הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ל:מסכת ברכות30b
בנהרדעא – לפי שיש שם צבור והשליח פוטרני: פולמוסא – חיל: דצלי והדר צלי – ולמה ליה ב' תפלות אלא אחת של שחרית ואחת של מוספין ש"מ לית ליה דראב"ע: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה – ותרווייהו דשחרית: מאן גברא רבא דקמסהיד עליה – רבי יוחנן שהעיד על הדבר יפה דקדק שבשביל תפלת המוספין היתה: משום רבינו – רב: טעה ולא הזכיר במוספין – שהתפלל אתה חונן: בצבור שנו – דאין מחזירין משום דשמע ליה מש"צ ואיכא מקצת הזכרה אבל ביחיד צריך לחזור ובה"ג מפרש לה בש"צ משום טירחא דצבורא אבל יחיד הדר: כמה ישהה בין תפלה לתפלה – מי שיש עליו לחזור ולהתפלל או משום דטעה או משום מוספין כמה ישהה בין זו לזו: שתתחונן – שתהא דעתו מיושבת לערוך דבריו בלשון תחנה: שתתחולל – לשון חילוי והיא היא אלא בלישנא בעלמא פליגי: בחדש מלא – כשהחדש שעבר מלא עושין ר"ח ב' ימים הלכך יכול לאומרה למחר דערבית של מחר ר"ח גמור יותר מן הראשון: מכדי טעמא קאמר – שאין מקדשין את החדש בלילה: הדרן עלך תפלת השחר כובד ראש – הכנעה: שוהין שעה אחת – במקום שבאו להתפלל: גמ' אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך – מתוך יראה: מציין נפשיה – מקשט עצמו בבגדיו: עבדו את ה' ביראה – תפלה שהיא לנו במקום עבודה עשו אותה ביראה: דהוה קא בדח טובא – יותר מדאי ונראה כפורק עול: תפילין מנחנא – והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי: בכל עצב יהיה מותר – כשאדם מראה את עצמו עצב יהיה לו שכר:
לבר מההוא יומא דאתא פולמוסא דמלכא למתא, ואטרידו רבנן ולא צלו, וצלי לי ביחיד, והואי יחיד שלא בחבר עיר. יתיב רבי חנינא קרא קמיה דרבי ינאי, ויתיב וקאמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. אמר ליה: פוק קרא קראיך לברא, דאין הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. אמר רבי יוחנן: אני ראיתי את רבי ינאי דצלי והדר צלי. אמר ליה רבי ירמיה לרבי זירא: ודילמא מעיקרא לא כוון דעתיה ולבסוף כוון דעתיה. אמר ליה: חזי מאן גברא רבה דקמסהיד עליה. רבי אמי ורבי אסי אף על גב דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא הוו מצלו אלא ביני עמודי, היכא דהוו גרסי. איתמר, רב יצחק בר אבדימי משום רבינו אמר: הלכה כרבי יהודה שאמר משום רבי אלעזר בן עזריה. רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי. אמר ליה רבי זירא: מאי טעמא עביד מר הכי? אילימא משום דלא כוון מר דעתיה, והאמר רבי אליעזר: לעולם ימוד אדם את עצמו, אם יכול לכוין את לבו — יתפלל, ואם לאו — אל יתפלל. אלא דלא אדכר מר דריש ירחא. והתניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש, בערבית — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה בשחרית. בשחרית — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה במוספין. במוספין — אין מחזירין אותו, מפני שיכול לאומרה במנחה. אמר ליה: לאו איתמר עלה אמר רבי יוחנן בצבור שנו. כמה ישהה בין תפלה לתפלה? רב הונא ורב חסדא. חד אמר: כדי שתתחונן דעתו עליו, וחד אמר: כדי שתתחולל דעתו עליו. מאן דאמר ״כדי שתתחונן דעתו עליו״, דכתיב: ״ואתחנן אל ה׳״. ומאן דאמר ״כדי שתתחולל דעתו עליו״, דכתיב: ״ויחל משה״. אמר רב ענן אמר רב: טעה ולא הזכיר של ראש חדש ערבית — אין מחזירין אותו, לפי שאין בית דין מקדשין את החדש אלא ביום. אמר אמימר: מסתברא מילתא דרב בחדש מלא. אבל בחדש חסר — מחזירין אותו. אמר ליה רב אשי לאמימר: מכדי רב טעמא קאמר, מה לי חסר ומה לי מלא?! אלא לא שנא. הדרן עלך תפלת השחר מתני׳ אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין, כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים. אפילו המלך שואל בשלומו — לא ישיבנו, ואפילו נחש כרוך על עקבו — לא יפסיק. גמ׳ מנא הני מילי? אמר רבי אלעזר: דאמר קרא ״והיא מרת נפש״. ממאי? דילמא חנה שאני, דהות מרירא לבא טובא. אלא אמר רבי יוסי ברבי חנינא, מהכא: ״ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך״. ממאי? דילמא דוד שאני, דהוה מצער נפשיה ברחמי טובא. אלא אמר רבי יהושע בן לוי, מהכא: ״השתחוו לה׳ בהדרת קדש״: אל תקרי ״בהדרת״ אלא ״בחרדת״. ממאי? דילמא לעולם אימא לך, ״הדרת״ ממש. כי הא דרב יהודה הוה מציין נפשיה, והדר מצלי. אלא אמר רב נחמן בר יצחק מהכא: ״עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה״. מאי ״וגילו ברעדה״? אמר רב אדא בר מתנא אמר רבה: במקום גילה שם תהא רעדה. אביי הוה יתיב קמיה דרבה חזייה דהוה קא בדח טובא. אמר ״וגילו ברעדה״ כתיב! אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא. חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה: ״בכל עצב יהיה מותר״ כתיב? אמר ליה: אנא תפילין מנחנא. מר בריה דרבינא עבד הילולא לבריה, חזנהו לרבנן דהוו קבדחי טובא.
ברכות ל: