הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נו.מסכת ברכות56a
קיסר – מלך רומי והיה לו תגר עם פרסיים: מאי חזינא – מאי אראה בלילה בחלום: משחרי לך פרסאי – עושים בך עבודת המלך כמו לא חמרא דחד מנהון שחרית (תרגום במדבר יו) ולשון חכמים (ספרי פ' דברים) הדבק לשחוור וישתחוו לך: שבור – מלך פרס: ושבו לך – ישללוך בשבי: וטחנו בך קשייתא – יכופו אותך לטחון גרעיני תמרים: פסיד עסקך – תתקלקל פרקמטיא שלך: ולא אהני לך למיכל – מתוך צערך לא יטעם לך שום מאכל: מרווח עסקך – ומתוך שמחתך לא תתאוה לאכול שתהיה שבע בשמחתך: והיא – אשתך: לפכוחי פחדך – להפיג דאגתך: מרישיה – זרע רב תוציא השדה: בדיינא דמלכא – אוצר שתכשיטי המלך שם ישבר על ידי גנבים ויעלילו עליך לומר שאתה גנבתם: קל וחומר מינך – אם רבא נחשד כל שכן שיחשדונו וזהו וייראו ממך: חסא – חזרת: עיף עסקך – כפול בריוח כחזרת שהיא רחבה וכפולה: מריר עסקך – שנאוי לכל ומר יהיה הסחורה שלך: חביתא – הם היו משתכרים ביין: חלי עסקך – מתוק כלומר שתתן סחורתך בזול: דקדחי – גדלה: עשיק עסקך – ביוקר תמכרנו כמו עשיק לגבך (ב"מ ד' נב.): לרבא א"ל קאוי עסקך – לשון קהוי הכל ישנאוהו: מתבעי עסקך – יתבקש עסקך ויחזרו אחריו לקנות: דקאי אאיסדן – מראשותיו כדמתרגמינן מראשותיו אסדוהי (בראשית כח): מלכא הוית – ראש ישיבה הדורש דרשות והמתורגמן עומד עליו באמורא להשמיע בקול רם לרבים כקול חמור הנוער: וי"ו דפטר חמור גהיט מתפילך – בפרשת והיה כי יביאך וכל פטר חמר תפדה בשה והוא חסר וי"ו ובתפילין של רבא כתבו הכותב מלא ואח"כ מחקו והיינו גהיט מחוק: דשא ברייתא – דלת חיצון שבבית: אתתך מתה – השומרת את הבית: ככי – שינים הפנימיות שקורין משילאר"י: תרתי נשי מגרשת – שאשתו של אדם קרויה יונה דכתיב יונתי תמתי: תרין קולפי בלעת – מכת מקל עב בראשו כראשי לפתות: בלא מצרים – נחלה בלא מצרים כלומר קרקעות רחבים ורבים: וכסיין אבקיה – כסוי עפר הפורח ממפולת החומה: ונתר מוקרי – נשר מוחו: אודרא מבי סדיא – המוכין יוצאין מן הכר שבמראשותיו: הללא מצראה – הלל שאנו קורין בפסח לפי שיש הלל אחר הקרוי הלל הגדול קורין לזה הלל המצרי: ניסי מתרחשי לך – שע"י נסים נקרא ניסן שעל כל צרה הבאה לישראל אומרים אותו על גאולתן: הוה קא אזיל – בר הדיא בהדיה דרבא: בארבא – בספינה: אמר בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא למה לי – שמא כאן יארע לו הנס שתטבע הספינה והוא ינצל: בדידך קיימא – בך הוא תלוי הפתרון אם לטובה אם לרעה והפכת לי לרעה: אשתו של רבא – בת רב חסדא היתה: טורזינא דמלכא – שומר אוצר המלך: נפל תכלא – תולע:
ליה קיסר לרבי יהושע ברבי חנניא: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי. אמר ליה: חזית דמשחרי לך פרסאי וגרבי בך, ורעיי בך שקצי בחוטרא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. אמר ליה שבור מלכא, לשמואל: אמריתו דחכמיתו טובא, אימא לי מאי חזינא בחלמאי. אמר ליה: חזית דאתו רומאי ושבו לך, וטחני בך קשייתא ברחייא דדהבא. הרהר כוליה יומא, ולאורתא חזא. בר הדיא מפשר חלמי הוה. מאן דיהיב ליה אגרא — מפשר ליה למעליותא, ומאן דלא יהיב ליה אגרא — מפשר ליה לגריעותא. אביי ורבא חזו חלמא. אביי יהיב ליה זוזא, ורבא לא יהיב ליה. אמרי ליה: אקרינן בחלמין ״שורך טבוח לעיניך וגו׳״. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ולא אהני לך למיכל מעוצבא דלבך. לאביי אמר ליה: מרווח עסקך ולא אהני לך למיכל מחדוא דלבך. אמרי ליה: אקרינן ״בנים ובנות תוליד וגו׳״ לרבא אמר ליה: כבישותיה. לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישי, ומינסבן בנתך לעלמא, ומדמיין באפך כדקא אזלן בשביה. אקריין ״בניך ובנתיך נתנים לעם אחר״. לאביי אמר ליה: בנך ובנתך נפישין, את אמרת לקריבך והיא אמרה לקריבה, ואכפה לך ויהבת להון לקריבה, דהוי כעם אחר. לרבא אמר ליה: דביתהו שכיבא, ואתו בניה ובנתיה לידי איתתא אחריתי. דאמר רבא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב: מאי דכתיב ״בניך ובנתיך נתנים לעם אחר״ — זו אשת האב. אקרינן בחלמין: ״לך אכל בשמחה לחמך״. לאביי אמר ליה: מרווח עסקך ואכלת ושתית וקרית פסוקא מחדוא דלבך. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך, טבחת ולא אכלת ושתית וקרית לפכוחי פחדך. אקרינן ״זרע רב תוציא השדה״. לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה. אקרינן ״זיתים יהיו לך בכל גבולך וגו׳״. לאביי אמר ליה מרישיה, לרבא אמר ליה מסיפיה. אקרינן ״וראו כל עמי הארץ וגו׳״. לאביי אמר ליה: נפק לך שמא דריש מתיבתא הוית, אימתך נפלת בעלמא. לרבא אמר ליה: בדיינא דמלכא אתבר, ומתפסת בגנבי, ודייני כולי עלמא קל וחומר מינך. למחר אתבר בדיינא דמלכא ואתו ותפשי ליה לרבא. אמרי ליה: חזן חסא על פום דני. לאביי אמר ליה: עיף עסקך כחסא. לרבא אמר ליה: מריר עסקך כי חסא. אמרי ליה: חזן בשרא על פום דני. לאביי אמר ליה: בסים חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא וחמרא מינך. לרבא אמר ליה: תקיף חמרך, ואתו כולי עלמא למזבן בשרא למיכל ביה. אמרי ליה: חזן חביתא דתלי בדיקלא. לאביי אמר ליה: מדלי עסקך כדיקלא. לרבא אמר ליה: חלי עסקך כתמרי. אמרי ליה: חזן רומנא דקדחא אפום דני, לאביי אמר ליה: עשיק עסקך כרומנא. לרבא אמר ליה: קאוי עסקך כרומנא. אמרי ליה: חזן חביתא דנפל לבירא. לאביי אמר ליה: מתבעי עסקך, כדאמר ״נפל פתא בבירא ולא אשתכח״. לרבא אמר ליה: פסיד עסקך ושדית ליה לבירא. אמרי ליה: חזינן בר חמרא דקאי אאיסדן ונוער. לאביי אמר ליה: מלכא הוית, וקאי אמורא עלך. לרבא אמר ליה: ״פטר חמור״ גהיט מתפילך. אמר ליה: לדידי חזי לי ואיתיה. אמר ליה: ואו ד״פטר חמור״ ודאי גהיט מתפילך. לסוף אזל רבא לחודיה לגביה. אמר ליה: חזאי דשא ברייתא דנפל. אמר ליה: אשתך שכבא. אמר ליה: חזאי ככי ושני דנתור. אמר ליה: בנך ובנתך שכבן. אמר ליה: חזאי תרתי יוני דפרחן. אמר ליה: תרי נשי מגרשת. אמר ליה: חזאי תרי גרגלידי דלפתא. אמר ליה: תרין קולפי בלעת. אזל רבא ההוא יומא ויתיב בי מדרשא כוליה יומא. אשכח הנהו תרי סגי נהורי דהוו קמנצו בהדי הדדי. אזל רבא לפרוקינהו, ומחוהו לרבא תרי. דלו למחוייה אחריתי, אמר: מסתיי, תרין חזאי. לסוף אתא רבא ויהיב ליה אגרא. אמר ליה: חזאי אשיתא דנפל. אמר ליה: נכסים בלא מצרים קנית. אמר ליה: חזאי אפדנא דאביי דנפל וכסיין אבקיה. אמר ליה: אביי שכיב ומתיבתיה אתיא לגבך. אמר ליה: חזאי אפדנא דידי דנפל, ואתו כולי עלמא שקול לבינתא לבינתא. אמר ליה: שמעתתך מבדרן בעלמא. אמר ליה: חזאי דאבקע רישי ונתר מוקרי. אמר ליה: אודרא מבי סדיא נפיק. אמר ליה: אקריון הללא מצראה בחלמא. אמר ליה: ניסי מתרחשי לך. הוה קא אזיל בהדיה בארבא. אמר: בהדי גברא דמתרחיש ליה ניסא למה לי. בהדי דקא סליק נפל סיפרא מיניה. אשכחיה רבא וחזא דהוה כתיב ביה ״כל החלומות הולכין אחר הפה״. אמר: רשע, בדידך קיימא, וצערתן כולי האי. כולהו מחילנא לך, בר מברתיה דרב חסדא. יהא רעוא דלמסר ההוא גברא לידי דמלכותא דלא מרחמו עליה. אמר: מאי אעביד? גמירי דקללת חכם, אפילו בחנם היא באה, וכל שכן רבא דבדינא קא לייט. אמר: איקום ואגלי, דאמר מר: גלות מכפרת עון. קם גלי לבי רומאי. אזל יתיב אפתחא דריש טורזינא דמלכא. ריש טורזינא חזא חלמא. אמר ליה: חזאי חלמא דעייל מחטא באצבעתי. אמר ליה: הב לי זוזא, ולא יהב ליה. לא אמר ליה ולא מידי. אמר ליה: חזאי דנפל תכלא בתרתין אצבעתי. אמר ליה: הב לי זוזא, ולא יהב ליה, ולא אמר ליה. אמר ליה: חזאי דנפל תכלא בכולה ידא. אמר ליה: נפל תכלא בכולהו שיראי. שמעי בי מלכא, ואתיוה לריש טורזינא קא קטלי ליה. אמר להו: אנא אמאי? אייתו להאי דהוה ידע ולא אמר. אייתוהו בר הדיא, אמרי ליה: אמטו זוזא דידך חרבו
ברכות נו.