הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נט:מסכת ברכות59b
בתקופתה – מקום שהיא חוזרת שם לתחלת היקפה היא שעת תליית המאורות ומאז התחילה להקיף ולשמש: אימת הוי – אחמה בתקופתה קאי: כל כ"ח שנים – של תקופת ניסן שבסוף כ"ח כשחוזר מחזור גדול של חמה להיות תקופה נופלת בשעת תליית המאורות בשבתאי היא שעה תחלת ליל ד': באורתא דתלת נגהי ד' – שהעריב שמשו של ג' בשבת ויתחיל ליל ד': נגהי – ליל כדאמר בפסחים בשמעתא קמייתא (דף ג.) דאיכא דוכתא דקרו לליליא נגהי: שבתאי – שם שעה ראשונה של ליל ד' שבאותה שעה נתלו מאורות ושבע שעות הן וחוזרות חלילה שצ"ם חנכ"ל תמצא בהקף סדרן של עולם סימני שעות תחלת הלילות כצנ"ש חל"ם מוצאי שבת כוכב. תחלת ליל ב' צדק. תחלת ליל ג' נוגה. תחלת ליל רביעי שבתאי. תחלת ליל ה' חמה. תחלת ליל ששי לבנה. תחלת ליל שבת מאדים. וסדר תחלת הימים כעלות השחר חל"ם כצנ"ש ותקופה מושכת מחברתה ז' שעות ומחצה כלומר מתאחרת אחר היום והשעה שנפלה בה חברתה ז' שעות ומחצה הרי שלשים שעות לארבע תקופות הרי יום ורביע לשנה. לד' שנים חמשה ימים למדת שאין תקופה נופלת בתחלת הלילה אלא לסוף ד' שנים שהוא מחזור קטן וז' מחזורים קטנים למחזור גדול וסימניך דב"ז הגא"ו הרי שאינה באה לתחלת ליל ד' אלא מכ"ח שנים לכ"ח שנים בראש כל מחזור קטן באה לתחלת הלילה ובראש מחזור הגדול באה לתקופה הראשונה שהוא תחלת ליל ד': אגשרא דבבל אומר ברוך עושה בראשית – קים להו שלא נשתנה פרת מהלוכו ע"י אדם משם ולמעלה אבל משם ולמטה הסיבוהו בני אדם דרך אחרת: והאידנא דשניוה פרסאי – מלמעלה לגשר אין מברך עליו עושה בראשית אלא מאיהי דקירא ולעיל איהי דקירי שם מחוז שהוא על הפרת: חדין – חריפין מיא וקלין לשקול במאזנים וטובים לשתות שאין מכבידין את הגוף: ה"ג והאי דגיחורי משום דמשמשי ביממא לפיכך בניהן אדומין כאדמומית היום רו"ש בלע"ז: דניידי עינייהו – עיניהם נדים ונעים: משיצא חתן לקראת כלה – שהמים קבוצין על הארץ וכשהטפה נופלת עליהן טפה תחתונה בולטת לקראתה: שמע משמע – שבשרוהו לאמר ירדו גשמים בלילה אומר הטוב והמטיב: אתה פורתא – מודים אנחנו לך: אתא טובא – הטוב והמטיב: אית ליה ארעא – הטוב והמטיב שהטיב לו: בנה בית חדש – שכולו שלו אומר שהחיינו: שלו ושל אחרים – הטוב והמטיב: ה"ג (והתנן) בנה בית חדש וכו' לא קשיא הא דאית ליה שותפות הא דלית ליה שותפות ול"ג אלא הא והא דאית ליה ארעא וה"פ תירוצא דשנינן קאי בדוכתיה מודים אנחנו לך בדלית ליה ארעא הטוב והמטיב בדאית ליה ודקא קשיא לך בנה בית חדש אומר שהחיינו לא קשיא ההוא דבנה בית חדש שאין לו שותפות בה ועליה מברך שהחיינו אבל גשמים בדאית ליה ארעא טובא שיש לו שותפות בה היא שהרי כל מי שיש לו קרקע שותף עמו בטובה זו: והתניא – בניחותא: קצרו של דבר – כלומר כללו של דבר: ולבסוף הוא אומר הטוב והמטיב – על בשורות הירושה שנשארה לו ירושה מאביו שכן בשרוהו מת אביו ויורשו כלומר הניח נכסים: שינוי יין – שתה יין בסעודה והביאו לו יין אחר טוב מן הראשון אין צריך לברך בורא פרי הגפן: שינוי מקום – יצא מכאן והלך לבית אחר והביאו לו יין: ר"י אמר אפילו יש לו כיוצא בהן – מירושה הואיל ולענין קניה חדש היא אצלו צריך לברך:
רבנן: הרואה חמה בתקופתה, לבנה בגבורתה, וכוכבים במסילותם, ומזלות כסדרן, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״. ואימת הוי? אמר אביי: כל עשרין ותמניא שנין, והדר מחזור ונפלה תקופת ניסן, בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע. רבי יהודה אומר הרואה הים וכו׳ לפרקים. עד כמה? אמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: עד שלשים יום. ואמר רמי בר אבא אמר רב יצחק: הרואה פרת אגשרא דבבל, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״. והאידנא דשניוה פרסאי — מבי שבור ולעיל. רב יוסף אמר: מאיהי דקירא ולעיל. ואמר רמי בר אבא: הרואה דגלת אגשרא דשביסתנא, אומר: ״ברוך … עושה בראשית״. מאי ״חדקל״ — אמר רב אשי: שמימיו חדין וקלין. מאי ״פרת״? — שמימיו פרין ורבין. ואמר רבא: האי דחריפי בני מחוזא — משום דשתו מיא דדגלת. האי דגיחורי — משום דמשמשי ביממא. והאי דניידי עינייהו — משום דדיירו בבית אפל. על הגשמים כו׳. ועל הגשמים ״הטוב והמטיב״ מברך? והאמר רבי אבהו, ואמרי לה במתניתא תנא: מאימתי מברכין על הגשמים — משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברכין? אמר רב יהודה: ״מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו״. ורבי יוחנן מסיים בה הכי: ״אילו פינו מלא שירה כים וכו׳ אין אנחנו מספיקין להודות לך ה׳ אלהינו״, עד ״תשתחוה״. ״ברוך אתה ה׳ רוב ההודאות״. ״רוב ההודאות״ ולא כל ההודאות? אמר רבא: אימא — ״האל ההודאות״. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לתרוייהו, ״רוב ההודאות״ ו״האל ההודאות״. ואלא קשיא! — לא קשיא, הא דשמע משמע, הא דחזא מחזי. דשמע משמע היינו בשורות טובות, ותנן: על בשורות טובות אומר ״ברוך הטוב והמטיב״! אלא: אידי ואידי דחזא מחזי, ולא קשיא: הא דאתא פורתא, הא דאתא טובא. ואיבעית אימא: הא והא דאתא טובא, ולא קשיא — הא דאית ליה ארעא, הא דלית ליה ארעא. אית ליה ארעא ״הטוב והמטיב״ מברך?! והא תנן: בנה בית חדש, וקנה כלים חדשים, אומר: ״ברוך … שהחיינו והגיענו לזמן הזה״. שלו ושל אחרים — אומר: ״הטוב והמטיב״? לא קשיא: הא דאית ליה שותפות, הא דלית ליה שותפות. והתניא: קצרו של דבר, על שלו הוא אומר: ״ברוך … שהחיינו וקיימנו״, על שלו ועל של חבירו — אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. וכל היכא דלית לאחרינא בהדיה לא מברך ״הטוב והמטיב״? והתניא: אמרו ליה ילדה אשתו זכר, אומר ״ברוך … הטוב והמטיב״! התם נמי, דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר. תא שמע: מת אביו והוא יורשו, בתחלה אומר: ״ברוך … דיין האמת״, ולבסוף הוא אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״. התם נמי דאיכא אחי דקא ירתי בהדיה. תא שמע: שינוי יין אינו צריך לברך, שינוי מקום צריך לברך. ואמר רבי יוסף בר אבא אמר רבי יוחנן אף על פי שאמרו שינוי יין אינו צריך לברך, אבל אומר: ״ברוך … הטוב והמטיב״! התם נמי, דאיכא בני חבורה דשתו בהדיה. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים וכו׳. אמר רב הונא: לא שנו אלא שאין לו כיוצא בהן, אבל יש לו כיוצא בהן — אינו צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: אפילו יש לו כיוצא בהן, צריך לברך.
ברכות נט: