הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יא:מסכת ברכות11b
יוצר אור ובורא חשך (עושה שלום ובורא רע) – לקמיה מפרש אידך מאי היא דאילו ברכה דישתבח אינה מן המנין שהיא לאחרי פסוקי דזמרה כמו ברכת הלל ואומרים אותה קודם זמן קריאת שמע אם ירצו: כדכתיב קאמרי' – כתיב בקרא יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע: שכבר נפטר באהבה רבה – שיש בה מעין ברכת התורה ותן בלבנו ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך ותלמדם חקי רצונך: מדרש – הוא קרוב למקרא כגון מכילתא וספרא וספרי שהם מדרשי מקראות: לגמרא אין צריך לברך – אפילו קודם אהבה רבה קאמר והכי מוכח מילתא בפרק שני: אף לגמרא צריך לברך – שהוא עיקר התורה שממנו הוראה יוצאה. גמרא היינו סברת טעמי משנה ותירוצי משניות הסותרות זו את זו וחסורי מחסרא: ומברך – ברכת התורה: ור' יוחנן מסיים בה הכי – דבעי פתיחה בברוך וחתימה בברוך: הערב נא ה' אלהינו – יערבו עלינו לעסוק בהם מאהבה: ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל – גרסינן. ולא גרסינן למדני חקיך שאין זו ברכה והודאה על שעבר אלא לשון בקשה ודוד כי אמרה (בתהילים קי״ט:י״ב) לא לשם ברכה אמרה אלא בלשון בקשה. והכי קאמר ה' שאתה ברוך למדני חקיך: וזו היא מעולה שבברכות – התורה לפי שיש בה הודאה למקום וקילוס לתורה ולישראל: תנן התם – במסכת תמיד: אמר להם הממונה – והוא סגן הכהנים כדאי' ביומא היינו סגן היינו ממונה (בפירש"י שם טו:): ברכו ברכה אחת – לקמן מפרש מאי היא ומן הברכות שלפני ק"ש היא דהתם מסדר לכוליה סדר עבודת השחר וקאמר דלאחר שסדרו האברים ע"ג הכבש ומלחום ירדו ובאו להם ללשכת הגזית לקרות את שמע והדר תני אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והם ברכו וקראו עשרת הדברות: וברכו את העם – עם העם: ועבודה – בשביל העבודה שעשו היו מברכין אחריה רצה ה' אלהינו עבודת עמך ישראל ואשי ישראל ותפלתם תקבל ברצון ברוך המקבל עבודת עמו ישראל ברצון. אי נמי שאותך לבדך ביראה נעבוד: וברכת כהנים – לברך את העם ובשאר תפלה לא היה להם פנאי ואף זמן קריאת שמע לא הגיע כדאמר במסכת יומא (דף לז ע"ב) הקורא את שמע עם אנשי משמר ועם אנשי מעמד לא יצא לפי שאנשי משמר מקדימין וכו': מוסיפין ברכה אחת – לקמיה מפרש לה: למשמר היוצא – שהמשמרות מתחלפות ביום השבת כדאמרינן במסכת סוכה (דף נו:) משמר היוצא עושה תמיד של שחר ומוספין ומשמר הנכנס עושה תמיד של בין הערבים ובזיכין: מאי ברכה אחת – דקתני רישא איזו מן הברכות הוא אומר: לאו בפירוש אתמר – לא שמע מפי ר"ל שאמ' בפירוש מאי ברכה אחת יוצר אור: זאת אומרת – דקתני ברכו ברכה אחת: ברכות אין מעכבות זו את זו – בירך את האחת ולא בירך את השניה נפקא מיהא ידי חובתו בההיא שבירך ואין חברתה מעכבת לומר שאין זו מועלת בלא זו. ומהכא שמע ר' זריקא דס"ל לר"ל דהך ברכה אחת יוצר אור היא: אי אמרת בשלמא יוצר אור הוו אמרי – ולא אהבה רבה ואע"ג דמטא ליה זמנא שאף בלילה ראוי לומר כל שכן דכיון דאמרי יוצר אור ודאי מטיא זמנה ואפ"ה לא אמרי אלא יוצר אור ותו לא אמרי לה היינו דקאמר שמע מינה ברכות אין מעכבות זו את זו:
אור ובורא חשך״. לימא: ״יוצר אור ובורא נוגה״! כדכתיב קאמרינן. אלא מעתה ״עשה שלום ובורא רע״, מי קא אמרינן כדכתיב?! אלא כתיב ״רע״ וקרינן ״הכל״ לישנא מעליא, הכא נמי לימא ״נוגה״, לישנא מעליא! אלא אמר רבא: כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום. בשלמא מדת לילה ביום כדאמרינן: ״יוצר אור ובורא חשך״, אלא מדת יום בלילה, היכי משכחת לה? אמר אביי: ״גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור״. ואידך מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: ״אהבה רבה״. וכן אורי ליה רבי אלעזר לרבי פדת בריה, ״אהבה רבה״. תניא נמי הכי: אין אומרים ״אהבת עולם״, אלא ״אהבה רבה״. ורבנן אמרי אהבת עולם, וכן הוא אומר: ״ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד״. אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות, עד שלא קרא קריאת שמע — צריך לברך. משקרא קריאת שמע — אינו צריך לברך, שכבר נפטר ב״אהבה רבה״. אמר רב הונא: למקרא צריך לברך, ולמדרש — אינו צריך לברך. ורבי אלעזר אמר: למקרא ולמדרש צריך לברך, למשנה — אינו צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: אף למשנה נמי צריך לברך [אבל לתלמוד, אינו צריך לברך]. ורבא אמר: אף לתלמוד צריך (לחזור ולברך) [לברך]. דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב לתנויי פרקין ב״ספרא דבי רב״, הוה מקדים וקא משי ידיה, ובריך, ומתני לן פרקין. מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: ״אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה״. ורבי יוחנן מסיים בה הכי ״הערב נא ה׳ אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל כלנו יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה ה׳ המלמד תורה לעמו ישראל״. ורב המנונא אמר: ״אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה ה׳ נותן התורה״. אמר רב המנונא: זו היא מעולה שבברכות. הלכך לימרינהו לכולהו. תנן התם: אמר להם הממונה: ״ברכו ברכה אחת!״. והם ברכו. וקראו עשרת הדברות, ״שמע״, ״והיה אם שמוע״, ״ויאמר״. וברכו את העם שלש ברכות, ״אמת ויציב״, ועבודה, וברכת כהנים. ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא. מאי ״ברכה אחת״? כי הא דרבי אבא ורבי יוסי בר אבא אקלעו לההוא אתרא, בעו מנייהו: מאי ״ברכה אחת״? לא הוה בידייהו. ואתו שיילוהו לרב מתנה לא הוה בידיה. אתו שיילוהו לרב יהודה. אמר להו: הכי אמר שמואל, ״אהבה רבה״. ואמר רבי זריקא, אמר רבי אמי, אמר רבי שמעון בן לקיש: ״יוצר אור״. כי אתא רב יצחק בר יוסף, אמר, הא דרבי זריקא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר. דאמר רבי זריקא אמר רבי אמי, אמר רבי שמעון בן לקיש: זאת אומרת ברכות אין מעכבות זו את זו. אי אמרת בשלמא ״יוצר אור״ הוו אמרי, היינו דברכות אין מעכבות זו את זו, דלא קא אמרי ״אהבה רבה״.
ברכות יא: