הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
כב:מסכת ברכות22b
בקילעא – כניסת הבית חדר שלפני הטרקלין שקורין פורטיג"ו בלעז: אצטמיד – נתחזקו שבריו ונצמדו כלומר צורך לנו עוד בו: דאמר מר – גבי עשר תקנות בב"ק בפרק מרובה: וקא מיפלגי אמוראי – רב דימי ורבין: אמר רבא הלכתא וכו' – אפלוגתא דאמוראי הוא דפסק רבא דפליגי אליבא דרבנן מיהו השתא אנן כרבי יהודה בן בתירא נהגינן כדאמר רב נחמן לעיל ורב נחמן בר יצחק בתרא הוה: לעצמו – לעסוק בתורה לעצמו אבל ללמד לאחרים מ' סאה: ור"י אומר מ' סאה מ"מ – מ' סאה שאמרו בכל ענין שהן ולקמן מפרש לה: חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא – פליגי ארישא בפירושא דמילתא דת"ק: אסיפא – דר' יהודה: ל"ש אלא בקרקע – לא תימא מ"מ דר' יהודה לאכשורי בכלי אתא דאין כשר אלא מ' סאה בקרקע ולקמן בעי א"כ מאי מ"מ: אבל לאחרים מ' סאה – והכא נמי דלאפוקי אחרים ידי חובתן כלאחרים דמי: דנפול עילואי – לאו דוקא אלא טבלתי במ' סאה: לא האי ולא האי – לא הוצרכתי לא לזו ולא לזו שלא ראיתי קרי: טבל – ובירך רגיל היה לעשות כן דהו"ל ללמד אחרים ובשאר ימות השנה לא היה טובל אלא נותן עליו ט' קבין: ולית הלכתא כוותיה – דכי היכי דלעצמו בנתינה לאחרים נמי בנתינה אי נמי דקיי"ל כרבי יהודה בן בתירא: מתני' לא יפסיק – תפלתו לגמרי אלא יקצר כל ברכה וברכה ואומר כל הברכות בקוצר: במים הרעים – מים סרוחים: מי המשרה – ששורים שם הפשתן והקנבוס והם מסריחים: עד שיתן לתוכן מים – ובגמרא (ד' כה:) מפרש כמה מיא רמי ואזיל ומפרש לה בחסורי מחסרא והכי קתני לא יקרא אצל מי רגלים עד שיתן לתוכן מים: וכמה ירחיק מהם – ממי רגלים: גמ' מגמגם – במרוצה: יותר מג' פסוקים – כגון בבית הכנסת דאי אפשר לפחות כדתנן (מגילה פ"ג ד' כג:) הקורא בתורה לא יפחות משלשה פסוקים: והתניא לצדדין – א"צ להלך עד שתהא לאחוריו: דאפשר – לילך לפניו ילך לפניו עד שתהא לאחוריו: לא אפשר – כגון יש נהר לפניו מסתלק לצדדים:
דרב אושעיא, אתו ושאלו לרב אסי. אמר להו: לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו פטור מכלום. אמר רב יוסף: אצטמיד חצביה דרב נחמן. מכדי כולהו אמוראי ותנאי בדעזרא קמיפלגי, ונחזי עזרא היכי תקן. אמר אביי: עזרא תקן לבריא המרגיל ארבעים סאה, ובריא לאונסו תשעה קבין. ואתו אמוראי ופליגי בחולה. מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל וחולה לאונסו כבריא לאונסו. ומר סבר חולה המרגיל כבריא לאונסו, וחולה לאונסו פטור מכלום. אמר רבא: נהי דתקן עזרא טבילה, נתינה מי תקן?! והאמר מר עזרא תקן טבילה לבעלי קריין. אלא אמר רבא: עזרא תקן טבילה לבריא המרגיל ארבעים סאה. ואתו רבנן והתקינו לבריא לאונסו תשעה קבין. ואתו אמוראי וקא מיפלגי בחולה, מר סבר חולה המרגיל כבריא המרגיל, וחולה לאונסו — כבריא לאונסו, ומר סבר לבריא המרגיל ארבעים סאה, וחולה המרגיל כבריא לאונסו — תשעה קבין. אבל לחולה לאונסו פטור מכלום. אמר רבא הלכתא: בריא המרגיל וחולה המרגיל — ארבעים סאה. ובריא לאונסו — תשעה קבין. אבל לחולה לאונסו — פטור מכלום. תנו רבנן: בעל קרי שנתנו עליו תשעה קבין מים — טהור. במה דברים אמורים — לעצמו, אבל לאחרים ארבעים סאה. רבי יהודה אומר: ארבעים סאה מכל מקום. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי ורבי אלעזר ורבי יוסי ברבי חנינא. חד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא ארישא, חד אמר: הא דאמרת במה דברים אמורים לעצמו, אבל לאחרים ארבעים סאה, לא שנו אלא לחולה המרגיל, אבל לחולה לאונסו תשעה קבין. וחד אמר: כל לאחרים, אפילו חולה לאונסו עד דאיכא ארבעים סאה. וחד מהאי זוגא וחד מהאי זוגא אסיפא. חד אמר: הא דאמר רבי יהודה ארבעים סאה מכל מקום — לא שנו אלא בקרקע, אבל בכלים — לא. וחד אמר: אפילו בכלים נמי. בשלמא למאן דאמר אפילו בכלים — היינו דקתני רבי יהודה אומר: ״ארבעים סאה מכל מקום״. אלא למאן דאמר בקרקע — אין, בכלים — לא, ״מכל מקום״ לאתויי מאי? לאתויי מים שאובין. רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע ורבא ברבי בר שמואל כריכו ריפתא בהדי הדדי. אמר להו רב פפא: הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי תשעה קבין. אמר להו רבא ברבי בר שמואל: תנינא, במה דברים אמורים — לעצמו, אבל לאחרים — ארבעים סאה. אלא, הבו לי לדידי לברוך, דנפול עילואי ארבעים סאה. אמר להו רב הונא: הבו לי לדידי לברוך, דליכא עילואי לא האי ולא האי. רב חמא טביל במעלי יומא דפסחא להוציא רבים ידי חובתן. ולית הלכתא כוותיה. מתני׳ היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי, לא יפסיק, אלא יקצר. ירד לטבול, אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה — יעלה ויתכסה ויקרא, ואם לאו — יתכסה במים ויקרא. ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה, עד שיטיל לתוכן מים. וכמה ירחיק מהן ומן הצואה — ארבע אמות. גמ׳ תנו רבנן: היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי — לא יפסיק, אלא יקצר. היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי — אינו מפסיק ועולה, אלא מגמגם וקורא. רבי מאיר אומר: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים. תניא אידך: היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו — מהלך לפניו עד שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות. והתניא לצדדין. לא קשיא, הא, דאפשר, הא, דלא אפשר. היה מתפלל ומצא צואה במקומו, אמר רבה: אף על פי שחטא — תפלתו תפלה. מתקיף ליה רבא: והא: ״זבח רשעים תועבה״! אלא אמר רבא: הואיל וחטא, אף על פי שהתפלל — תפלתו תועבה. תנו רבנן: היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו — פוסק עד שיכלו המים וחוזר ומתפלל. להיכן חוזר? רב חסדא ורב המנונא, חד אמר חוזר לראש, וחד אמר: למקום שפסק. לימא בהא קמיפלגי:
ברכות כב: