הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נ:מסכת ברכות50b
ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך – חבורות שפרשו אלו מהן ואזמון עלייהו דהני כגון אם היו ארבעה בכל חבורה ונשאר בכל אחת כדי זימון והפורשים הללו היו צריכים לצאת לשוק קודם שגמרו החבורות את סעודתם: אבל אזמון עלייהו – דהני כגון שנצטרפו אלו עמהם לזימון כדאמ' לעיל קורין לו ומזמנים עליו וברכו החבורות ואלו לא היו שם אלא כדי נברך וברוך הוא ועכשיו הם באים לברך לא מזמני דפרח מינייהו חובת זימון ותו לא הדר עלייהו: מטה – טמאה שנגנבה חציה: אלמא כיון דפלגוה – פקע שם מטה מינה ושם טומאה אע"ג דהדר הדרוה והרי היא מטה לא הדרה טומאתה הכא נמי כיון דפקע שם שלשה מינייהו בהפרדם ושם זימון ע"י שזימנו הראשונים עליהם אע"ג דהדרי לכלל שם שלשה לא הדרי לכלל זימון אבל כי לא אזמון לא פקע חובת זימון מהן אף לפי פרידתם: אם יש שמש ביניהם – שמשמש לשתיהם: שמש מצרפן – אע"פ שאין אלו רואין את אלו כגון יריעה פרוסה ביניהם: אין מברכין עליו ב"פ הגפן – לפי שהיה יינם חזק מאד ואין ראוי לשתיה בלא מים הלכך אכתי לא אשתני למעליותא ולא זז מברכתו הראשונה והרי הוא כענבים וברכתו ב"פ העץ: ונוטלין ממנו לידים – דשם מים עליו דמי פירות בעלמא מקרי: משנתן לתוכו מים – שם יין עליו ואין נוטלין אלא במים. לשון אחר הכי גרסי' יין עד שלא נתן לתוכו מים מברכין עליו ב"פ העץ ואין נוטלין הימנו לידים משנתן לתוכו מים מברכין עליו בורא פרי הגפן ונוטלין הימנו לידים דברי רבי אליעזר וחכ"א בין כך ובין כך מברכין עליו ב"פ הגפן ואין נוטלין ממנו לידים וטעמייהו דרבנן משום הפסד אוכלין כך מצאתי בהלכות גדולות אצל קידוש והבדלה ובדקתי בתוספתא ולא גרסינן בה הכי אלא כמו שהוא בספרים: כר"א – דאמר נוטלין הימנו לידים ולא חייש להפסד אוכלין: למאי חזי – לשתיה דמברכין עליו ברכת היין: לקורייטי – פיישו"ן בלע"ז ובלשון חכמים אנומלית ואלונתית: אין מעבירים כוס מלא על הפת – שלא ישפך על הפת ותהא הפת בזויה: פתק – זרק: דסתנא – אמינישטרישו"ן בלע"ז מנה של בשר מבושל: מידי דממאיס – שמתמעך בזריקתו כגון תאנים שבשלו כל צרכם ותותים: דלא ממאיס – רמון ואגוז וכל דבר קשה: ממשיכין יין בצנורות – משום סימן טוב ואין כאן משום בזיון והפסד לפי שמקבלים אותו בראש פי הצנור בכלי: בימות החמה – שאין טיט בדרכים: אבל לא גלוסקאות – שהרי אף בימות החמה הן נמאסין בזריקתן: בולען – בלא ברכה: פולטן – ומברך וחוזר ואוכלן: משקין – בולען שאי אפשר לסלקן לאחד מלוגמיו ולברך ולא לפולטם שמפסידן: פולטן במידי דלא ממאיס – במה שנתנו בפיו ויכול לחזור ולאוכלו:
אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמון עלייהו בדוכתייהו, אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו — פרח זימון מינייהו. אמר רבא: מנא אמינא לה — דתנן: מטה שנגנבה חציה, או שאבדה חציה, או שחלקוה אחין או שותפין — טהורה. החזירוה — מקבלת טומאה מכאן ולהבא. מכאן ולהבא — אין, למפרע — לא. אלמא, כיון דפלגוה — פרח לה טומאה מינה. הכא נמי כיון דאזמון עלייהו, פרח זימון מינייהו. שתי חבורות וכו׳. תנא: אם יש שמש ביניהם — שמש מצרפן. אין מברכין על היין. תנו רבנן: יין עד שלא נתן לתוכו מים — אין מברכין עליו ״בורא פרי הגפן״ אלא ״בורא פרי העץ״. ונוטלין ממנו לידים. משנתן לתוכו מים — מברכין עליו ״בורא פרי הגפן״, ואין נוטלין ממנו לידים, דברי רבי אליעזר. וחכמים אומרים: בין כך ובין כך, מברכין עליו ״בורא פרי הגפן״ ואין נוטלין הימנו לידים. כמאן אזלא הא דאמר שמואל: עושה אדם כל צרכיו בפת, כמאן? כרבי אליעזר. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: מודים חכמים לרבי אליעזר בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים. מאי טעמא? אמר רב אושעיא: בעינן מצוה מן המובחר. ורבנן, למאי חזי? אמר רבי זירא חזי לקורייטי. תנו רבנן: ארבעה דברים נאמרו בפת: אין מניחין בשר חי על הפת. ואין מעבירין כוס מלא על הפת. ואין זורקין את הפת. ואין סומכין את הקערה בפת. אמימר ומר זוטרא ורב אשי כרכו ריפתא בהדי הדדי, אייתי לקמייהו תמרי ורמוני. שקל מר זוטרא פתק לקמיה דרב אשי דסתנא. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דתניא אין זורקין את האוכלין? ההיא בפת תניא. והתניא: כשם שאין זורקין את הפת, כך אין זורקין את האוכלין! אמר ליה: והתניא: אף על פי שאין זורקין את הפת, אבל זורקין את האוכלין! אלא לא קשיא, הא — במידי דממאיס, הא — במידי דלא ממאיס. תנו רבנן: ממשיכין יין בצנורות לפני חתן ולפני כלה, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים. אבל לא גלוסקאות לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. אמר רב יהודה: שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה — מסלקן לצד אחד ומברך. תניא חדא: בולען, ותניא אידך: פולטן, ותניא אידך: מסלקן. לא קשיא. הא דתניא בולען במשקין. והא דתניא פולטן במידי דלא ממאיס. והא דתניא מסלקן במידי דממאיס.
ברכות נ: