הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מח:מסכת ברכות48b
ובשבת מתחיל בנחמה – כלומר אינו צריך לא לסיים ולא להתחיל בשל שבת אלא מתחיל ומסיים בנחמה בנין ירושלים קרי נחמה כל היכי דמתחיל בין רחם בין נחמנו: בברכה שתקנו חכמים – בהטוב והמטיב: איכא בינייהו דיעבד – לרבנן בתראי מהדרינן ליה: בדתנא קמא גרסינן אשר נתן לך זו הטוב והמטיב ולא גרסינן ביבנה תקנוה אלא בדרבי: כשהוא שבע – מצוה לברך ולהודות על שבעו: כשהוא רעב – והוא בא להפיק את רעבו ע"י ברייתו של הקב"ה לא כל שכן שזה צריך לברך להקב"ה יותר: אינו צריך – לק"ו זה ולא גרסי' בדרבי אשר נתן לך זה הטוב והמטיב: אלא וברך את לחמך – ברך על לחמך: כי הוא יברך הזבח ואחרי כן יאכלו הקרואים – למדך שטעון לברך לפני אכילה על הזבח הוא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לאכול את הזבח והיכן צונו והבשר תאכל (דברים יב): וכל כך למה – היו מאריכות בדבריהן: שאין מלכות נוגעת בחברתה – לפי ששמואל היה מנהיג את ישראל ושאול היה נוטל את השררה משדבר שמואל אליו ואורך דברים עכב לפי שעה: בין מדה טובה – התורה מדה טובה היא: ומלכות בית דוד בבונה ירושלים – שעל ידו נתקדשה ירושלים: צריך שיזכור בה ברית – בברכת הארץ שעל ידי ברית נתנה לאברהם בפרשת מילה (בראשית י״ז:ח׳) ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך: צריך שיזכור בה תורה – שאף בזכות התורה והמצות ירשו את הארץ שנאמר למען תחיון ורביתם ובאתם וירשתם את הארץ (דברים ח׳:א׳): צריך שיקדים ברית לתורה – כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים שחוננתנו: תורה נתנה בשלש בריתות – בשלשה מקומות נתנה התורה לישראל בסיני ובאהל מועד ובהר גרזים ובערבות מואב ובכל אחד נכרתה ברית כדתניא במסכת סוטה (דף לז.) ארור בכלל וארור בפרט וכו' וכן באהל מועד שנא' (דברים כ״ח:ס״ט) אלה דברי הברית אשר צוה ה' את משה לכרות את בני ישראל בארץ מואב מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב וכתיב (שם כט) ושמרתם את דברי הברית וגו':
עמהם אלא בציר, ולא אכל עמהם אלא גרוגרת אחת — מצטרף. ולהוציא את הרבים ידי חובתם — אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן. אמר רב חנא בר יהודה משמיה דרבא: הלכתא, אכל עלה ירק ושתה כוס של יין — מצטרף. להוציא — אינו מוציא עד שיאכל כזית דגן. אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת ״הזן״ בשעה שירד להם מן. יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ. דוד ושלמה תקנו ״בונה ירושלים״. דוד תקן ״על ישראל עמך ועל ירושלים עירך״, ושלמה תקן ״על הבית הגדול והקדוש״. ״הטוב והמטיב״ ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. דאמר רב מתנא: אותו היום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה תקנו ביבנה ״הטוב והמטיב״. ״הטוב״ — שלא הסריחו, ״והמטיב״ — שניתנו לקבורה. תנו רבנן, סדר ברכת המזון כך היא: ברכה ראשונה — ברכת ״הזן״, שניה — ברכת הארץ, שלישית — ״בונה ירושלים״, רביעית — ״הטוב והמטיב״, ובשבת — מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, ואומר קדושת היום באמצע. רבי אליעזר אומר: רצה לאומרה בנחמה — אומרה, בברכת הארץ — אומרה, בברכה שתקנו חכמים ביבנה — אומרה. וחכמים אומרים: אינו אומרה אלא בנחמה בלבד. חכמים היינו תנא קמא? — איכא בינייהו דיעבד. תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? — שנאמר: ״ואכלת ושבעת וברכת״ — זו ברכת ״הזן״, ״את ה׳ אלהיך״ — זו ברכת הזמון, ״על הארץ״ — זו ברכת הארץ, ״הטובה״ — זו ״בונה ירושלים״, וכן הוא אומר ״ההר הטוב הזה והלבנון״. ״אשר נתן לך״ — זו ״הטוב והמטיב״. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין? — אמרת קל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב — לא כל שכן. רבי אומר [אינו צריך]: ״ואכלת ושבעת וברכת״ — זו ברכת הזן, אבל ברכת הזמון מ״גדלו לה׳ אתי״ נפקא. ״על הארץ״ — זו ברכת הארץ, ״הטובה״ — זו ״בונה ירושלים״, וכן הוא אומר ״ההר הטוב הזה והלבנון״. ״הטוב והמטיב״ ביבנה תקנוה. אין לי אלא לאחריו, לפניו מנין? תלמוד לומר: ״אשר נתן לך״ — משנתן לך. רבי יצחק אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״וברך את לחמך ואת מימיך״, אל תקרי ״וברך״ אלא ״וברך״. ואימתי קרוי ״לחם״ — קודם שיאכלנו. רבי נתן אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״כבאכם העיר כן תמצאון אותו בטרם יעלה הבמתה לאכול כי לא יאכל העם עד באו כי הוא יברך הזבח אחרי כן יאכלו הקראים״. וכל כך למה? לפי שהנשים דברניות הן. ושמואל אמר: כדי להסתכל ביפיו של שאול, דכתיב: ״משכמו ומעלה גבה מכל העם״. ורבי יוחנן אמר: לפי שאין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא. ואין לי אלא ברכת המזון. ברכת התורה מנין? אמר רבי ישמעאל: קל וחומר, על חיי שעה מברך, על חיי עולם הבא לא כל שכן. רבי חייא בר נחמני תלמידו של רבי ישמעאל אומר משום רבי ישמעאל: אינו צריך, הרי הוא אומר ״על הארץ הטובה אשר נתן לך״, ולהלן הוא אומר: ״ואתנה לך את לחת האבן והתורה והמצוה וגו׳״. רבי מאיר אומר: ומנין שכשם שמברך על הטובה כך מברך על הרעה? תלמוד לומר: ״אשר נתן לך ה׳ אלהיך״, דיינך, בכל דין שדנך, בין מדה טובה ובין מדת פורענות. רבי יהודה בן בתירא אומר: אינו צריך, הרי הוא אומר ״טובה״, ״הטובה״. טובה — זו תורה, וכן הוא אומר: ״כי לקח טוב נתתי לכם״. ״הטובה״ — זו בנין ירושלים, וכן הוא אומר ״ההר הטוב הזה והלבנון״. תניא רבי אליעזר אומר: כל שלא אמר ״ארץ חמדה טובה ורחבה״ בברכת הארץ, ומלכות בית דוד ב״בונה ירושלים״ — לא יצא ידי חובתו. נחום הזקן אומר: צריך שיזכור בה ברית. רבי יוסי אומר: צריך שיזכור בה תורה. פלימו אומר: צריך שיקדים ברית לתורה, שזו נתנה בשלש בריתות,
ברכות מח: