הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נט.מסכת ברכות59a
כטרפא דטריף – דבר שהוא חסר וסתמוהו מגופו שעשאוהו כנוס ומתחזי כמכה בקורנס טרפא דטריף מוכה בהכאות כמו ביצה טרופה. ל"א דמתחזיא כדטרפא מטרף נדבק יחד ועשאו סניפין כמין חיבור: והאי דאזלא – עיש אחר כימה: דאמרה לה הב לי בני – שני כוכבים שלי: וליהדר – לכימה אותן כוכבים עצמן שנטל הימנה: גוהא – בלשונם קורין רעידת הארץ גוהא: אובא טמיא – בעל אוב של עצמות שעושה כשוף בעצמות המת. טמיא עצמות ודומה לו במסכת כלים בית מלא טמיא ופי' רב האי מלא טמיא בית שהוא מלא עצמות והביא ראיה על זה מבראשית רבה דקתני אדרינוס שחיק טמיא דהיינו שחיק עצמות ואין לפרש אוב טמא שאין זה הלשון: גנח גוהא – ותגעש ותרעש כלומר נזדעזעת הארץ מאד מאד. גנח גוהא חדא מילתא היא וכן הלשון: גוהא גוהא מיבעי ליה – שני פעמים היה לו להזדעזע כנגד שתי דמעות: סופק כפיו – ומאותו קול מזדעזעת הארץ שמצינו שכפיו סופק שנאמר גם אני אכה כפי אל כפי (יחזקאל כ״א:כ״ב): אנחה מתאנח – ומאותה אנחה מרעיד הקרקע ומצינו שמתאנח שנאמר והניחותי חמתי בם (יחזקאל ה׳:י״ג) כביכול כאדם שיש לו חימה ומתאנח ומתנחם דעתו ועושה לו נחת רוח: והנחמתי – אנחם על הרעה שעשיתי להן: הידד כדורכים יענה – שדורך ובועט ברקיע: והארץ הדום רגלי – כגון שדחה תחת כסא הכבוד ומגיע בעוטו עד לארץ שהיא הדום רגליו: ענני בגלגלא – עננים מתחופפין ומתחככין ונשמע הקול לשון אחר העננים פוגעין בגלגל ומתגלגלות עם הגלגל בעל כרחם ואותו הקול היינו רעמים: ברקא – ברקים של אש: ומתבר גזיזי דברזא – ואותו הקול היינו רעמים. גזיזי גלציי"ש חתיכות של ברד: חלחולי מחלחלי – ענני ומנשב זיקא עלייהו והיינו רעמים: מנהמי ענני – הומות העננים: זעפא – סופטורביי"ל: ברקא – אישלוזיר"א לשון מבריק נהר: ברקא יחידאה – שלא הבריק אלא פעם אחד: וברקא חיורא וברקא ירוקתא כולהו קשיין – שאינם של ברכה: דסלקן חדא לאפי חברתה – ששני עננים פוגעים זה את זה: ענן בקר – לא קבוע: כד מפתח בבי מטרא בר חמרא מוך שקיך וגני – אם כשתפתח דלתיך בבקר ירד לך מטר לך אני אומר חמר ההולך ממקום למקום להביא תבואה מוך שקיך וגני כפול שקך תחתיך ותישן עליו ולא תלך אנה ואנה להביא תבואה לפי שיהיו החטים בזול בשביל הגשם: ה"ג הא דקטר בעיבא – נתקשרו השמים בעב עבה אז טוב כי ירד גשם רב: הא דקטיר בעננא – ענן קלוש הוא ענן בקר שאין בו ממש: צריך שיפול על פניו – לפי שהוא מראה כבוד ה': על ההרים – לא מצי לברוכי מלא עולם שאינן במקום אחד אלא כל אחד ואחד במקומו: כרוך ותני – בכולהו ברוך עושה בראשית וברוך שכחו מלא עולם כרוך ותני לכולהו בחדא בבא ועל כולם שתי ברכות הללו: אומר ברוך עושה בראשית – שכך היתה ברייתו ואחר כך כסוהו עננים: אסתנא – רוח צפונית:
דטריף. והאי דאזלא בתרה, דאמרה לה: הב לי בני. שבשעה שהקדוש ברוך הוא בקש להביא מבול לעולם נטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם. וכשבקש לסתמה, נטל שני כוכבים מעיש וסתמה. וליהדר לה? — אין הבור מתמלא מחוליתו. אי נמי — אין קטיגור נעשה סניגור. וליברי לה תרי ככבי אחריני! — ״אין כל חדש תחת השמש״. אמר רב נחמן: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לה, שנאמר: ״ועיש על בניה תנחם״. ועל הזועות. מאי זועות? אמר רב קטינא: גוהא. רב קטינא הוה קאזיל באורחא. כי מטא אפתחא דבי אובא טמיא גנח גוהא. אמר: מי ידע אובא טמיא האי גוהא מהו? רמא ליה קלא: קטינא קטינא, אמאי לא ידענא? בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא. אמר רב קטינא: אובא טמיא כדיב הוא, ומיליה כדיבין. אי הכי — גוהא גוהא מיבעי ליה? ולא היא, גוהא גוהא עביד, והאי דלא אודי ליה, כי היכי דלא ליטעי כולי עלמא אבתריה. ורב קטינא דידיה אמר: סופק כפיו, שנאמר: ״וגם אני אכה כפי אל כפי והניחתי חמתי״. רבי נתן אומר: אנחה מתאנח, שנאמר: ״והניחותי חמתי בם והנחמתי״. ורבנן אמרי: בועט ברקיע, שנאמר: ״הידד כדרכים יענה אל כל ישבי הארץ״. רב אחא בר יעקב אמר: דוחק את רגליו תחת כסא הכבוד, שנאמר: ״כה אמר ה׳ השמים כסאי והארץ הדם רגלי״. ועל הרעמים. מאי רעמים? אמר שמואל: ענני בגלגלא. שנאמר: ״קול רעמך בגלגל האירו ברקים תבל רגזה ותרעש הארץ״. ורבנן אמרי: ענני דשפכי מיא להדדי, שנאמר: ״לקול תתו המון מים בשמים״. רב אחא בר יעקב אמר: ברקא תקיפא דבריק בעננא, ומתבר גזיזי דברזא. רב אשי אמר: ענני חלחולי מחלחלי, ואתי זיקא ומנשב אפומייהו, ודמי כזיקא על פום דני. ומסתברא כרב אחא בר יעקב, דבריק ברקא, ומנהמי ענני, ואתי מטרא. ועל הרוחות. מאי רוחות? אמר אביי: זעפא. ואמר אביי: גמירי, דזעפא בליליא לא הוי. והא קא חזינן דהוי! — ההוא, דאתחיל ביממא. ואמר אביי: גמירי, דזעפא תרתי שעי לא קאי, לקיים מה שנאמר: ״לא תקום פעמים צרה״. והא קא חזינן דקאי! — דמפסיק ביני ביני. ועל הברקים אומר ״ברוך … שכחו וגבורתו מלא עולם״. מאי ברקים? אמר רבא: ברקא. ואמר רבא: ברקא יחידאה, וברקא חיורא, וברקא ירוקתא, וענני דסלקן בקרן מערבית ואתיין מקרן דרומית, ותרתי ענני דסלקן חדא לאפי חברתה — כולהו קשיין. למאי נפקא מינה? למבעי רחמי. והני מילי בליליא, אבל בצפרא — לית בהו מששא. אמר רבי שמואל בר יצחק: הני ענני דצפרא לית בהו מששא, דכתיב: ״וחסדכם כענן בקר וגו׳״. אמר ליה רב פפא לאביי, הא אמרי אינשי: כד מפתח בבי מיטרא, בר חמרא, מוך שקיך וגני! לא קשיא: הא דקטר בעיבא, הא דקטר בענני. אמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא נבראו רעמים אלא לפשוט עקמומית שבלב, שנאמר: ״והאלהים עשה שיראו מלפניו״. ואמר רבי אלכסנדרי אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו, שנאמר: ״כמראה הקשת אשר יהיה בענן וגו׳ ואראה ואפל על פני״. לייטי עלה במערבא, משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא. אבל ברוכי ודאי מברך. מאי מברך? — ״ברוך … זוכר הברית״. במתניתא תנא, רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקא אומר: ״נאמן בבריתו וקיים במאמרו״. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו: ״ברוך … זוכר הברית, ונאמן בבריתו וקיים במאמרו״. על ההרים ועל הגבעות. אטו כל הני דאמרן עד השתא, לאו מעשה בראשית נינהו? והכתיב ״ברקים למטר עשה״! אמר אביי: כרוך ותני. רבא אמר: התם מברך תרתי — ״ברוך … שכחו מלא עולם״, ו״עושה מעשה בראשית״. הכא ״עושה מעשה בראשית״ — איכא, ״שכחו מלא עולם״ ליכא. אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה רקיע בטהרתה, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״. אימתי? אמר אביי: כי אתי מטרא כולי ליליא, ובצפרא אתי אסתנא ומגליא להו לשמיא. ופליגא דרפרם בר פפא אמר רב חסדא. דאמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה, שנאמר: ״אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם״.
ברכות נט.