הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
ח:מסכת ברכות8b
ואפ' עטרות ודיבון – שאין בו תרגום: מעלה עליו הכתוב כו' – והכי קאמר קרא הכינו עצמכם בתשעה לחדש לענוי המחרת והרי הוא בעיני כענוי היום: לאקדומינהו – לסדר כל הפרשיות בשבת אחת או בשתי שבתות: עד שישחוט את הורידין – כדי שיצא כל הדם ולא אמר כן אלא בעוף הואיל וצולהו כולו כאחד: מחמת אונסו – שחלה או שנטרד בדוחק מזונות הזהרו בו לכבדו: שברי לוחות מונחות בארון – דכתיב (דברים י׳:ב׳) אשר שברת ושמתם בארון אף השברים תשים בארון: משום סכנה – שלא יקוץ ידו: משום קלקול סעודה – אף בחבורה קטנה יצא דם וילכלך את המאכל וימאיס את המסובין: בלא ק"ש – שתהא מטתך דומה למטת ארמית: ארמית ממש – על מטת ארמית: מעשה דרב פפא – שאמרה לו שב על המטה והיה בנה מת מוטל עליה והיתה רוצה להעליל עליו ולומר שישב עליו והרגו: אסור לעבור וכו' – שנראה כמבריח עצמו מפתח בית הכנסת שבמזרח: על גב היד – את יד חברו הוא נושק ודרך חשיבות הוא זה מפני הרוק: אלא בשדה – דאמרי אינשי אזנים לכותל: בדבר אחר – תשמיש: אני צויתי למקודשי – במפלת בבל כתיב אני צויתי את מלכי פרס ומדי לבא ולהשחיתה: ליליא הוא – עד הנץ החמה: דקיימי בההיא שעתא – הלכך זמן ק"ש דיום הוא דגבי קרית שמע ובקומך כתיב והא קיימי:
״עטרות ודיבן״. שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו. רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשייתא דכלא שתא במעלי יומא דכפורי, תנא ליה חייא בר רב מדפתי: כתיב: ״ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב״. וכי בתשעה מתענין?! והלא בעשרה מתענין! אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי, מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי. סבר לאקדומינהו, אמר ליה ההוא סבא, תנינא: ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר. כדאמר להו רבי יהושע בן לוי לבניה: אשלימו פרשיותייכו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום. והזהרו בורידין כרבי יהודה, דתנן: רבי יהודה אומר: עד שישחוט את הורידין. והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו. דאמרינן: לוחות ושברי לוחות מונחות בארון. אמר להו רבא לבניה: כשאתם חותכין בשר, אל תחתכו על גב היד. איכא דאמרי: משום סכנה. ואיכא דאמרי: משום קלקול סעודה. ואל תשבו על מטת ארמית, ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. ואל תשבו על מטת ארמית, איכא דאמרי לא תגנו בלא קריאת שמע, ואיכא דאמרי דלא תנסבו גיורתא. ואיכא דאמרי, ארמית ממש. ומשום מעשה דרב פפא. דרב פפא אזל לגבי ארמית, הוציאה לו מטה. אמרה לו: שב! אמר לה: איני יושב, עד שתגביהי את המטה. הגביהה את המטה ומצאו שם תינוק מת. מכאן אמרו חכמים: אסור לישב על מטת ארמית. ואל תעברו אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין — מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי. דאמר רבי יהושע בן לוי: אסור לו לאדם שיעבור אחורי בית הכנסת בשעה שהצבור מתפללין. אמר אביי: ולא אמרן אלא דליכא פתחא אחרינא, אבל איכא פתחא אחרינא — לית לן בה. ולא אמרן אלא דליכא בי כנישתא אחרינא, אבל איכא בי כנישתא אחרינא — לית לן בה. ולא אמרן אלא דלא דרי טונא, ולא רהיט, ולא מנח תפילין, אבל איכא חד מהנך — לית לן בה. תניא, אמר רבי עקיבא: בשלשה דברים אוהב אני את המדיים, כשחותכין את הבשר — אין חותכין אלא על גבי השולחן, כשנושקין — אין נושקין אלא על גב היד, וכשיועצין — אין יועצין אלא בשדה. אמר רב אדא בר אהבה: מאי קראה ״וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו״. תניא אמר רבן גמליאל: בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים: הן צנועין באכילתן, וצנועין בבית הכסא, וצנועין בדבר אחר. ״אני צויתי למקדשי״, תני רב יוסף: אלו הפרסיים המקודשין ומזומנין לגיהנם. רבן גמליאל אומר וכו׳: אמר רב יהודה, אמר שמואל: הלכה כרבן גמליאל. תניא: רבי שמעון בן יוחי אומר פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא, אמרת: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אלמא לאחר שיעלה עמוד השחר ליליא הוא, והדר תני: יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא יממא הוא! לא — לעולם ליליא הוא. והא דקרי ליה ״יום״ — דאיכא אינשי דקיימי בההיא שעתא. אמר רב אחא בר חנינא, אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי שמעון בן יוחי. איכא דמתני להא דרב אחא בר חנינא אהא. דתניא, רבי שמעון בן יוחי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה, ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהן ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. הא גופא קשיא. אמרת פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אלמא קודם הנץ החמה יממא הוא, והדר תני יוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה, אלמא ליליא הוא!
ברכות ח: