הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כח:מסכת ברכות28b
לא על לפרקא דרב יוסף – שהיה ראש הישיבה בפומבדיתא והיה דורש בשבת קודם תפלת המוספין ולאחר הדרשה היו הולכים לבית הכנסת ומתפללים תפלת המוספין: בצבור שנו – אם הוא בבהכ"נ עם הצבור לא יקדים להתפלל: מתני' מה מקום – כלומר מה טיבה: ולא אכשל – וישמחו חברי על כשלוני הרי רעות שתים שיבאו על ידי שאגרום להם שיענשו: מיושבי קרנות – חנוונים או עמי הארץ שעוסקים בדבר שיחה: מההגיון – לא תרגילום במקרא יותר מדאי משום דמשכא. לשון אחר משיחת ילדים: דעו לפני מי וכו' – כדי שתתפללו ביראה ובכוונה: עמוד הימיני – שני עמודים העמיד שלמה באולם שם הימני יכין ושם השמאלי בועז (מלכים א ז׳:ט״ו) הימיני לעולם חשוב: פטיש – המפוצץ פי"ק בלע"ז: אוסרני – חובש אותי: מיתת עולם – לעוה"ב: הייתי בוכה – מאימת משפטו אם לדין מוליכין אותי לפניו: עד כאן – בתמיה כלומר ולא יותר ממורא בשר ודם: ולואי – שיהא כמורא בשר ודם שאם כן תחדלו מעבירות הרבה: עבירה – בסתר ממורא הבריות ויודע שהכל הוא גלוי להקב"ה ואינו מניח בכך: מפני הטומאה – טומאת אהל המת בכל הבית: לחזקיהו שבא – אלי ללוותי: מתני' מעין שמנה עשרה – בגמרא מפרש: הושע ה' וכו' – זו תפלה קצרה: בכל פרשת העבור כו' – מפרש בגמרא: אם אינו יכול לירד – שאין לו מי שיאחז את חמורו: יחזיר את פניו – לצד ירושלים: באסדא – כמו ותשם בסד רגלי (איוב י״ג:כ״ז) בית הסהר שקורין ציפ"ש בלע"ז. לשון אחר עצים הקשורים זה עם זה הרבה יחד ובלשון מקרא קורא אותם רפסודות (ד"ה ב) ובלע"ז רדיי"ל ובלשון אשכנז ולו"ס ומשיטן בנהר להוליכן ממקום למקום ויכולין להלך עליהן כמו בספינה: גמ' הבו לה' בני אלים – שהוא רמז לאבות וגבורות וקדושת השם כדאמרינן בראש השנה (דף לב.) מנין שאומרים אבות ת"ל הבו לה' בני אלים כו': שיתפקקו – שיראו הפקקים הם הקשרים כמו ששנינו (ב"ב פ:) בקנים ובגפנים מן הפקק שלמעלה והיא הקשר שחלל הקנה פקוק וסתום שם: איסר – שני קמטים אחד מלמטה ואחד מלמעלה וכאיסר רוחב בשר באמצע: דמצער נפשיה – שהוא ניכר שחפץ לכרוע אלא שהוא מצטער: ביבנה תקנוה – לאחר זמן מרובה: הפקולי – מוכר פקולי צמר גפן שקורין קיטו"ן:
אויא חלש ולא אתא לפרקא דרב יוסף. למחר כי אתא, בעא אביי לאנוחי דעתיה דרב יוסף. אמר ליה: מאי טעמא לא אתא מר לפרקא? אמר ליה: דהוה חליש לבאי ולא מצינא. אמר ליה: אמאי לא טעמת מידי ואתית? אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרב הונא? דאמר רב הונא: אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין! אמר ליה: איבעי ליה למר לצלויי צלותא דמוספין ביחיד, ולטעום מידי ולמיתי. אמר ליה: ולא סבר לה מר להא דאמר רבי יוחנן: אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור? אמר ליה: לאו אתמר עלה אמר רבי אבא בצבור שנו. ולית הלכתא לא כרב הונא ולא כרבי יהושע בן לוי: כרב הונא — הא דאמרן. כרבי יהושע בן לוי — דאמר רבי יהושע בן לוי: כיון שהגיע זמן תפלת מנחה, אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה. מתני׳ רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה. אמרו לו: מה מקום לתפלה זו? אמר להם: בכניסתי אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי. וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי. גמ׳ תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? ״יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה, וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור, ולא על טהור טמא. ולא יכשלו חברי בדבר הלכה, ואשמח בהם״. ביציאתו מהו אומר? ״מודה אני לפניך ה׳ אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי קרנות. שאני משכים, והם משכימים. אני משכים לדברי תורה, והם משכימים לדברים בטלים. אני עמל והם עמלים. אני עמל ומקבל שכר, והם עמלים ואינם מקבלים שכר. אני רץ והם רצים. אני רץ לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת״. תנו רבנן: כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו. אמרו לו: רבינו למדנו אורחות חיים ונזכה בהן לחיי העולם הבא. אמר להם: הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים — דעו לפני מי אתם עומדים. ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא. וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו. כיון שראה אותם התחיל לבכות. אמרו לו תלמידיו: ״נר ישראל, עמוד הימני, פטיש החזק״, מפני מה אתה בוכה? אמר להם: אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני — אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני — אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון, אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי — כעסו כעס עולם, ואם אוסרני — איסורו איסור עולם, ואם ממיתני — מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון. ולא עוד, אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה?! אמרו לו: רבינו, ברכנו. אמר להם: ״יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם״. אמרו לו תלמידיו: עד כאן? אמר להם: ולואי, תדעו כשאדם עובר עבירה אומר: ״שלא יראני אדם״. בשעת פטירתו, אמר להם: פנו כלים מפני הטומאה, והכינו כסא לחזקיהו מלך יהודה שבא. מתני׳ רבן גמליאל אומר: בכל יום ויום מתפלל אדם שמנה עשרה. רבי יהושע אומר: מעין שמונה עשרה. רבי עקיבא אומר: אם שגורה תפלתו בפיו — מתפלל שמונה עשרה, ואם לאו — מעין שמונה עשרה. רבי אליעזר אומר: העושה תפלתו קבע — אין תפלתו תחנונים. רבי יהושע אומר: ההולך במקום סכנה, מתפלל תפלה קצרה, ואומר: ״הושע ה׳ את עמך את שארית ישראל, בכל פרשת העבור יהיו צרכיהם לפניך. ברוך אתה ה׳ שומע תפלה״. היה רוכב על החמור — ירד ויתפלל, ואם אינו יכול לירד — יחזיר את פניו. ואם אינו יכול להחזיר את פניו — יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. היה מהלך בספינה או באסדא — יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים. גמ׳ הני שמונה עשרה כנגד מי? אמר רבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד שמונה עשרה אזכרות שאמר דוד ב״הבו לה׳ בני אלים״. רב יוסף אמר: כנגד שמונה עשרה אזכרות שבקריאת שמע. אמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: כנגד שמונה עשרה חוליות שבשדרה. ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי: המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. עולא אמר: עד כדי שיראה איסר כנגד לבו. רבי חנינא אמר: כיון שנענע ראשו — שוב אינו צריך. אמר רבא: והוא דמצער נפשיה, ומחזי כמאן דכרע. הני תמני סרי?! תשסרי הווין! אמר רבי לוי: ברכת המינים ביבנה תקנוה. כנגד מי תקנוה. אמר רבי לוי לרבי הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני: כנגד ״אל הכבוד הרעים״. לרב יוסף, כנגד ״אחד״ שבקריאת שמע. לרבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי, כנגד חוליא קטנה שבשדרה. תנו רבנן: שמעון הפקולי הסדיר שמונה עשרה ברכות לפני רבן גמליאל על הסדר ביבנה. אמר להם רבן גמליאל לחכמים: כלום יש אדם שיודע לתקן ברכת המינים? עמד שמואל הקטן ותקנה. לשנה אחרת שכחה,
ברכות כח: