הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מ:מסכת ברכות40b
חוץ מן הפת ומן היין – כדאמרינן לקמן (ברכות דף מב.) שגורם ברכות הרבה לעצמו בקדוש ובהבדלה ובברכת חתנים: ידי ברכה ראשונה – ברכת הזן: פרשת סוטה – כשהכהן משביעה: וידוי מעשר – בערתי הקדש מן הבית (דברים כ״ו:י״ג): מלברכך – ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להפריש תרומה ומעשר: מתני' הנובלות – מפרש בגמרא: גובאי – חגבים טהורים: מין קללה – חומץ ונובלות וגובאי על ידי קללה הן באין: גמ' שהקרים – בוטי"ר בלע"ז: מירבא רבו מארעא – מלחלוחית הארץ הם גדלים על העצים ועל הכלים: בושלי כמרא – כמו שרופי חמה שבשלם ושרפם החום ויבשו ותמרים הם. כמרא חום כמו מכמר בשרא (פסחים דף נח.): תמרי דזיקא – שהרוח משירן: אשארא – אחומץ וגובאי פליג ר' יהודה: פרי העץ בעי ברוכי – שהרי לא נשתנו לקלקול: הקלים שבדמאי – פירוש שהקלו חכמים בדמאי שלהן שהלוקחן מעם הארץ אין צריך לעשרן. אלו הן: השיתין כו' – שאינן חשובים ואין ע"ה חש עליהם מלעשרן: טולשי – קולמש"י: שילהי גופני – ענבים סתווניות: הא ודאן – אם ידוע שלא הופרש מהן מעשר: שעשאן גורן – העני או מי שלקטן העמיד מהן ערימת כרי: הלקט והשכחה והפאה – אע"פ שפטורים מן המעשר לקטן עני ועשאן גורן הוקבעו למעשר מדרבנן דמאן דחזי סבר שתבואת קרקעו היא:
היכא דכי שקלת ליה לפירי ליתיה לגווזא דהדר מפיק, לא מברכינן עליה ״בורא פרי העץ״ אלא ״בורא פרי האדמה״. ועל כולן אם אמר ״שהכל״ וכו׳. אתמר. רב הונא אמר: חוץ מן הפת ומן היין. ורבי יוחנן אמר: אפילו פת ויין. נימא כתנאי: ראה פת ואמר: ״כמה נאה פת זו, ברוך המקום שבראה״ — יצא. ראה תאנה ואמר ״כמה נאה תאנה זו, ברוך המקום שבראה״ — יצא, דברי רבי מאיר. רבי יוסי אומר: כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות — לא יצא ידי חובתו. נימא רב הונא דאמר כרבי יוסי, ורבי יוחנן דאמר כרבי מאיר?! אמר לך רב הונא: אנא דאמרי אפילו לרבי מאיר, עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם, אלא היכא דקא מדכר שמיה דפת, אבל היכא דלא קא מדכר שמיה דפת אפילו רבי מאיר מודה. ורבי יוחנן אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי יוסי, עד כאן לא קאמר רבי יוסי התם אלא משום דקאמר ברכה דלא תקינו רבנן, אבל אמר ״שהכל נהיה בדברו״ דתקינו רבנן, אפילו רבי יוסי מודה. בנימין רעיא כרך ריפתא, ואמר: ״בריך מריה דהאי פיתא״. אמר רב: יצא. והאמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה! דאמר: ״בריך רחמנא מריה דהאי פיתא״. והא בעינן שלש ברכות? מאי ״יצא״ דקאמר רב — נמי יצא ידי ברכה ראשונה. מאי קמשמע לן? אף על גב דאמרה בלשון חול. תנינא: ואלו נאמרים בכל לשון: פרשת סוטה, וידוי מעשר, קריאת שמע, ותפלה, וברכת המזון. אצטריך: סלקא דעתך אמינא, הני מילי דאמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש, אבל לא אמרה בלשון חול כי היכי דתקינו רבנן בלשון קדש, אימא לא. קא משמע לן. גופא. אמר רב: כל ברכה שאין בה הזכרת השם — אינה ברכה. ורבי יוחנן אמר: כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה. אמר אביי: כוותיה דרב מסתברא, דתניא: ״לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי״: לא עברתי — מלברכך, ולא שכחתי — מלהזכיר שמך עליו. ואילו מלכות לא קתני. ורבי יוחנן תני: ״ולא שכחתי״ — מלהזכיר שמך ומלכותך עליו. מתני׳ ועל דבר שאין גדולו מן הארץ אומר ״שהכל נהיה בדברו״. על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי, אומר ״שהכל נהיה בדברו״. רבי יהודה אומר: כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו. היו לפניו מינין הרבה, רבי יהודה אומר: אם יש ביניהן מין שבעה — עליו הוא מברך. וחכמים אומרים: מברך על איזה מהן שירצה. גמ׳ תנו רבנן: על דבר שאין גדולו מן הארץ, כגון בשר בהמות חיות ועופות ודגים אומר ״שהכל נהיה בדברו״. על החלב ועל הביצים ועל הגבינה אומר ״שהכל״. על הפת שעפשה, ועל היין שהקרים, ועל התבשיל שעבר צורתו אומר ״שהכל״. על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות אומר ״שהכל״. למימרא דכמהין ופטריות לאו גדולי קרקע נינהו? והתניא הנודר מפירות הארץ — אסור בפירות הארץ, ומותר בכמהין ופטריות, ואם אמר ״כל גדולי קרקע עלי״ — אסור אף בכמהין ופטריות. אמר אביי: מירבא רבו מארעא, מינק לא ינקי מארעא. והא ״על דבר שאין גדולו מן הארץ״ קתני! תני: על דבר שאין יונק מן הארץ. ועל הנובלות: מאי נובלות? רבי זירא ורבי אילעא. חד אמר: בושלי כמרא. וחד אמר: תמרי דזיקא. תנן, רבי יהודה אומר: כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו. בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא, היינו דקרי ליה ״מין קללה״, אלא למאן דאמר תמרי דזיקא — מאי מין קללה? אשארא. איכא דאמרי: בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא, היינו דמברכינן עלייהו ״שהכל״. אלא למאן דאמר תמרי דזיקא, ״שהכל״?! ״בורא פרי העץ״ מבעי ליה לברוכי! אלא, בנובלות סתמא כולי עלמא לא פליגי דבושלי כמרא נינהו. כי פליגי בנובלות תמרה. דתנן: הקלין שבדמאי: השיתין, והרימין, והעוזרדין, בנות שוח, ובנות שקמה, וגופנין, ונצפה, ונובלות תמרה. שיתין, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מין תאנים. רימין — כנדי. העוזרדין — טולשי. בנות שוח, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: תאיני חיורתא. בנות שקמה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: דובלי. גופנין — שילהי גופני. נצפה — פרחה. נובלות תמרה — רבי אילעא ורבי זירא, חד אמר: בושלי כמרא, וחד אמר: תמרי דזיקא. בשלמא למאן דאמר בושלי כמרא — היינו דקתני הקלין שבדמאי ספיקן הוא דפטור, הא ודאן — חייב. אלא למאן דאמר תמרי דזיקא — ודאן חייב?! הפקרא נינהו! הכא במאי עסקינן — שעשאן גורן. דאמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן משום רבי אליעזר בן יעקב: הלקט והשכחה והפאה שעשאן גורן — הוקבעו למעשר. איכא דאמרי:
ברכות מ: