הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מב.מסכת ברכות42a
דגורם ברכה לעצמו – בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכים לשתייתו: רב הונא אכל תליסר ריפתי – מפת הבאה בכסנין ולא בירך אחריו: אמר רב נחמן עדי כפנא גרסי': עדי – אלו. כלומר אלו לרעבון נאכלו ואכילה מרובה כזו לא נפטרת מברכה אלא כל שאחרים קובעין אכילתן בכך טעון בהמ"ז כך פירש רב האי ורבותינו פירשו תליסר ריפתי מפת שלנו ולא בירך אחריו משום דלא שבע וקרא כתיב (דברים ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת וכך פירש רב יהודאי בה"ג ואינו נ"ל דלית ליה לרב הונא והם החמירו על עצמן עד כזית ועד כביצה (לעיל ברכות דף כ:) ודלא כר"מ ודלא כר' יהודה (לקמן ברכות דף מט:): לחמניות – אובליא"ש בלע"ז: אסור מלאכול – עד שיברך בהמ"ז ויחזור ויברך על הבא לפניו דכיון דגמר אסח דעתי' מברכה ראשונה ומסעודתיה: סלק אתמר – אם סלק הלחם וכל האוכל מעל השלחן ועדיין לא ברכו אסור לאכול: ריסתנא – אמנישטרשיו"ן: אתכא דריש גלותא סמכינן – ואין סילוקתנו סלוק שדעתנו אם ישא משאות מאת פניו אלינו נאכל: הרגיל בשמן – למשוח ידיו אחר אכילה: שמן מעכבו – לענין ברכה שאפילו גמר וסלק ולא משח ידיו עדיין סעודה קיימת ואוכל בלא ברכה: ולית הלכתא ככל הני שמעתתא – אין סיום סעודה תלוי לא בגמר ולא בסלוק ולא בשמן אלא במים אחרונים כ"ז שלא נטל מים אחרונים הוא מותר לאכול ומשנטל אסור לאכול: לנטילת ידים – דמים אחרונים בהמ"ז ולא יאכל כלום עד שיברך על מזונו: תכף לת״ח – המקריבו אליו ומארחובביתו: ברכה – בביתו: מתני' ברך על היין כו' – נוהגין היו להביא קודם אכילה כוס יין לשתות כדתניא לקמן (ברכות דף מג.) כיצד סדר הסבה כו' ומביאין לפניהם פרפראות להמשיך אכילה כגון פרגיות ודגים ואח"כ מביאין השלחן ולאחר גמר סעודה יושבים ושותים ואוכלים ומה הן אוכלים פרפראות כגון כיסני דמעלו ללבא ולחמניות והוא יין ופרפרת שלאחר המזון ושניהם קודם בהמ"ז: מעשה קדרה – חלקא טרגיס וטיסני: היו יושבים – בלא הסבת מטות שמוטים על צדיהן שמאלית על המטה ואוכלין ושותין בהסבה: כל אחד ואחד מברך לעצמו – דאין קבע סעודה בלא הסבה:
ברכה לעצמו. רב הונא אכל תליסר ריפתי בני תלתא תלתא בקבא ולא בריך. אמר ליה רב נחמן: עדי כפנא! אלא כל שאחרים קובעים עליו סעודה, צריך לברך. רב יהודה הוה עסיק ליה לבריה בי רב יהודה בר חביבא. אייתו לקמייהו פת הבאה בכסנין. כי אתא, שמעינהו דקא מברכי ״המוציא״. אמר להו: מאי ״ציצי״ דקא שמענא? דילמא ״המוציא לחם מן הארץ״ קא מברכיתו? אמרי ליה: אין. דתניא, רבי מונא אמר משום רבי יהודה: פת הבאה בכסנין מברכין עליה ״המוציא״, ואמר שמואל: הלכה כרבי מונא. אמר להו: אין הלכה כרבי מונא אתמר. אמרי ליה: והא מר הוא דאמר משמיה דשמואל לחמניות מערבין בהן, ומברכין עליהן ״המוציא״? שאני התם דקבע סעודתיה עלייהו, אבל היכא דלא קבע סעודתיה עלייהו — לא. רב פפא איקלע לבי רב הונא בריה דרב נתן. בתר דגמרי סעודתייהו אייתו לקמייהו מידי למיכל שקל רב פפא וקא אכיל. אמרי ליה: לא סבר לה מר גמר אסור מלאכול? אמר להו: ״סלק״ אתמר. רבא ורבי זירא איקלעו לבי ריש גלותא. לבתר דסליקו תכא מקמייהו שדרו להו ריסתנא מבי ריש גלותא. רבא אכיל ורבי זירא לא אכיל. אמר ליה: לא סבר לה מר סלק אסור מלאכול? אמר ליה: אנן אתכא דריש גלותא סמכינן. אמר רב: הרגיל בשמן — שמן מעכבו. אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, אמר לן: כגון אנן דרגילינן במשחא — משחא מעכבא לן. ולית הלכתא ככל הני שמעתתא, אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב: שלש תכיפות הן: תכף לסמיכה שחיטה, תכף לגאולה תפלה, תכף לנטילת ידים ברכה. אמר אביי, אף אנו נאמר: תכף לתלמידי חכמים ברכה. שנאמר: ״ויברכני ה׳ בגללך״. איבעית אימא מהכא, שנאמר: ״ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף״. מתני׳ ברך על היין שלפני המזון — פטר את היין שלאחר המזון. ברך על הפרפרת שלפני המזון — פטר את הפרפרת שלאחר המזון. ברך על הפת — פטר את הפרפרת. על הפרפרת — לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה. היו יושבין — כל אחד מברך לעצמו. הסבו — אחד מברך לכולן.
ברכות מב.