הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מו.מסכת ברכות46a
קטינא חריך שקי – כך היו קורין לר' זירא וטעמא מפרש בבבא מציעא בהשוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פה.): כי מטא למשרי – לישנא דשירותא כלומר לפרוס ברכת המוציא ולאכול: רב הונא דמבבל – היינו רב הונא סתמא ולפי שעכשיו היה ר' זירא בארץ ישראל במקום ר' אבהו והיה עולה מבבל קאמר הכי: נכסיו – קרקעות: קרובים לעיר – שיכול לראותן בעל הבית תמיד ולדעת מה הן צריכין: עד היכן ברכת הזמון – שצריכין להיות שלשה וכשהן שנים לא יאמרוה: ברכת המזון שתים ושלש – פעמים שהם שתי ברכות פעמים שהם שלש כיצד כשהם שלשה הן שלש ברכות וכשהם שנים הן שתי ברכות כדמפרש ואזיל: דקסבר – ברכת זמון עד הזן וכשהם שנים אין אומרים אלא ברכת הארץ ובונה ירושלים: ומאן דאמר שלש וארבע – כשהן שנים הרי שלש הזן וברכת הארץ ובונה ירושלים וכשהם שלשה הם מוסיפים נברך עד ובטובו חיינו: מוקים לה – לא גרסינן והכי גרסינן והא דתניא שתים ושלש בברכת פועלים דאמרי ברכת הארץ ובונה ירושלים בחדא ברכה אין כאן אלא ברכת הזן וברכת הארץ וכשהם שלשה מוסיפין נברך הרי שלש: דאמר מר – לעיל בפרק שני (ברכות דף טז.): שהרי פותח בה בברוך – ואי דאורייתא היא הויא סמוכה לחברתה ואין פותחין בה בברוך: כדתניא כו' יש מהן כו' – כגון ברכת פירות ומצות פותח ואינו חותם וטעמא מפרש בערבי פסחים (דף קה.) משום דכולה חדא הודאה ואין הפסק דבר תחנה או דבר אחר בתוכה כמו שיש בקדוש כי הוא יום תחלה למקראי קודש והנחילנו:
זירא חלש, על לגביה רבי אבהו, קביל עליה: אי מתפח קטינא חריך שקי — עבידנא יומא טבא לרבנן. אתפח, עבד סעודתא לכולהו רבנן. כי מטא למשרי אמר ליה לרבי זירא: לישרי לן מר. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יוחנן דאמר: בעל הבית בוצע? שרא להו. כי מטא לברוכי, אמר ליה: נבריך לן מר. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא דמן בבל דאמר: בוצע מברך? ואיהו, כמאן סבירא ליה? כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: בעל הבית בוצע, ואורח מברך. בעל הבית בוצע — כדי שיבצע בעין יפה. ואורח מברך — כדי שיברך בעל הבית. מאי מברך — ״יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה, ולא יכלם לעולם הבא״. ורבי מוסיף בה דברים: ״ויצלח מאד בכל נכסיו, ויהיו נכסיו ונכסינו מוצלחים וקרובים לעיר, ואל ישלוט שטן לא במעשי ידיו ולא במעשי ידינו, ואל יזדקר לא לפניו ולא לפנינו שום דבר הרהור חטא ועבירה ועון מעתה ועד עולם״. עד היכן ברכת הזמון. רב נחמן אמר עד ״נברך״, ורב ששת אמר, עד ״הזן״. נימא כתנאי, דתני חדא: ברכת המזון שנים ושלשה, ותניא אידך: שלשה וארבעה. סברוה, דכולי עלמא ״הטוב והמטיב״ לאו דאורייתא היא, מאי לאו בהא קמיפלגי: מאן דאמר שתים ושלש קסבר עד ״הזן״. — ומאן דאמר שלש וארבע קסבר עד ״נברך״. לא, רב נחמן מתרץ לטעמיה, ורב ששת מתרץ לטעמיה: רב נחמן מתרץ לטעמיה, דכולי עלמא עד ״נברך״. מאן דאמר שלש וארבע — שפיר, ומאן דאמר שתים ושלש — אמר לך הכא בברכת פועלים עסקינן, דאמר מר, פותח ב״הזן״ וכולל ״בונה ירושלים״ בברכת הארץ. רב ששת מתרץ לטעמיה, דכולי עלמא עד ״הזן״. מאן דאמר שתים ושלש — שפיר, ומאן דאמר שלש וארבע קסבר ״הטוב והמטיב״ דאורייתא היא. אמר רב יוסף: תדע ד״הטוב והמטיב״ לאו דאורייתא — שהרי פועלים עוקרים אותה. אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב תדע ד״הטוב והמטיב״ לאו דאורייתא שהרי פותח בה ב״ברוך״ ואין חותם בה ב״ברוך״, כדתניא: כל הברכות כולן פותח בהן ב״ברוך״ וחותם בהן ב״ברוך״, חוץ מברכת הפירות וברכת המצוות, וברכה הסמוכה לחברתה, וברכה אחרונה שבקריאת שמע, יש מהן שפותח בהן ב״ברוך״ ואין חותם ב״ברוך״,
ברכות מו.