הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מז.מסכת ברכות47a
ולא בידים מזוהמות – בנטילת מים אחרונים: ממערבא – לפי שהיה רבין רגיל לעלות מבבל לא"י ולומר הוא דבריו משמו של ר' יוחנן: בפתח הראוי למזוזה – כלומר בכניסת כל פתחים למעוטי דרכים ופרצות: לטעום איתמר – אין חלוק בדבר אלא שחייב לומר בלשון רבו: קדים – רבה בר בר חנה לישב על השולחן ולשנות לבנו הלכות סעודה לפי שהחתן רגיל לבצוע והיה מלמדו היאך יעשה: לבצוע – לפרוס הפרוסה מן הפת: עד שיכלה אמן מפי העונים – אמן אחר ברכת המוציא דאף עניית אמן מן הברכה היא ואמרי' בפרק כיצד מברכין (ברכות דף לט:) צריך שתכלה ברכה קודם בציעה: חטופה – שקורין את האלף בחטף ולא בפתח ואומר אמן והוא צריך לומר אמן: קטופה – שמחסר קריאת הנו"ן שאינו מוציאה בפה שתהא נכרת: יתומה – שלא שמע הברכה אלא ששמע שעונין אמן והא דאמרינן בהחליל (סוכה נא:) שבאלכסנדריא של מצרים היו מניפים בסודרים כשהגיע עת לענות אמן אלמא לא שמעי וקא ענו הנהו מידע ידעי שהם עונים אחר ברכה ועל איזו ברכה הם עונים אלא שלא היו שומעים את הקול: ולא יזרוק ברכה מפיו – במהירות שדומה עליו כמשא אלא שחוק קבוע הוא לו: וקא מסרהב ואכיל – ממהר לאכול כדי להצטרף לזימון וזימנו עליו: אכילנא לן – גמרה לן סעודתנו קודם שבאת ואי אתה מחייבנו עוד בזימון: אילו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא – שמואל חביבין עליו ארדיליא בקנוח סעודה והן כמהין ופטריות ולרב היו חביבין גוזלות ושמואל היה קורא לרב אבא לכבודו: מי לא אכלינן – הלכך לא גמרה סעודתא ומצטרף: עיקר שבסעודה – אחד מאותן שהיו בתחלת ההסבה: דמאי – חטין הלקוחים מע"ה ספק עשרן ספק לא עשרן: הא לא חזי ליה – והויא לה ברכת זמון הבאה בעבירה וכתיב (תהילים י׳:ג׳) בוצע ברך נאץ ה' ואמר מר (בב"ק דף צד.) הרי שגזל סאה של חטים וטחנה ואפאה וברך עליה אין זה מברך אלא מנאץ: מאכילים את העניים דמאי – דרוב עמי הארץ מעשרים הם וחומרא דרבנן בעלמא הוא: אכסניא – חיל של מלך שמטיל על בני העיר לזונם בשובם ממלחמתו והרי הם כעניים לפי שהם שלא במקומם: שהקדימו בשבלים – לוי קדם את הכהן ונטל מעשר בשבלים קודם שנטל כהן תרומה גדולה והכהן היה לו ליטול תרומה גדולה תחלה א' מנ' דרחמנא קרייה ראשית וכתיב (שמות כ״ב:כ״ח) מלאתך ודמעך לא תאחר נמצאת תרומה גדולה של כהן בתוך המעשר הזה אחד מחמשים שבו לבד מתרומת מעשר שעל הלוי להפריש תרומה ממעשרו: וכדרבי אבהו – אשמעינן מתניתין דהכי הוא כדרבי אבהו דפטר ליה ללוי מתרומה גדולה שבו:
בידים מזוהמות. רבין ואביי הוו קא אזלי באורחא, קדמיה חמריה דרבין לדאביי ולא אמר ליה ״ניזיל מר״. אמר: מדסליק האי מרבנן ממערבא, גס ליה דעתיה. כי מטא לפתחא דבי כנישתא אמר ליה: ניעל מר. אמר ליה: ועד השתא לאו מר אנא? אמר ליה, הכי אמר רבי יוחנן: אין מכבדין אלא בפתח שיש בה מזוזה. דאית בה מזוזה — אין, דלית בה מזוזה — לא, אלא מעתה, בית הכנסת ובית המדרש, דלית בהו מזוזה, הכי נמי דאין מכבדין? אלא אימא: בפתח הראוי למזוזה. אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: אין המסובין רשאין לאכול כלום עד שיטעום הבוצע. יתיב רב ספרא וקאמר: ״לטעום״ איתמר. למאי נפקא מינה? שחייב אדם לומר בלשון רבו. תנו רבנן: שנים ממתינין זה לזה בקערה, שלשה — אין ממתינין. הבוצע הוא פושט ידו תחלה, ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול הימנו — הרשות בידו. רבה בר בר חנה הוה עסיק ליה לבריה בי רב שמואל בר רב קטינא, קדים ויתיב וקמתני ליה לבריה: אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה ״אמן״ מפי העונים. רב חסדא אמר מפי רוב העונים. אמר לו רמי בר חמא: מאי שנא רובא — דאכתי לא כליא ברכה, מיעוטא נמי לא כליא ברכה? אמר ליה: שאני אומר, כל העונה ״אמן״ יותר מדאי — אינו אלא טועה. תנו רבנן: אין עונין לא ״אמן״ חטופה, ולא ״אמן״ קטופה, ולא ״אמן״ יתומה, ולא יזרוק ברכה מפיו. בן עזאי אומר: כל העונה ״אמן״ יתומה — יהיו בניו יתומים, חטופה — יתחטפו ימיו, קטופה — יתקטפו ימיו. וכל המאריך ב״אמן״ — מאריכין לו ימיו ושנותיו. רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא. אתא רב שימי בר חייא, הוה קמסרהב ואכיל. אמר ליה רב: מה דעתך — לאיצטרופי בהדן, אנן אכילנא לן. אמר ליה שמואל: אלו מייתו לי ארדיליא וגוזליא לאבא, מי לא אכלינן? תלמידי דרב הוו יתבי בסעודתא. על רב אחא. אמרי: אתא גברא רבא דמברך לן. אמר להו: מי סבריתו דגדול מברך? עיקר שבסעודה מברך. והלכתא גדול מברך, אף על גב דאתא לבסוף. אכל דמאי וכו׳: הא לא חזי ליה! כיון דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני, וחזי ליה, דתנן: מאכילין את העניים דמאי, ואת האכסניא דמאי. ואמר רב הונא: תנא, בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים ואת האכסניא דמאי. מעשר ראשון שנטלה תרומתו: פשיטא? לא צריכא אלא שהקדימו בשבלים, והפריש ממנו תרומת מעשר, ולא הפריש ממנו תרומה גדולה, וכדרבי אבהו. דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלים — פטור מתרומה גדולה, שנאמר: ״והרמתם ממנו תרומת ה׳ מעשר מן המעשר״ — מעשר מן המעשר אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר. אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי, אפילו הקדימו בכרי נמי! אמר ליה: עליך אמר קרא
ברכות מז.