הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נא:מסכת ברכות51b
אנן נעבד לחומרא – שלא תסייע שמאל לימין בשעת ברכה: שמעה ילתא – שלא ישגר לה כוס של ברכה: קמה בזיהרא – עמדה בכעס: כל האי נבגא דברכתא היא – כל יין שבחבית ככוס של ברכה הוא שתי ממנו: נבגא – כוס כמו לשתי מר אנבגא: ממהדורי מילי – ממחזירי בעיירות ירבו תמיד דברים: ומסמרטוטי כלמי – וממשחקי בגדים בלויים וממורטים ירבו כנים. כנים מתרגמינ' כלמתא: אין מסיחין – משאחזו עד שיברך: כוס שני – שהוא של זוגות והעומד על שלחנו ושתי זוגות ניזוק על ידי שדים: כפלים – זוגות: הכון לקראת – בדברים נאים ולא בדברי פורענות: מסב – במטה דרך הסבה: והלכתא בכולהו יושב ומברך: הדרן עלך שלשה שאכלו אלו דברים וכו' בסעודה – שנחלקו בהלכות סעודה: מברך על היום – בקידוש שבתות וימים טובים: ואחר כך מוזגין את הכוס – יין הבא לפני המזון כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (ברכות דף מג.) הסבו אע"פ שנטל כו' הביאו להם יין וכו' וקאמרי ב"ש נוטלין לידים ואחר כך שותים את הכוס ואוכלים סעודתם בההיא נטילה וב"ה אומרים מוזגין את הכוס ושותין אותו ואחר כך נוטלין לידים וטעמא דתרוייהו מפרש בגמרא: ומקנח ידיו במפה – מנטילת מים ראשונים: ומניחה על השולחן – ומקנח בה ידיו תמיד מזוהמת התבשיל: וב"ה אומרים – על הכר או על הכסת יניחנה אחרי כן ושם יקנח בה ידיו תמיד וטעמא מפרש בגמ': מכבדין את הבית – מקום שאכלו שם אם הסבו על גבי קרקע מכבדים את הקרקע או אם הסבו על השלחן מכבדין את השלחן משיורי אוכלין שנתפזרו עליו: ואחר כך נוטלין לידים – מים אחרונים: נר ומזון – מי שאין לו אלא כוס אחד במוצאי שבת מניחו עד לאחר המזון וסודר עליו נר ומזון ובשמים והבדלה כו': אין מברכים על הנר ועל הבשמים של עכו״ם ושל מתים – טעם דכולהו מפרש בגמרא: שיאותו – שיהו נהנים ממנו: עד כדי שיתעכל המזון – מפרש שיעורא בגמרא: מברך על היין – בגמרא מפרש פלוגתייהו: עונין אמן אחר ישראל המברך – אפילו לא שמע אלא סוף ברכה אבל לא לאחר כותי שמא ברך להר גרזים: גמ' שהיום גורם ליין שיבא – כוס זה לא בא אלא בשביל שבת לקידוש: וכבר קדש היום – משקבלו עליו או מצאת הכוכבים: ועדיין יין לא בא – לשלחן וכשם שקודם לכניסה כך קודם לברכה: שהיין גורם לקדושה שתאמר – שאם אין יין לא מקדשין והמקדש על הפת גם הוא במקום יין וברכת הפת קודמת: תדיר קודם – נפקא לן במסכת זבחים מהאי קרא דכתיב במוספין מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תקריבו המוספין וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירה למילף דבשביל שהיא תמיד הקדימה הכתוב ומכאן אתה למד לכל התמידין:
נעבד לחומרא. ומגביהו מן הקרקע טפח. אמר רב אחא ברבי חנינא: מאי קראה — ״כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא״. ונותן עיניו בו — כי היכי דלא ניסח דעתיה מיניה. ומשגרו לאנשי ביתו במתנה — כי היכי דתתברך דביתהו. עולא אקלע לבי רב נחמן. כריך ריפתא, בריך ברכת מזונא, יהב ליה כסא דברכתא לרב נחמן. אמר ליה רב נחמן: לישדר מר כסא דברכתא לילתא. אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר ״וברך פרי בטנך״. ״פרי בטנה״ לא נאמר, אלא ״פרי בטנך״. תניא נמי הכי, רבי נתן אומר: מנין שאין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש — שנאמר: ״וברך פרי בטנך״, ״פרי בטנה״ לא נאמר, אלא ״פרי בטנך״. אדהכי שמעה ילתא, קמה בזיהרא, ועלת לבי חמרא, ותברא ארבע מאה דני דחמרא. אמר ליה רב נחמן: נשדר לה מר כסא אחרינא, שלח לה: כל האי נבגא, דברכתא היא. שלחה ליה: ממהדורי — מילי, ומסמרטוטי — כלמי. אמר רב אסי: אין מסיחין על כוס של ברכה. ואמר רב אסי: אין מברכין על כוס של פורענות. מאי ״כוס של פורענות״? אמר רב נחמן בר יצחק: כוס שני. תניא נמי הכי: השותה כפלים לא יברך, משום שנאמר ״הכון לקראת אלהיך ישראל״, והאי לא מתקן. אמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: האוכל ומהלך מברך מעומד, וכשהוא אוכל מעומד — מברך מיושב, וכשהוא מיסב ואוכל — יושב ומברך. והלכתא בכולהו יושב ומברך. הדרן עלך שלשה שאכלו מתני׳ אלו דברים שבין בית שמאי ובין בית הלל בסעודה: בית שמאי אומרים: מברך על היום, ואחר כך מברך על היין. ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום. בית שמאי אומרים: נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס. ובית הלל אומרים: מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. בית שמאי אומרים: מקנח ידיו במפה, ומניחה על השולחן. ובית הלל אומרים: על הכסת. בית שמאי אומרים: מכבדין את הבית, ואחר כך נוטלין לידים. ובית הלל אומרים: נוטלין לידים, ואחר כך מכבדין את הבית. בית שמאי אומרים: נר ומזון, בשמים והבדלה. ובית הלל אומרים: נר ובשמים, מזון והבדלה. בית שמאי אומרים: ״שברא מאור האש״, ובית הלל אומרים: ״בורא מאורי האש״. אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של גוים, ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים, ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. ואין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו. מי שאכל, ושכח ולא בירך. בית שמאי אומרים: יחזור למקומו ויברך. ובית הלל אומרים: יברך במקום שנזכר. ועד מתי מברך? — עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו. בא להן יין אחר המזון, אם אין שם אלא אותו כוס, בית שמאי אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על המזון. ובית הלל אומרים: מברך על המזון ואחר כך מברך על היין. ועונין ״אמן״ אחר ישראל המברך, ואין עונין ״אמן״ אחר כותי המברך, עד שישמע כל הברכה כולה. גמ׳ תנו רבנן: דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה. בית שמאי אומרים: מברך על היום ואחר כך מברך על היין. שהיום גורם ליין שיבא, וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. ובית הלל אומרים: מברך על היין ואחר כך מברך על היום. שהיין גורם לקדושה שתאמר. דבר אחר: ברכת היין תדירה, וברכת היום אינה תדירה. תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם. והלכה כדברי בית הלל. מאי ״דבר אחר״? וכי תימא התם תרתי והכא חדא, הכא נמי תרתי נינהו: ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה, תדיר ושאינו תדיר — תדיר קודם. והלכה כדברי בית הלל. פשיטא, דהא נפקא בת קול? איבעית אימא קודם בת קול. ואיבעית אימא לאחר בת קול,
ברכות נא: