הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
נז:מסכת ברכות57b
השכים – העומד ממטתו ונפל לו פסוק בפיו: שיר השירים – כולו יראת שמים וחבת המקום בלב כל ישראל: רבי ישמעאל בן אלישע – מהרוגי מלכות היה והפשיטו עור קרקפתו בחייו: חוץ מן הפיל והקוף והקפוד – שמשונין במראיהן. קפוד חיה שדומה לקוף ויש לה זנב ארוך ושמה מרטינ"א: דמסרג – אוכף על גביו וי"א נתון באפסר: חוץ ממר – פשו"ר בלע"ז: פסל – דוליי"ר: דחזנהו בקתייהו – שראויין למלאכתן לחבל ולהשחית: פגי תמרה – שלא בשלו כל צרכן: בכנייהו – במחובר אבל בתלוש סימן הוא למכות כדפשר ליה בר הדיא לרבא קולפי בלעת: תכלת – ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא: קריא – יבנ"ץ: קפופא – צואיט"א בלע"ז ויש לה לסתות כלחיי אדם לפיכך הן מגונים: קורפראי – טלפ"א: גודגדניות – צירתי"ש: כפניות – מין תמרים רעים: שמש – חמה זורחת: קול – של מיני זמר או קול ערב של אשה: עטוש – אשטרנוד"ר: מהר צועה – מי שצריך להריק מעיו הרקת כלי נקראת צעיה שנאמר (ירמיהו מח) ושלחתי לו צועים וצעוהו וכליו יריקו במואב כתיב: ותחלימני והחייני – בחזקיה כתיב: תרדין – בלי"ץ: מי סיסין – בשול פוליאו"ל: והרת – וידלייר"א שהשליל בתוכה: יותרת הכבד – אייבר"ש של בהמה: ומברין – לשון בריאות: ותגלחת – אם מגלח: זוטרי – יפין: מסאנא וסנדלא – סימן יוצאי חוץ הוא שמוציא אחרים מן הבית: עפרא – סימן הוא שרמז להם קבורה: לב עובדיהם – על פושעי ישראל מתפלל: כבשן של אש – חפירה שהוסק בה כבשנם של חנניה מישאל ועזריה: מקום שנוטלין ממנו עפר – מקום יש בבבל שאין בהמה יוצאה משם אם אין נותנים עליה עפר מעפר המקום והוא סימן השמד ומקללותיה של בבל היא וביסוד מהר"ר יצחק ראיתי שנוטלים משם עפר לטיט לבניני המקום וסוף סוף אותו מקום אין בו ישוב ולא זרע ולא נטיעה: גוזר ומקיים – שגזר להשמידה וקיים:
רבי יוחנן: השכים ונפל פסוק לתוך פיו — הרי זה נבואה קטנה. תנו רבנן, שלשה מלכים הם: הרואה דוד בחלום — יצפה לחסידות. שלמה — יצפה לחכמה. אחאב — ידאג מן הפורענות. שלשה נביאים הם: הרואה ספר מלכים — יצפה לגדולה. יחזקאל — יצפה לחכמה. ישעיה — יצפה לנחמה. ירמיה — ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים גדולים הם: הרואה ספר תהלים — יצפה לחסידות, משלי — יצפה לחכמה, איוב — ידאג מן הפורענות. שלשה כתובים קטנים הם: הרואה שיר השירים בחלום — יצפה לחסידות. קהלת — יצפה לחכמה. קינות — ידאג מן הפורענות. הרואה מגלת אסתר — נס נעשה לו. שלשה חכמים הם: הרואה רבי בחלום — יצפה לחכמה. רבי אלעזר בן עזריה — יצפה לעשירות. רבי ישמעאל בן אלישע — ידאג מן הפורענות. שלשה תלמידי חכמים הם: הרואה בן עזאי בחלום — יצפה לחסידות. בן זומא — יצפה לחכמה. אחר — ידאג מן הפורענות. כל מיני חיות יפות לחלום, חוץ מן הפיל והקוף והקפוד. והאמר מר, הרואה פיל בחלום פלא נעשה לו! לא קשיא, הא דמסרג, הא דלא מסרג. כל מיני מתכת יפין לחלום, חוץ ממר, פסל, וקרדום. והני מילי דחזנהו בקתייהו. כל מיני פירות יפין לחלום, חוץ מפגי תמרה. כל מיני ירקות יפין לחלום, חוץ מראשי לפתות. והאמר רב: לא איעתרי עד דחזאי ראשי לפתות! כי חזא — בכנייהו חזא. כל מיני צבעונין יפין לחלום, חוץ מן התכלת. כל מיני עופות יפין לחלום, חוץ מן קריא וקפופא וקורפראי. (הגוף, הגוף, מעין, משיבין, ומרחיבין, סימן). שלשה נכנסין לגוף, ואין הגוף נהנה מהן: גודגדניות, וכפניות, ופגי תמרה. שלשה אין נכנסין לגוף, והגוף נהנה מהן, אלו הן: רחיצה, וסיכה, ותשמיש. שלשה מעין העולם הבא, אלו הן: שבת, שמש, ותשמיש. תשמיש דמאי? אילימא תשמיש המטה — הא מכחש כחיש! אלא תשמיש נקבים. שלשה משיבין דעתו של אדם, אלו הן: קול, ומראה, וריח. שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה, ואשה נאה, וכלים נאים. חמשה וששה ועשרה סימן: חמשה אחד מששים, אלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום. אש — אחד מששים לגיהנם. דבש — אחד מששים למן. שבת — אחד מששים לעולם הבא. שינה — אחד מששים למיתה. חלום — אחד מששים לנבואה. ששה דברים סימן יפה לחולה, אלו הן: עטוש, זיעה, שלשול, קרי, ושינה, וחלום. עטוש — דכתיב: ״עטישותיו תהל אור״. זיעה — דכתיב: ״בזעת אפיך תאכל לחם״. שלשול — דכתיב: ״מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת״. קרי — דכתיב: ״יראה זרע יאריך ימים״. שינה — דכתיב: ״ישנתי אז ינוח לי״. חלום — דכתיב: ״ותחלימני והחיני״. ששה דברים מרפאין את החולה מחליו ורפואתו רפואה, אלו הן: כרוב, ותרדין, וסיסין יבשין, וקיבה, והרת, ויותרת הכבד. ויש אומרים: אף דגים קטנים. ולא עוד, אלא שדגים קטנים מפרין ומברין כל גופו של אדם. עשרה דברים מחזירין את החולה לחליו, וחליו קשה, אלו הן: האוכל בשר שור, בשר שמן, בשר צלי, בשר צפרים, וביצה צלויה, ותגלחת, ושחלים, והחלב, והגבינה והמרחץ. ויש אומרים אף אגוזים. ויש אומרים אף קשואים. תנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמן קשואים — מפני שהן קשין לגוף כחרבות. איני, והכתיב: ״ויאמר ה׳ לה שני גוים בבטנך״: אל תקרי ״גוים״ אלא ״גיים״, ואמר רב יהודה אמר רב: אלו אנטונינוס ורבי, שלא פסק משלחנם לא צנון ולא חזרת ולא קשואין, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים. לא קשיא: הא ברברבי, הא בזוטרי. תנו רבנן: מת בבית — שלום בבית. אכל ושתה בבית — סימן יפה לבית. נטל כלים מן הבית — סימן רע לבית. תרגמה רב פפא במסאנא וסנדלא. כל דשקיל שכבא — מעלי, בר ממסאנא וסנדלא. כל דיהיב שכבא — מעלי, בר מעפרא וחרדלא. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה. תנו רבנן: הרואה מרקוליס, אומר: ״ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו״. מקום שנעקרה ממנו עבודה זרה, אומר: ״ברוך … שעקר עבודה זרה מארצנו. וכשם שנעקרה ממקום זה כן תעקר מכל מקומות ישראל, והשב לב עובדיהם לעבדך״. ובחוץ לארץ אין צריך לומר ״והשב לב עובדיהם לעבדך״ מפני שרובה גויים. רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף בחוץ לארץ צריך לומר כן, מפני שעתידים להתגייר, שנאמר: ״אז אהפך אל עמים שפה ברורה״. דרש רב המנונא: הרואה בבל הרשעה צריך לברך חמש ברכות. ראה בבל, אומר: ״ברוך … שהחריב בבל הרשעה״. ראה ביתו של נבוכדנצר, אומר: ״ברוך … שהחריב ביתו של נבוכדנצר הרשע״. ראה גוב של אריות או כבשן האש, אומר: ״ברוך … שעשה נסים לאבותינו במקום הזה״. ראה מרקוליס, אומר: ״ברוך … שנתן ארך אפים לעוברי רצונו״. ראה מקום שנוטלין ממנו עפר, אומר: ״ברוך … אומר ועושה גוזר ומקיים״. רבא כי הוה חזי חמרי דשקלי עפרא, טריף להו ידא על גבייהו, ואמר: רהוטו צדיקי למעבד רעותא דמרייכו. מר בריה דרבינא כי הוה מטי לבבל הוה שקיל עפרא בסודריה ושדי לברא, לקיים מה שנאמר ״וטאטאתיה במטאטא השמד״. אמר רב אשי: אנא, הא דרב המנונא לא שמיע לי, אלא מדעתאי בריכתינהו לכולהו.
ברכות נז: