הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ל.מסכת ברכות30a
לישתף נפשיה – אל יתפלל תפלה קצרה בלשון יחיד אלא בלשון רבים שמתוך כך תפלתו נשמעת: עד כמה – זמנה להתפלל: עד פרסה – אבל לא לאחר שהלך פרסה ובה"ג מפרש עד כמה יבקש לילך שיהא צריך להתפלל עד פרסה אפי' אין לו לילך אלא עד פרסה אבל דרך פחות מפרסה אין צריך להתפלל תפלה זו: רב ששת – מאור עינים הוה: מהיות טוב אל תקרא רע – הואיל ואני יכול להתפלל מעומד שהרי חבורתי עומדת לא אקרא רע להתפלל מהלך ואע"פ שמותר: וכי מטי לביתיה בעי מהדר לצלויי – שהרי לא התפלל כלום מתפלת י"ח: שאין דעתו מיושבת עליו – שקשה עליו עכוב הדרך: לכוין את הרוחות – לצד ארץ ישראל כדבעינן למימר תל שהכל פונים בו: אחורי בית הכפורת – במערב העזרה היו י"א אמה חצר מכותל בית קדשי הקדשים לכותל מערבי של עזרה והעומד שם מחזיר פניו לבית הכפורת למזרח: הוו מקדמי – קודם היום: בקרון ובספינה – איכא בעתותא דמיא: קורא ק"ש – ימתין עד שיגיע זמן ק"ש ויקראנה ואח"כ יתפלל: תפלה מעומד עדיף – שיכול לכוין את לבו לפיכך היו מקדימין להתפלל מעומד בביתם שלא יצטרכו להתפלל בדרך במהלך: בשבתא דרגלא – שלפני פסח ועצרת וסוכות ומרימר בעירו ומר זוטרא בעירו היו הדרשנים ושחרית היו העם הולכים לבית המדרש וכשמגיע זמן ק"ש קורין והדרשן דורש והעם נשמטים ומתפללים איש איש לבדו ולכך הם היו מאספין להם י' שחרית קודם שילכו לבית המדרש וקורין ק"ש ומתפללים בסמיכת גאולה לתפלה והדר נפקי לפרקא ודרשי: ומצלי בהדי צבורא ל"ג: רב אשי – היה ראש ישיבה במתא מחסיא ודורש והוא לא היה מתפלל קודם בית המדרש אלא כשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים הוא קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הצבור לקום מפניו: בהדי צבורא – בשעה שהצבור נשמטין ומתפללין אי נמי בהדי צבורא כמו שהוא יושב בתוך הצבור כלומר שאינו יוצא וכי הוה אתי לביתי' חוזר ומתפלל מעומד לכוין את לבו: טריחא לי מילתא – לאחר בית המדרש עד שאתפלל: ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי – שמתפללין קודם היום בביתם מעומד ולא תצטרך לב' תפלות ומשום מסמך גאולה לתפלה כיון דמצלו קודם ק"ש לא קפדי: לא חזינן להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי – שיקדימו תפלה לקריאת שמע הלכך כיון דממתין מתפלה עד זמן ק"ש מצוה לסמוך תפלה אחר גאולה לפיכך מתפלל מיושב במקומו ולפי שאין דעתו מיושבת עליו כ"כ צריך לחזור ולהתפלל בביתו: מתני' אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר – לא תקנוה אלא בצבור. חבר עיר חבורת העיר אבל לא ליחיד: משמו – של ראב"ע: כל מקום כו' – ובגמ' פריך היינו ת"ק אליבא דראב"ע: גמ' יחיד שלא בחבר עיר – יחיד הדר בעיר שאין שם עשרה לת"ק אליבא דרבי אלעזר דאמר לא תקנוה אלא בעשרה יחיד זה פטור ולרבי יהודה אין יחיד פטור אלא במקום עשרה ששליח צבור פוטרו:
אינש נפשיה בהדי צבורא. היכי נימא? — ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהינו שתוליכנו לשלום״ וכו׳. אימת מצלי? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: משעה שמהלך בדרך. עד כמה? אמר רבי יעקב אמר רב חסדא: עד פרסה. והיכי מצלי לה? רב חסדא אמר: מעומד. רב ששת אמר: אפילו מהלך. רב חסדא ורב ששת הוו קאזלי באורחא, קם רב חסדא וקא מצלי. אמר ליה רב ששת לשמעיה: מאי קא עביד רב חסדא? אמר ליה קאי ומצלי. אמר ליה: אוקמן נמי לדידי ואצלי, ״מהיות טוב אל תקרא רע״. מאי איכא בין ״הביננו״ לתפלה קצרה? ״הביננו״ בעי לצלויי שלש קמייתא ושלש בתרייתא, וכי מטי לביתיה לא בעי למהדר לצלויי, בתפלה קצרה, לא בעי לצלויי לא שלש קמייתא ולא שלש בתרייתא, וכי מטי לביתיה בעי למהדר לצלויי. והלכתא: ״הביננו״, מעומד, תפלה קצרה, בין מעומד בין מהלך. היה רוכב על החמור וכו׳. תנו רבנן: היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה, אם יש לו מי שיאחז את חמורו — ירד למטה ויתפלל, ואם לאו — ישב במקומו ויתפלל. רבי אומר: בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו. אמר רבא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי. תנו רבנן: סומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות — יכוין לבו כנגד אביו שבשמים, שנאמר: ״והתפללו אל ה׳״. היה עומד בחוץ לארץ — יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר: ״והתפללו אליך דרך ארצם״. היה עומד בארץ ישראל — יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר: ״והתפללו אל ה׳ דרך העיר אשר בחרת״. היה עומד בירושלים — יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר: ״והתפללו אל הבית הזה״. היה עומד בבית המקדש — יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר: ״והתפללו אל המקום הזה״. היה עומד בבית קדשי הקדשים — יכוין את לבו כנגד בית הכפורת. היה עומד אחורי בית הכפורת — יראה עצמו כאילו לפני הכפורת. נמצא עומד במזרח מחזיר פניו למערב. במערב מחזיר פניו למזרח. בדרום — מחזיר פניו לצפון. בצפון — מחזיר פניו לדרום. נמצאו כל ישראל מכוונין את לבם למקום אחד. אמר רבי אבין, ואיתימא רבי אבינא: מאי קראה — ״כמגדל דויד צוארך בנוי לתלפיות״ — תל שכל פיות פונים בו. אבוה דשמואל ולוי, כי הוו בעו למיפק לאורחא, הוו מקדמי ומצלי, וכי הוה מטי זמן קריאת שמע קרו. כמאן — כי האי תנא. דתניא: השכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר ותוקע, לולב ומנענע, מגילה וקורא בה, וכשיגיע זמן קריאת שמע — קורא. השכים לישב בקרון או בספינה — מתפלל, וכשיגיע זמן קריאת שמע — קורא. רבי שמעון בן אלעזר אומר: בין כך ובין כך קורא קריאת שמע ומתפלל, כדי שיסמוך גאולה לתפלה. במאי קמיפלגי? מר סבר תפלה מעומד עדיף, ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף. מרימר ומר זוטרא הוו מכנפי בי עשרה בשבתא דרגלא ומצלו, והדר נפקי לפרקא. רב אשי מצלי בהדי צבורא ביחיד, מיושב. כי הוה אתי לביתיה, הדר ומצלי מעומד. אמרי ליה רבנן: ולעביד מר כמרימר ומר זוטרא! אמר להו: טריחא לי מלתא. ולעביד מר כאבוה דשמואל ולוי! אמר להו: לא חזינא להו לרבנן קשישי מינן דעבדי הכי. מתני׳ רבי אלעזר בן עזריה אומר: אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר. וחכמים אומרים: בחבר עיר ושלא בחבר עיר. רבי יהודה אומר משמו: כל מקום שיש שם חבר עיר — יחיד פטור מתפלת המוספין. גמ׳ רבי יהודה היינו תנא קמא! איכא בינייהו יחיד שלא בחבר עיר, תנא קמא סבר פטור. ורבי יהודה סבר חייב. אמר רב הונא בר חיננא אמר רב חייא בר רב: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. אמר ליה רב חייא בר אבין: שפיר קאמרת, דאמר שמואל: מימי לא מצלינא צלותא דמוספין ביחיד
ברכות ל.