הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
לב:מסכת ברכות32b
עלה ראש הפסגה – בדבר תפלה זו נתרציתי להראותך אותה: ובפרשכם כפיכם – אי לאו דגדולה תפלה כיון דאמר למה לי רוב זבחיכם למה לי תו ובפרשכם הא אפילו זבחיהם לא ניחא ליה: אל תחרש – מדלא כתיב את דמעתי תראה ש"מ נראית היא לפניו ואין צריך להתפלל אלא שתתקבל לפניו: ונתתה אותה קיר ברזל – סימן למחיצת ברזל המפסקת בינו לבינם: ומעיין בה – מצפה שתעשה בקשתו על ידי הארכתו סוף שאינה נעשית ונמצאת תוחלת ממושכה חנם והיא כאב לב כשאדם מצפה ואין תאותו באה: תוחלת – לשון חלוי ותחנה: ועץ חיים תאוה באה – סופו של מקרא הוא: קוה – והתחזק ולא תמשוך ידך אלא חזור וקוה: צריכין חזוק – שיתחזק אדם בהן תמיד בכל כחו: דרך ארץ – אם אומן הוא לאומנתו אם סוחר הוא לסחורתו אם איש מלחמה הוא למלחמתו: שלשים חיל – ראשי גייסות וחבורות חלוקות: לגיון וקרטון וגסטרא – שמות של שררה כגון שלטון והגמון ודוכס ופחה: עולה – כמו עולות וקרבנות: גם אלה – מעשה העגל שאמרו אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳): ואנכי זה מעשה סיני – שנאמר בו אנכי ה' אלהיך (שמות כ׳:ב׳): יושבי ביתך – והדר יהללוך: יודו לשמך – והדר ישבו ישרים את פניך: תשע שעות – לשלש תפלות: תורתם משתמרת – בתוך לבם שאין תלמודם משתכח: אבל למלכי עכו"ם פוסק – שלא יהרגנו: הא דאפשר בקצור – כגון שסמוך לגמור תפלתו:
רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר ממעשים טובים, שאין לך גדול במעשים טובים יותר ממשה רבינו, אף על פי כן לא נענה אלא בתפלה. שנאמר: ״אל תוסף דבר אלי״ וסמיך ליה: ״עלה ראש הפסגה״. ואמר רבי אלעזר: גדולה תענית יותר מן הצדקה. מאי טעמא — זה בגופו, וזה בממונו. ואמר רבי אלעזר: גדולה תפלה יותר מן הקרבנות, שנאמר ״למה לי רב זבחיכם״, וכתיב: ״ובפרשכם כפיכם״. אמר רבי יוחנן: כל כהן שהרג את הנפש — לא ישא את כפיו, שנאמר: ״ידיכם דמים מלאו״. ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר: ״גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי״. ואף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר: ״שמעה תפלתי ה׳ ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש״. רבא לא גזר תעניתא ביומא דעיבא, משום שנאמר ״סכתה בענן לך מעבור תפלה״. ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים, שנאמר: ״ואתה קח לך מחבת ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין העיר״. אמר רבי חנין אמר רבי חנינא: כל המאריך בתפלתו, אין תפלתו חוזרת ריקם. מנא לן — ממשה רבינו, שנאמר: ״ואתפלל אל ה׳״, וכתיב בתריה: ״וישמע ה׳ אלי גם בפעם ההיא״. איני?! והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המאריך בתפילתו ומעיין בה — סוף בא לידי כאב לב, שנאמר: ״תוחלת ממשכה מחלה לב״. מאי תקנתיה — יעסוק בתורה, שנאמר: ״ועץ חיים תאוה באה״, ואין עץ חיים אלא תורה, שנאמר: ״עץ חיים היא למחזיקים בה״. לא קשיא, הא דמאריך ומעיין בה. הא דמאריך ולא מעיין בה אמר רבי חמא ברבי חנינא: אם ראה אדם שהתפלל ולא נענה — יחזור ויתפלל. שנאמר: ״קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳״. תנו רבנן: ארבעה צריכין חזוק, ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפלה, ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין? — שנאמר: ״רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה״, ״חזק״ — בתורה, ״ואמץ״ — במעשים טובים. תפלה מנין? — שנאמר ״קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳״. דרך ארץ מנין? — שנאמר ״חזק ונתחזק בעד עמנו וגו׳״. ״ותאמר ציון עזבני ה׳ וה׳ שכחני״. היינו עזובה, היינו שכוחה? אמר ריש לקיש: אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אדם נושא אשה על אשתו ראשונה, זוכר מעשה הראשונה. אתה עזבתני ושכחתני. אמר לה הקדוש ברוך הוא: בתי, שנים עשר מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך, ואת אמרת ״עזבתני״ ו״שכחתני״?! ״התשכח אשה עולה״, אמר הקדוש ברוך הוא: כלום אשכח עולות אילים ופטרי רחמים שהקרבת לפני במדבר?! אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואין שכחה לפני כסא כבודך, שמא לא תשכח לי מעשה העגל? אמר לה: ״גם אלה תשכחנה״. אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ויש שכחה לפני כסא כבודך, שמא תשכח לי מעשה סיני? אמר לה: ״ואנכי לא אשכחך״. והיינו דאמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא: מאי דכתיב ״גם אלה תשכחנה״ — זה מעשה העגל, ״ואנכי לא אשכחך״ — זה מעשה סיני. חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת: מנא הני מילי? אמר רבי יהושע בן לוי, אמר קרא: ״אשרי יושבי ביתך״. ואמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך לשהות שעה אחת אחר תפלתו, שנאמר: ״אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״. תניא נמי הכי: המתפלל צריך שישהא שעה אחת קודם תפלתו, ושעה אחת אחר תפלתו. קודם תפלתו, מנין? שנאמר: ״אשרי יושבי ביתך״. לאחר תפלתו מנין? — דכתיב: ״אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך״. תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת, ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת. וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתם היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם — תורתם משתמרת, ומלאכתן מתברכת. אפילו המלך שואל בשלומו לא ישיבנו. אמר רב יוסף, לא שנו אלא למלכי ישראל, אבל למלכי אומות העולם — פוסק. מיתיבי: המתפלל וראה אנס בא כנגדו, ראה קרון בא כנגדו — לא יהא מפסיק, אלא מקצר ועולה! לא קשיא, הא דאפשר לקצר (יקצר. ואם לאו — פוסק). תנו רבנן: מעשה בחסיד אחד שהיה מתפלל בדרך. בא הגמון אחד ונתן לו שלום, ולא החזיר לו שלום. המתין לו עד שסיים תפלתו. לאחר שסיים תפלתו, אמר לו: ריקא, והלא כתוב בתורתכם ״רק השמר לך ושמר נפשך״, וכתיב ״ונשמרתם מאד לנפשתיכם״. כשנתתי לך שלום למה לא החזרת לי שלום? אם הייתי חותך ראשך בסייף, מי היה תובע את דמך מידי?! אמר לו: המתן לי עד שאפייסך בדברים. אמר לו: אילו היית עומד לפני מלך בשר ודם, ובא חברך ונתן לך שלום — היית
ברכות לב: