הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
סא.מסכת ברכות61a
הכל לטובה – אילו היה נר דלוק היה הגייס רואה אותי ואילו היה החמור נוער או התרנגול קורא היה הגייס בא ושובה אותי: והא קחזינן דמזקא – שמזקת: אוי לי מיוצרי – אם אלך אחרי יצרי ואם לא אלך אחריו אוי לי מיצרי המיגעני בהרהורים: דו פרצופין – שני פרצופין בראו תחלה אחד מלפניו ואחד מאחריו וצלחו לשנים ועשה מן האחד חוה: אחור וקדם צרתני – לשון צורה דהיינו שני פרצופין: זכר ונקבה בראם – משמע מתחלת ברייתם תרי הוו: היינו דכתיב ויבן – שהיה צריך בנין: מאי ויבן – והלא כבר נבנה: כדי לקבל את הפירות – שאם יהיה קצר מלמטה ורחב מלמעלה תהא התבואה דוחפת את הכתלים מלמעלה לכאן ולכאן שהמשא מכביד עליהם: שושבין – משתדל בחופתו ובזיווגו: ולמ"ד פרצוף – ומתחלתו היה מצד אחד זכר ונקבה מצד אחר: הי מינייהו סגי ברישא – איזהו פרצוף היה מהלך לפנים: אפי' היא אשתו – גנאי הדבר: נזדמנה לו על הגשר – אשת איש והיא לפניו: יסלקנה לצדדין – עד שיעבור לפניה: אחורי אשה בנהר – אחורי אשת איש מגבהת בגדיה מפני המים וזה מסתכל בה: יד ליד לא ינקה רע – אפילו כמשה רבינו שקבל תורה מימינו של הקב"ה לא ינקה רע וקרא באשה משתעי: עם הארץ – לא שמש תלמידי חכמים שלא למד משנה זו ששנינו לא יהלך אדם אחורי אשה ואפילו היא אשתו: ולמאי דקאמר רב נחמן – שהלך אחריה ממש אם כן אפילו בי רב עם תינוקות של בית רבן נמי לא קרא: בשעה שהצבור מתפללים – דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בית הכנסת: ואי דרי מידי – אין כאן גנאי דמוכחא מילתא דהאי דלא נכנס מפני המשוי: ואי איכא פתחא אחרינא – אין כאן בזוי דמאן דחזי סבר בפתחא אחרינא ליעול: יביע – לשון אבעבועות כל משקה מסריח מעלה רתיחה ואבעבועות: חטאת – לשון חטה דריש ליה: כליות יועצות – את הלב עשה כן: והלב מבין – מה יש לו לעשות אם ישמע לעצת הכליות אם לאו ומנין שהכליות יועצות שנאמר (תהילים ט״ז:ז׳) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי ומנין שהלב מבין שנאמר (ישעיהו ו) ולבבו יבין: לשון מחתך – הדבור להוציא מפיו: והפה – הם השפתים גומר ומוציאו:
לטובה. ואמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר: לעולם יהיו דבריו של אדם מועטין לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ״אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלהים כי האלהים בשמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים״. דרש רב נחמן בר רב חסדא: מאי דכתיב ״וייצר ה׳ אלהים את האדם״ בשני יודין? — שני יצרים ברא הקדוש ברוך הוא, אחד יצר טוב ואחד יצר רע. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, בהמה דלא כתיב בה ״וייצר״ לית לה יצרא? והא קא חזינן דמזקא ונשכא ובעטא! אלא כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי ״אוי לי מיוצרי ואוי לי מיצרי״. אי נמי כדרבי ירמיה בן אלעזר. דאמר רבי ירמיה בן אלעזר: דו פרצופין ברא הקדוש ברוך הוא באדם הראשון, שנאמר: ״אחור וקדם צרתני״. ״ויבן ה׳ אלהים את הצלע״. רב ושמואל: חד אמר פרצוף. וחד אמר זנב. בשלמא למאן דאמר פרצוף — היינו דכתיב ״אחור וקדם צרתני״. אלא למאן דאמר זנב, מאי ״אחור וקדם צרתני״? כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: ״אחור״ — למעשה בראשית, ״וקדם״ — לפורענות. בשלמא ״אחור״ למעשה בראשית — דלא אברי עד מעלי שבתא, אלא ״וקדם״ לפורענות, פורענות דמאי? אילימא פורענות דנחש, והתניא רבי אומר: בגדולה מתחילין מן הגדול, ובקללה מתחילין מן הקטן. בגדולה מתחילין מן הגדול — דכתיב: ״וידבר משה אל אהרן ואל אלעזר ואל איתמר בניו הנותרים קחו וגו׳״. בקללה מתחילין מן הקטן — בתחלה נתקלל נחש, ולבסוף נתקללה חוה, ולבסוף נתקלל אדם! אלא פורענות דמבול, דכתיב: ״וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה״, ברישא אדם והדר בהמה. בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב ״וייצר״ בשני יודין. אלא למאן דאמר זנב, מאי ״וייצר״? כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: ״אוי לי מיוצרי אוי לי מיצרי״. בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב ״זכר ונקבה בראם״, אלא למאן דאמר זנב, מאי ״זכר ונקבה בראם״? כדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב: ״זכר ונקבה בראם״, וכתיב ״כי בצלם אלהים עשה את האדם״! הא כיצד? — בתחלה עלה במחשבה לבראת שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד. בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב ״ויסגר בשר תחתנה״, אלא למאן דאמר זנב, מאי ״ויסגר בשר תחתנה״? אמר רבי ירמיה, ואיתימא רב זביד, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא למקום חתך. בשלמא למאן דאמר זנב, היינו דכתיב: ״ויבן״, אלא למאן דאמר פרצוף, מאי ״ויבן״? לכדרבי שמעון בן מנסיא. דדרש רבי שמעון בן מנסיא: מאי דכתיב ״ויבן ה׳ את הצלע״? מלמד שקלעה הקדוש ברוך הוא לחוה, והביאה לאדם הראשון — שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא ״בנייתא״. דבר אחר: ״ויבן״, אמר רב חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא: מלמד שבנאה הקדוש ברוך הוא לחוה כבנין אוצר, מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות, אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד. ״ויביאה אל האדם״, אמר רבי ירמיה בן אלעזר: מלמד שנעשה הקדוש ברוך הוא שושבין לאדם הראשון, מכאן למדה תורה דרך ארץ שיחזור גדול עם קטן בשושבינות, ואל ירע לו. ולמאן דאמר ״פרצוף״, הי מינייהו סגי ברישא? אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דגברא סגי ברישא. דתניא: לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך, ואפילו אשתו. נזדמנה לו על הגשר — יסלקנה לצדדין. וכל העובר אחורי אשה בנהר — אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה, אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו — לא ינקה מדינה של גיהנם. שנאמר ״יד ליד לא ינקה רע״ — לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב נחמן: מנוח עם הארץ היה, דכתיב: ״וילך מנוח אחרי אשתו״. מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה, גבי אלקנה, דכתיב: ״וילך אלקנה אחרי אשתו״, וגבי אלישע, דכתיב: ״ויקם וילך אחריה״, הכי נמי אחריה ממש? אלא אחרי דבריה ואחרי עצתה, הכא נמי אחרי דבריה ואחרי עצתה. אמר רב אשי: ולמאי דקאמר רב נחמן, מנוח עם הארץ היה — אפילו בי רב נמי לא קרא, שנאמר: ״ותקם רבקה ונערתיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש״ — ולא לפני האיש. אמר רבי יוחנן: אחורי ארי ולא אחורי אשה, אחורי אשה ולא אחורי עבודה זרה, אחורי עבודה זרה ולא אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ולא אמרן אלא דלא דרי מידי, ואי דרי מידי — לית לן בה. ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, ואי איכא פתחא אחרינא — לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא רכיב חמרא, אבל רכיב חמרא — לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא מנח תפילין, אבל מנח תפילין — לית לן בה. אמר רב: יצר הרע דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, שנאמר: ״זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח״. ושמואל אמר: כמין חטה הוא דומה, שנאמר: ״לפתח חטאת רובץ״. תנו רבנן: שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה. ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב: ״לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו״. תנו רבנן: כליות יועצות, לב מבין, לשון מחתך, פה גומר, ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול,
ברכות סא.