משלש בריכות בחדש – ג' פעמים בחדש מורידים ממנו כך: שמנים זוגות אחים – שנים שנים אחים היו כולם וכן נשותיהם: שריף – תבשיל לח שיש בו מרק כמו שורפה חיה: מתני' מברך אחריהם ג' ברכות – ר"ג לטעמיה דאמר לעיל בפירקין (ברכות דף לז.) כל שהוא מז' המינים מברך אחריו ג' ברכות: אפילו אכל שלק – של ירק: והוא מזונו – שסמך עליו למזון: וחסרונן – צרכי ספוקן: גמ' וברכת – אכולהו קאי ובההוא קרא ג' ברכות רמיזי כדאמרינן בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מח:): ארץ הפסיק הענין – ולא קאי וברכת אלא אלחם דסמיך ליה: ור"ג ההוא – הפסקה לפרושי חטה דכתיב בקרא קמא אתא ולמעוטי שאם כססה כמות שהיא אין זו בכלל ברכה אא"כ עשאה לחם: חמשת המינים – כולם מין דגן חטין ושעורין וכוסמין ושבולת שועל ושיפון כוסמין מין חטה שבולת שועל ושיפון מין שעורה: מברך עליו ב"מ מזונות – אם עשאו תבשיל: כל שהוא מז' המינים – משאר ז' המינים האמורים בפסוק ואינו מין דגן: אפרי דעץ על העץ ועל פרי העץ ועל ארץ חמדה טובה ורחבה – אתרוייהו קאי כולה עד סופה: רב חתים בר"ח כו' – אע"ג דדמיא לתרתי: הכא מאי – מי מחתמינן בתרתי כהאי גוונא כגון על הארץ ועל הפירות ולא הויא חתימה בשתים ממש כדמפרש לה בפרק שלשה שאכלו (ברכות דף מט.): הא לן והא להו – רב חסדא מבבל ובבבל חתמי על הארץ ועל פירותיה ור' יוחנן מארץ ישראל והתם חתמי על הפירות: ואנן מברכינן – על פירותיה אארץ ישראל לחודה קאי ואנן לא אכלינן מינייהו ומברכים עלייהו:
מתני׳לפניו מליח תחלה ופת עמו — מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו. זה הכלל: כל שהוא עיקר ועמו טפלה — מברך על העיקר ופוטר את הטפלה. גמ׳ ומי איכא מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה? אמר רב אחא בריה דרב עוירא אמר רב אשי: באוכלי פירות גנוסר שנו. אמר רבה בר בר חנה: כי הוה אזלינן בתריה דרבי יוחנן למיכל פירות גנוסר, כי הוינן בי מאה — מנקטינן ליה לכל חד וחד עשרה עשרה, וכי הוינן בי עשרה, מנקטינן ליה כל חד וחד מאה מאה. וכל מאה מינייהו הוה מחזיק להו צנא בר תלתא סאוי ואכיל להו, ומשתבע דלא טעים זיונא. זיונא סלקא דעתך?! אלא אימא ״מזונא״. רבי אבהו אכיל עד דהוה שריק ליה דודבא מאפותיה. ורב אמי ורב אסי הוו אכלי עד דנתור מזייהו. רבי שמעון בן לקיש הוה אכיל עד דמריד. ואמר להו רבי יוחנן לדבי נשיאה והוה משדר ליה רבי יהודה נשיאה באלושי אבתריה, ומייתי ליה לביתיה. כי אתא רב דימי, אמר: עיר אחת היתה לו לינאי המלך בהר המלך, שהיו מוציאים ממנה ששים רבוא ספלי טרית לקוצצי תאנים מערב שבת לערב שבת. כי אתא רבין אמר: אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך, שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש. כי אתא רבי יצחק אמר: עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות. ובדקו רבנן מסורא ועד נהרדעא ולא אשכחו בר מבנתיה דרב חסדא, דהוו נסיבן לרמי בר חמא ולמר עוקבא בר חמא. ואף על גב דאינהי הוו כהנתא, אינהו לא הוו כהני. אמר רב: כל סעודה שאין בה מלח, אינה סעודה. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל סעודה שאין בה שריף, אינה סעודה. מתני׳ אכל ענבים ותאנים ורמונים — מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל. וחכמים אומרים: ברכה אחת מעין שלש. רבי עקיבא אומר: אפילו אכל שלק והוא מזונו — מברך עליו שלש ברכות. השותה מים לצמאו — מברך ״שהכל נהיה בדברו״. רבי טרפון אומר: ״בורא נפשות רבות וחסרונן״. גמ׳ מאי טעמא דרבן גמליאל? דכתיב: ״ארץ חטה ושערה וגו׳״, וכתיב: ״ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם וגו׳״, וכתיב: ״ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ אלהיך״. ורבנן ״ארץ״ הפסיק הענין. ורבן גמליאל נמי ״ארץ״ הפסיק הענין! ההוא מבעי ליה למעוטי הכוסס את החטה. אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי חנינא: כל שהוא מחמשת המינין, בתחלה — מברך עליו ״בורא מיני מזונות״, ולבסוף — ברכה אחת מעין שלש. אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: כל שהוא משבעת המינין, בתחלה — מברך ״בורא פרי העץ״, ולבסוף — ברכה אחת מעין שלש. אמר ליה אביי לרב דימי: מאי ניהו ״ברכה אחת מעין שלש״? אמר ליה: אפירי דעץ ״על העץ ועל פרי העץ, ועל תנובת השדה, ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שהנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. רחם ה׳ אלהינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל מקדשך, ועל מזבחך. ותבנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו. והעלנו לתוכה, ושמחנו בה. כי אתה טוב ומטיב לכל״. דחמשת המינין: ״על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה כו׳״. וחותם: ״על הארץ ועל המחיה״. מיחתם במאי חתים? כי אתא רב דימי אמר: רב חתים בראש חדש ״ברוך מקדש ישראל וראשי חדשים״, הכא מאי? רב חסדא אמר: ״על הארץ ועל פירותיה״. ורבי יוחנן אמר: ״על הארץ ועל הפירות״. אמר רב עמרם, ולא פליגי: הא לן, והא להו. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אינהו אכלי, ואנן מברכין?! אלא איפוך: רב חסדא אמר ״על הארץ ועל הפירות״, רבי יוחנן אמר ״על הארץ ועל פירותיה״.
ברכות מד.