הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
י:מסכת ברכות10b
אבי אבא שחפה את ההיכל – שלמה: שגנז ספר רפואות – כדי שיבקשו רחמים: גירר עצמות אביו – לפי שהיה רשע בזהו ולא נהג בו כבוד בקבורתו להוציאו כהוגן במטות זהב וכסף: סתם מי גיחון – מי שלוח בדברי הימים (ב לב) ולמה כדי שלא יבאו מלכי אשור וימצאו מים לשתות ולא זהו גיחון הנהר הגדול דההוא לאו בא"י הוא אלא מעין קטן הוא סמוך לירושלים שנאמר והורדתם אותו אל גיחון (מלכים א א׳:ל״ג) ומתרגמינן ותחתון יתיה לשילוחא: עבר ניסן בניסן – קס"ד משנתקדש החדש לשם ניסן נמלך לעבר את השנה ועשאו אדר כמו שנאמר בדברי הימים (ב ל) ויועץ המלך (חזקיהו) לעשות הפסח בחדש השני: ביום שלשים של אדר – ואע"פ שלא נתקדש החדש שעדיין לא באו עדים: התולה בזכות עצמו – שאומר בתפלתו עשה לי בזכותי כגון חזקיהו שאמר זכר נא את אשר התהלכתי לפניך וגו': פרועה – מגולה שניטלה תקרה שלה: הרוצה להנות – משל אחרים: יהנה – ואין איסור בדבר: כאלישע – כמו שמצינו באלישע שנהנה: והרוצה שלא להנות – משל אחרים: אל יהנה – ואין בדבר לא משום גסות רוח ולא משום שנאה: כשמואל הרמתי – כמו שמצינו בשמואל הרמתי שלא רצה להנות: כי שם ביתו – לעיל מיניה כתיב והיה מדי שנה בשנה וסבב בית אל והמצפה ושפט את ישראל וסמיך ליה ותשובתו הרמתה כי שם ביתו וכי איני יודע ששם ביתו אלא אכולהו מקומות דקרא דלעיל מיניה קאי שכל מקום שהיה הולך שם היה נושא כל כלי תשמישי בית עמו ואהל חנייתו שלא להנות מן אחרים: בהוד יפיה – בדדיה: תפלה לעני – דרך עניות: יכוין את רגליו – זו אצל זו: ורגליהם רגל ישרה – נראין כרגל אחד: מתני' יטה – על צדו: יעמוד – דכתיב ובקומך: בשכבך – דרך שכיבה: כדרכו – או בקימה או בשכיבה או בישיבה או מהלך:
רבי חנן: אפילו בעל החלומות אומר לו לאדם למחר הוא מת — אל ימנע עצמו מן הרחמים. שנאמר: ״כי ברב חלמות והבלים ודברים הרבה כי את האלהים ירא״. מיד ״ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל אל ה׳״. מאי ״קיר״? אמר רבי שמעון בן לקיש: מקירות לבו, שנאמר: ״מעי מעי אוחילה קירות לבי וגו׳״. רבי לוי אמר: על עסקי הקיר, אמר לפניו: רבונו של עולם, ומה שונמית שלא עשתה אלא קיר אחת קטנה החיית את בנה, אבי אבא שחפה את ההיכל כולו בכסף ובזהב על אחת כמה וכמה. ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך באמת ובלב שלם והטוב בעיניך עשיתי״. מאי ״והטוב בעיניך עשיתי״? אמר רב יהודה אמר רב: שסמך גאולה לתפלה. רבי לוי אמר: שגנז ספר רפואות. תנו רבנן: ששה דברים עשה חזקיהו המלך, על שלשה הודו לו, ועל שלשה לא הודו לו. על שלשה הודו לו: גנז ספר רפואות — והודו לו. כתת נחש הנחשת — והודו לו. גירר עצמות אביו על מטה של חבלים — והודו לו. ועל שלשה לא הודו לו: סתם מי גיחון — ולא הודו לו. קצץ דלתות היכל ושגרם למלך אשור — ולא הודו לו. עבר ניסן בניסן — ולא הודו לו. ומי לית ליה לחזקיהו, ״החדש הזה לכם ראש חדשים״: זה ניסן ואין אחר ניסן?! אלא, טעה בדשמואל דאמר שמואל, אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן. סבר: ״הואיל וראוי״ — לא אמרינן. אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זמרא: כל התולה בזכות עצמו — תולין לו בזכות אחרים. וכל התולה בזכות אחרים — תולין לו בזכות עצמו. משה תלה בזכות אחרים, שנאמר: ״זכר לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך״. תלו לו בזכות עצמו, שנאמר: ״ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית״. חזקיהו תלה בזכות עצמו, דכתיב: ״זכר נא את אשר התהלכתי לפניך״, תלו לו בזכות אחרים, שנאמר: ״וגנותי אל העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי״. והיינו דרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב ״הנה לשלום מר לי מר״ — אפילו בשעה ששיגר לו הקדוש ברוך הוא שלום, מר הוא לו. ״נעשה נא עלית קיר קטנה״. רב ושמואל, חד אמר: עלייה פרועה היתה, וקירוה. וחד אמר: אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים. בשלמא למאן דאמר אכסדרה, היינו דכתיב ״קיר״ אלא למאן דאמר עלייה, מאי ״קיר״? שקירוה. בשלמא למאן דאמר עלייה, היינו דכתיב ״עליית״. אלא למאן דאמר אכסדרה, מאי ״עליית״? ״מעולה״ שבבתים. ״ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה״. אמר אביי, ואיתימא רבי יצחק: הרוצה להנות — יהנה, כאלישע. ושאינו רוצה להנות — אל יהנה, כשמואל הרמתי. שנאמר: ״ותשובתו הרמתה כי שם ביתו״, ואמר רבי יוחנן: שכל מקום שהלך שם — ביתו עמו. ״ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלהים קדוש הוא״, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש. ״קדוש הוא״: מנא ידעה? רב ושמואל. חד אמר: שלא ראתה זבוב עובר על שלחנו, וחד אמר: סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו. ״קדוש הוא״ אמר רבי יוסי ברבי חנינא: הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש. שנאמר: ״ויגש גיחזי להדפה״, אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שאחזה בהוד יפיה. ״עובר עלינו תמיד״, אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו — מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין. ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: אל יעמוד אדם במקום גבוה ויתפלל, אלא במקום נמוך ויתפלל. שנאמר: ״ממעמקים קראתיך ה׳״. תניא נמי הכי: לא יעמוד אדם לא על גבי כסא, ולא על גבי שרפרף, ולא במקום גבוה, ויתפלל, אלא במקום נמוך, ויתפלל. לפי שאין גבהות לפני המקום. שנאמר ״ממעמקים קראתיך ה׳״. וכתיב: ״תפלה לעני כי יעטף״. ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל צריך שיכוין את רגליו, שנאמר: ״ורגליהם רגל ישרה״. (אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן) ואמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מאי דכתיב, ״לא תאכלו על הדם״ — לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. איכא דאמרי: אמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנן, אמר רבי יוסי ברבי חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה, ואחר כך מתפלל עליו הכתוב אומר: ״ואתי השלכת אחרי גוך״, אל תקרי ״גויך״ אלא ״גאיך״. אמר הקדוש ברוך הוא: לאחר שנתגאה זה קבל עליו מלכות שמים. רבי יהושע אומר עד שלש שעות. אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע. הקורא מכאן ואילך, לא הפסיד. אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: ובלבד שלא יאמר יוצר אור. מיתיבי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שהוא קורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה. תיובתא דרב חסדא, תיובתא. איכא דאמרי אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי ״לא הפסיד״ — שלא הפסיד ברכות. תניא נמי הכי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה, אבל מברך הוא שתים לפניה ואחת לאחריה. אמר רבי מני: גדול הקורא קריאת שמע בעונתה יותר מהעוסק בתורה. מדקתני: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה. מכלל דקורא בעונתה — עדיף. מתני׳ בית שמאי אומרים: בערב — כל אדם יטה ויקרא. ובבקר יעמוד, שנאמר: ״ובשכבך ובקומך״. ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו. שנאמר ״ובלכתך בדרך״. אם כן למה נאמר ״ובשכבך ובקומך״ — בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים. אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות כדברי בית שמאי. וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כדי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.
ברכות י: