הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לה.מסכת ברכות35a
כיצד מברכין וכו' חוץ מן היין – שמתוך חשיבותו קבעו לו ברכה לעצמו וכן הפת: בורא מיני דשאים – לפי שיש בכלל פרי האדמה דשאים וזרעים כגון קטניות ורבי יהודה בעי היכר ברכה לכל מין ומין: גמ' קדש הלולים – בנטע רבעי כתיב ומשמע שני הלולים טעון באכילתו כשתאכלנו בשנה הרביעית שהוא מותר באכילה: האי מיבעי ליה – הלולים לשון חלולים חד מינייהו אתא לאורויי אחליה והדר אכליה הוציאהו לחולין ע"י פדיון אם באת לאוכלו חוץ לירושלים וחד ללמדך שלא נאמרה תורת רבעי אלא בכרם שנא' קדש הלולים דבר שמהללין בו טעון חלול וזהו יין: שאין אומרים – הלוים שיר של קרבן במקדש אלא על היין כשמנסכין נסכי מזבח: הניחא למ"ד כו' – כולה סיומא דפרכא הוא וה"ק הניחא הא דילפת ברכה מהכא למאן דתני נטע רבעי דאית ליה כל פירות האילן בתורת רבעי ולא דריש מהכא דבר דטעון הלול טעון חלול אייתר ליה חד הלול לברכה: מאי איכא למימר – הא מיבעי ליה למדרש שאין חלול אלא במקום הלול: חד תני כרם רבעי – בכל מקום שיש במשנה נטע רבעי תני איהו כרם: הניחא אי יליף בג"ש – דריש למלתיה בג"ש ואייתר ליה חד הלול לברכה: אשכחן לאחריו – כדאשכחן בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת (דברים ח׳:י׳): חייב בעוללות – וכרמך לא תעולל (ויקרא י״ט:י׳) איזהו עוללות כל שאין להן פסיגין לא כתף ולא נטף אלא שורה יחידית של ענבים: קמה תוכיח – דאשכחן דאצרכה רחמנא ברכה דכתיב תאכל בה לחם וגו' (דברים ח׳:י׳) וסמיך ליה ואכלת ושבעת וברכת: צד מזבח – יין לנסכים וסלת למנחות: שבעה מינין – האמורים בארץ חטה ושעורה וגו' (שם ח) ובתרייהו כתיב ואכלת ושבעת וברכת: שכן טעונים בכורים – דהכי אמרינן במנחות (פ"ט ד' פד:) נאמר כאן ארץ כי באתי אל הארץ (דברים כ״ו:ג׳) ונאמר להלן ארץ חטה ושעורה מה להלן שבח הארץ אף כאן שבח הארץ: אלא סברא הוא – דלתרווייהו אית להו פירכא למאן דתני כרם ויליף ברכה מז' המינים איכא פירכא שכן טעונים בכורים ולמאן דתני נטע רבעי איכא למפרך התינח מידי דבר נטיעה דלאו בר נטיעה מנלן אלא סברא הוא דכיון דנהנה צריך להודות למי שבראם: מעל – כנהנה מן ההקדש דכתיב לה' הארץ ומלואה כדאמרינן לקמן:
מתני׳מברכין על הפירות? על פירות האילן הוא אומר: ״בורא פרי העץ״, חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר: ״בורא פרי הגפן״. ועל פירות הארץ הוא אומר: ״בורא פרי האדמה״, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר: ״המוציא לחם מן הארץ״. ועל הירקות הוא אומר: ״בורא פרי האדמה״. רבי יהודה אומר: ״בורא מיני דשאים״. גמ׳ מנא הני מילי? דתנו רבנן: ״קדש הלולים לה׳״, מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. מכאן אמר רבי עקיבא: אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. והאי ״קדש הלולים״ להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה חד דאמר רחמנא אחליה והדר אכליה. ואידך דבר הטעון שירה, טעון חלול, ושאינו טעון שירה, אין טעון חלול. וכדרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מנין שאין אומרים שירה אלא על היין? — שנאמר: ״ותאמר להם הגפן החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים״, אם אנשים משמח, אלהים במה משמח? מכאן שאין אומרים שירה אלא על היין! הניחא למאן דתני ״נטע רבעי״. אלא למאן דתני ״כרם רבעי״ מאי איכא למימר? דאתמר רבי חייא ורבי שמעון ברבי, חד תני ״כרם רבעי״, וחד תני ״נטע רבעי״. ולמאן דתני ״כרם רבעי״ הניחא אי יליף גזרה שוה. דתניא, רבי אומר: נאמר כאן ״להוסיף לכם תבואתו״, ונאמר להלן ״ותבואת הכרם״. מה להלן כרם, אף כאן כרם. אייתר ליה חד ״הלול״ לברכה. ואי לא יליף גזרה שוה, ברכה מנא ליה? ואי נמי יליף גזרה שוה, אשכחן לאחריו, לפניו מנין? הא לא קשיא, דאתיא בקל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב — לא כל שכן. אשכחן כרם, שאר מינין מנין? דיליף מכרם: מה כרם דבר שנהנה וטעון ברכה, אף כל דבר שנהנה — טעון ברכה. איכא למפרך: מה לכרם שכן חייב בעוללות! קמה תוכיח. מה לקמה שכן חייבת בחלה! כרם יוכיח. וחזר הדין: לא ראי זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן: דבר שנהנה וטעון ברכה, אף כל דבר שנהנה — טעון ברכה. מה להצד השוה שבהן שכן יש בו צד מזבח. ואתי נמי זית דאית ביה צד מזבח. וזית מצד מזבח אתי? והא בהדיא כתיב ביה ״כרם״, דכתיב ״ויבער מגדיש ועד קמה ועד כרם זית״. אמר רב פפא: ״כרם זית״ אקרי, ״כרם״ סתמא לא אקרי. מכל מקום קשיא: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד מזבח! אלא, דיליף לה משבעת המינין: מה שבעת המינין דבר שנהנה וטעון ברכה, אף כל דבר שנהנה טעון ברכה. מה לשבעת המינין שכן חייבין בבכורים? ועוד: התינח לאחריו, לפניו מנין? הא לא קשיא דאתי בקל וחומר: כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב — לא כל שכן. ולמאן דתני ״נטע רבעי״, הא תינח כל דבר נטיעה. דלאו בר נטיעה, כגון בשר ביצים ודגים מנא ליה? אלא סברא הוא: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. תנו רבנן: אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה. וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל. מאי תקנתיה? — ילך אצל חכם. ילך אצל חכם?! מאי עביד ליה? הא עבד ליה איסורא! אלא אמר רבא: ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל: כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר: ״לה׳ הארץ ומלואה״. רבי לוי רמי: כתיב ״לה׳ הארץ ומלואה״, וכתיב ״השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם״! לא קשיא כאן קודם ברכה,
ברכות לה.