הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
יד:מסכת ברכות14b
וה' אלהים אמת – לכך אין מפסיקין בין אני ה' אלהיכם לאמת: כל אמת אמת תפסיה להאי – ריהטא של אמת תפסתו לזה: הא שמעתתא – דרב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא וכו'. ק"ש של ערבית אין קורין בה פרשת ציצית כולה לפי שאין מצות ציצית בלילה אבל מתחילין אותה ומפסיקים בה ומדלגים ואומרים אני ה' אלהיכם אמת: לא יתחיל – אין צריך להתחיל ויאמר ערבית: אתחולי מתחלינן – דהא מתחלי במערבא: אמר אני ה' אלהיכם – דהיינו פרשת ציצית: צריך לומר אמת – כדכתיב וה' אלהים אמת: והא בעי לאדכורי יציאת מצרים – דתנן (לעיל ברכות ד' יב:) מזכירין יציאת מצרים בלילות ואי לא אמר אמת ואמונה ולא אמר פרשת ציצית היכי מדכר יציאת מצרים: ושרנו לך – מי כמכה באלים וגו' מלכותך ראו בניך עד גאל ישראל והשכיבנו: שזה ללמוד – ודברת בם: וזה ללמד – ולמדתם אותם את בניכם ואם לא למד תחלה היאך ילמד את בניו: וזה לעשות – ויאמר אין בה אלא עשייה: וקשרתם – דתפילין: וכתבתם – דמזוזה עשייה היא: רב משי ידי – פעם אחת ראוהו שעשה כן: והיכי עביד הכי – שהקדים ק"ש לתפילין: כוך – קבר שחופרין בקירות מערה ארכו ד' ורחבו ז' טפחים: פטור מק"ש – דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמרינן בפ"ק (ד' יא.) בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה: וסיפא בתרתי – והכי קאמר אם שנים הם מניח את חבירו חופר והוא עולה ומקיים מצות ק"ש ותפילין ותפלה וחוזר למלאכה וחבירו יעלה ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל: מ"מ – תפילין קודמים לק"ש: עול מצות – דהנחת תפילין עול מצוה הוא: קריאה לקריאה – שמע שהוא קבלת מלכות שמים לוהיה אם שמוע שהוא קבלת עול מצות: ומקדים – משכים: ומברך – על התורה: ומתני פרקין – אלמא מקדים הוא לעסוק בתורה דהיינו עשייה דמצוה מקמי מלכות שמים: שלוחא הוא דעוית – השליח קלקל שאיחר להביא לו תפילין מעיקרא והגיע זמן ק"ש והוזקק לקרות כדי שלא יעבור הזמן וכי מטי שלוחא דתפילין אנחינהו: כאלו מעיד עדות שקר בעצמו – לישנא מעליא: כאילו הקריב עולה בלא מנחה – שחייבו הכתוב להקריב עמה שנא' (במדבר כ״ח:ה׳) ועשירית האיפה וגו' אף הקורא ואינו מקיים אינו גומר את המצוה: נסכים – הוא היין המתנסך על גבי המזבח אחר העולה והזבח כדכת' ונסכיה' חצי ההין וגו'(שם) וה"ה דמצי למימ' כאילו הקריב עולה בלא מנחה ונסכים דהא עולה נמי טעונה נסכים אלא לישנא דקרא נקט עולה ומנחה זבח ונסכים:
אלהים אמת״. חוזר ואומר ״אמת״, או אינו חוזר ואומר ״אמת״? אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: חוזר ואומר ״אמת״. רבה אמר: אינו חוזר ואומר ״אמת״. ההוא דנחית קמיה דרבה. שמעיה רבה דאמר ״אמת״ ״אמת״ תרי זימני. אמר רבה: כל ״אמת״ ״אמת״ תפסיה להאי. אמר רב יוסף: כמה מעליא הא שמעתתא, דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר: אמרי במערבא ערבית — ״דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה׳ אלהיכם אמת״. אמר ליה אביי: מאי מעליותא? והא אמר רב כהנא אמר רב: לא יתחיל, ואם התחיל — גומר. וכי תימא ״ואמרת אליהם״ לא הוי התחלה — והאמר רב שמואל בר יצחק אמר רב: ״דבר אל בני ישראל״ לא הוי התחלה, ״ואמרת אליהם״ הוי התחלה. אמר רב פפא: קסברי במערבא ״ואמרת אליהם״ נמי לא הויא התחלה עד דאמר ״ועשו להם ציצית״. אמר אביי: הלכך, אנן אתחולי מתחלינן, דקא מתחלי במערבא, וכיון דאתחלינן — מגמר נמי גמרינן. דהא אמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל, ואם התחיל גומר. חייא בר רב אמר: אמר ״אני ה׳ אלהיכם״, צריך לומר ״אמת״. לא אמר ״אני ה׳ אלהיכם״ — אינו צריך לומר ״אמת״. והא בעי לאדכורי יציאת מצרים! דאמר הכי: ״מודים אנחנו לך ה׳ אלהינו שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית לנו נסים וגבורות על הים ושרנו לך״. אמר רבי יהושע בן קרחה: למה קדמה פרשת ״שמע״ וכו׳. תניא רבי שמעון בן יוחי אומר: בדין הוא שיקדים ״שמע״, ל״והיה אם שמוע״ — שזה ללמוד, וזה ללמד. ״והיה אם שמוע״ ל״ויאמר״ — שזה ללמוד, וזה לעשות. אטו ״שמע״ — ללמוד אית ביה, ללמד ולעשות לית ביה?! והא כתיב: ״ושננתם״, ״וקשרתם״, ״וכתבתם״! ותו: ״והיה אם שמוע״ — ללמד הוא דאית ביה, ולעשות לית ביה? והא כתיב: ״וקשרתם״, ״וכתבתם״! אלא הכי קאמר: בדין הוא שתקדם ״שמע״ ל״והיה אם שמוע״, שזה ללמוד וללמד ולעשות. ״והיה אם שמוע״ ל״ויאמר״, שזה יש בה ללמד ולעשות, ״ויאמר״ אין בה אלא לעשות בלבד. ותיפוק ליה מדרבי יהושע בן קרחה! חדא ועוד קאמר, חדא: כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות, ועוד — משום דאית בה הני מילי אחרנייתא. רב משי ידיה, וקרא קריאת שמע, ואנח תפילין וצלי. והיכי עביד הכי? והתניא החופר כוך למת בקבר — פטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. הגיע זמן קריאת שמע — עולה ונוטל ידיו, ומניח תפילין, וקורא קריאת שמע, ומתפלל. הא גופא קשיא, רישא אמר פטור, וסיפא חייב?! הא לא קשיא: סיפא בתרי, ורישא בחד. מכל מקום קשיא לרב. רב כרבי יהושע בן קרחה סבירא ליה, דאמר עול מלכות שמים תחלה ואחר כך עול מצות. אימר דאמר רבי יהושע בן קרחה — להקדים קריאה לקריאה, קריאה לעשיה מי שמעת ליה?! ותו, מי סבר ליה כרבי יהושע בן קרחה? והאמר רב חייא בר אשי: זמנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב, ומקדים ומשי ידיה, ומברך, ומתני לן פרקין, ומנח תפילין, והדר קרי קריאת שמע. וכי תימא: בדלא מטא זמן קריאת שמע, אם כן מאי אסהדתיה דרב חייא בר אשי? לאפוקי ממאן דאמר למשנה אין צריך לברך, קמשמע לן דאף למשנה נמי צריך לברך. מכל מקום קשיא לרב! שלוחא הוא דעוית. אמר עולא: כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין, כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כאילו הקריב עולה בלא מנחה, וזבח בלא נסכים. ואמר רבי יוחנן: הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלמה
ברכות יד: