הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לא:מסכת ברכות31b
שצריך להודיעו – הנחשד צריך לנקות את עצמו ולהודיע את חושדו שאין בו אותו דבר מגונה: לפני בת בליעל – אל תתנני כבת בליעל לחשדני בשכרות: ואסתתר – אתייחד עם אחרים ויחשדני בעלי: פלסתר – שקר: שלש אמתות – דריש להו לשון מיתה: בדקי מיתה – שהאשה נבדקת בהן בשעת הסכנה שאם ימצא בה אחד מהם תמות: נדה וחלה והדלקת נר – של שבת על ג' עברות הללו נשים מתות וטעמא יליף במסכת שבת (ד' לא:): שמובלע בין אנשים – רב דימי מפרש לה לא ארוך ולא גוץ וכו': אלם – פי' עב: צחור – רו"ש בלע"ז: גיחור – שהוא לבן יותר מדאי: ולא חכם – יותר מדאי שלא יהיה תימה בעיני הבריות ומתוך שנדברין בו שולטת בו עין הרע: הנצבת עמכה – משמע אף הוא עמה בעמידה: אל הנער הזה – על זה ולא לאחר מכאן שחטא לעלי ורצה לענשו ולהתפלל שינתן לה בן אחר: והקריבו הכהנים – אמרו בפרק קמא דחגיגה (ד' יא.) והקריבו זה קבלת הדם: של שבעים שנה – כלומר אפילו נגזר עליו מנעוריו לפי שתענית קשה בשבת לפי שהכל מתענגים בו והוא מתענה: תעניתא לתעניתא – יתענה למחר: ותתפלל על ה' – כך כתוב הוא במקרא ולא גרסינן הכא אל תקרי: שחזר והודה לאליהו – לדבריו הודה לאחר זמן בנבואת נביאים אחרים:
שאינו הגון, צריך להוכיחו. ״ותען חנה ותאמר לא אדוני״. אמר עולא ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא: אמרה ליה: לא אדון אתה בדבר זה, ולא רוח הקודש שורה עליך, שאתה חושדני בדבר זה. איכא דאמרי, הכי אמרה ליה: לא אדון אתה? לאו איכא שכינה ורוח הקודש גבך, שדנתני לכף חובה ולא דנתני לכף זכות? מי לא ידעת דאשה קשת רוח אנוכי?! ״ויין ושכר לא שתיתי״. אמר רבי אלעזר: מכאן לנחשד בדבר שאין בו, שצריך להודיעו. ״אל תתן את אמתך לפני בת בליעל״. אמר רבי אלעזר: מכאן לשכור שמתפלל, כאילו עובד עבודה זרה. כתיב הכא: ״לפני בת בליעל״, וכתיב התם: ״יצאו אנשים בני בליעל מקרבך״. מה להלן עבודה זרה, אף כאן עבודה זרה. ״ויען עלי ויאמר לכי לשלום״, אמר רבי אלעזר: מכאן לחושד את חברו בדבר שאין בו, שצריך לפייסו. ולא עוד, אלא שצריך לברכו. שנאמר ״ואלהי ישראל יתן את שלתך״. ״ותדר נדר ותאמר ה׳ צבאות״, אמר רבי אלעזר: מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, לא היה אדם שקראו להקדוש ברוך הוא ״צבאות״, עד שבאתה חנה וקראתו ״צבאות״. אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד? משל למה הדבר דומה — למלך בשר ודם שעשה סעודה לעבדיו. בא עני אחד ועמד על הפתח, אמר להם: תנו לי פרוסה אחת! ולא השגיחו עליו. דחק ונכנס אצל המלך. אמר לו: אדוני המלך, מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת?! ״אם ראה תראה״, אמר רבי אלעזר: אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, ״אם ראה״ — מוטב, ואם לאו — ״תראה״. אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, וכיון דמסתתרנא משקו לי מי סוטה, ואי אתה עושה תורתך פלסתר, שנאמר ״ונקתה ונזרעה זרע״. הניחא למאן דאמר: אם היתה עקרה — נפקדת, שפיר, אלא למאן דאמר, אם היתה יולדת בצער יולדת בריוח, נקבות יולדת זכרים שחורים יולדת לבנים קצרים יולדת ארוכים, מאי איכא למימר? דתניא: ״ונקתה ונזרעה זרע״ — מלמד שאם היתה עקרה — נפקדת, דברי רבי ישמעאל. אמר ליה רבי עקיבא: אם כן, ילכו כל העקרות כולן ויסתתרו, וזו שלא קלקלה — נפקדת. אלא מלמד שאם היתה יולדת בצער — יולדת בריוח, קצרים — יולדת ארוכים, שחורים — יולדת לבנים, אחד — יולדת שנים. מאי ״אם ראה תראה״ — דברה תורה כלשון בני אדם. ״בעני אמתך״. ״אל תשכח את אמתך״. ״ונתתה לאמתך״. אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שלש אמתות הללו למה? — אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה: שלשה דבקי מיתה. ואלו הן: נדה, וחלה והדלקת הנר. כלום עברתי על אחת מהן?! — ״ונתת לאמתך זרע אנשים״. מאי ״זרע אנשים״? אמר רב: גברא בגוברין. ושמואל אמר: זרע שמושח שני אנשים, ומאן אינון — שאול ודוד. ורבי יוחנן אמר: זרע ששקול כשני אנשים, ומאן אינון — משה ואהרן. שנאמר: ״משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו״. ורבנן אמרי: ״זרע אנשים״ — זרע שמובלע בין אנשים. כי אתא רב דימי, אמר לא ארוך ולא גוץ, ולא קטן ולא אלם, ולא צחור ולא גיחור, ולא חכם ולא טפש. ״אני האשה הנצבת עמכה בזה״, אמר רבי יהושע בן לוי: מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה. ״אל הנער הזה התפללתי״. אמר רבי אלעזר: שמואל מורה הלכה לפני רבו היה. שנאמר: ״וישחטו את הפר ויביאו את הנער אל עלי״. משום ד״וישחטו את הפר״ הביאו הנער אל עלי? אלא, אמר להן עלי: קראו כהן, ליתי ולשחוט. חזנהו שמואל דהוו מהדרי בתר כהן למישחט, אמר להו: למה לכו לאהדורי בתר כהן למישחט? שחיטה בזר כשרה! אייתוהו לקמיה דעלי. אמר ליה: מנא לך הא? אמר ליה: מי כתיב ״ושחט הכהן״?! ״והקריבו הכהנים״ כתיב, מקבלה ואילך מצות כהונה, מכאן לשחיטה שכשרה בזר. אמר ליה: מימר שפיר קא אמרת, מיהו מורה הלכה בפני רבך את, וכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה. אתיא חנה וקא צווחה קמיה: ״אני האשה הנצבת עמכה בזה וגו׳״. אמר לה: שבקי לי דאענשיה, ובעינא רחמי, ויהיב לך רבא מיניה. אמרה ליה: ״אל הנער הזה התפללתי״. ״וחנה היא מדברת על לבה״. אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: על עסקי לבה. אמרה לפניו: רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה, לא בראת דבר אחד לבטלה: עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, רגלים להלך בהן, דדים להניק בהן. דדים הללו שנתת על לבי למה? לא להניק בהן?! תן לי בן, ואניק בהן. ואמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא: כל היושב בתענית בשבת קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ואף על פי כן חוזרין ונפרעין ממנו דין עונג שבת. מאי תקנתיה? אמר רב נחמן בר יצחק: ליתיב תעניתא לתעניתא. ואמר רבי אלעזר: חנה הטיחה דברים כלפי מעלה. שנאמר ״ותתפלל על ה׳״, מלמד שהטיחה דברים כלפי מעלה. ואמר רבי אלעזר: אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר: ״ואתה הסבת את לבם אחרנית״. אמר רבי שמואל בר רבי יצחק: מנין שחזר הקדוש ברוך הוא והודה לו לאליהו,
ברכות לא: