הקש על חלק כדי לקרוא אותו ממוקד · זום באצבעות להתקרבות
מב:מסכת ברכות42b
בא להם יין בתוך המזון כו' – בגמ' מפרש טעמא (ד' מג.): והוא אומר על המוגמר – אותו שברך על היין הוא מברך על המוגמר שהיו רגילים להביא לפניהם אחר אכילה אבקת רוכלין על האש במחתות לריח טוב ומברכים עליו בורא עצי בשמים: לאחר סעודה – לאחר בהמ"ז שאינו מצרכי סעודה אפי' הכי מי שברך על היין שהתחיל בברכות אחרונות גומרן: גמ' לא שנו – דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון: אלא בשבתות כו' – דדעתו לישב אחר המזון ולשתות וכי בריך ברישא אדעתא דהכי בריך: על כל כוס וכוס – דהוה כנמלך ומתחיל בשתיה בכל חד וחד: יישר – יפה עשית: וכן אמר ריב"ל – לעשות: לא סבר לה מר כו' – דביום טוב לאו נמלך הוא: נמלך אנא – איני רגיל לקבוע סעודה על היין: בא להם יין בתוך המזון – וקודם המזון לא בא להם: אם תימצי לומר – להביא ראיה ממשנתנו דקתני דיין שלפני המזון פוטר את שלאחר המזון אינה ראיה דהתם זה לשתות וזה לשתות אבל שבתוך המזון לשרות אכילה שבמעיו הוא בא ולא היו רגילין לשתות בתוך הסעודה אלא מעט לשרות: לאחר המזון אחד מברך לכולן – קס"ד דה"ק דכשיביאו יין שני אחר המזון אחד מברך לכולן והא תנא ליה דכל אחד ואחד יברך על שבתוך המזון לעצמו וקא מצריך תו ברכה על שלאחר המזון: פטר את הפרפרת – אע"פ שאין צורך סעודה למלוי הכרס אלא למגמר אכילה: וכל שכן מעשה קדרה – שהוא לאכול לזון ממש: בדוך פלן – במקום פלוני דקבעו להם מתחלה מקום בדבור ועצה והזמנה הוי קביעות אבל ישבו מאליהן במקום אחד יחד אינה קביעות: אזלו תלמידיו בתריה – דקברוהו בעיר אחרת: נהר דנק – כך שמו: רישא דוקא – דקתני היו יושבים בלא הזמנת מקום הוא דלא הוי קביעות אבל אנו שהזמנינהו לכך הוי קביעות ואחד מברך לכולן:
להם יין בתוך המזון — כל אחד ואחד מברך לעצמו. אחר המזון — אחד מברך לכולם. והוא אומר על המוגמר, ואף על פי שאין מביאין את המוגמר אלא לאחר סעודה. גמ׳ אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין. אבל בשאר ימות השנה, מברך על כל כוס וכוס. אתמר נמי: אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי: לא שנו אלא בשבתות וימים טובים, ובשעה שאדם יוצא מבית המרחץ, ובשעת הקזת דם, הואיל ואדם קובע סעודתו על היין. אבל בשאר ימות השנה — מברך על כל כוס וכוס. רבה בר מרי איקלע לבי רבא בחול. חזייה דבריך לפני המזון, והדר בריך לאחר המזון. אמר ליה: יישר. וכן אמר רבי יהושע בן לוי. רב יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי ביום טוב. חזייה דבריך אכל כסא וכסא. אמר ליה: לא סבר לה מר להא דרבי יהושע בן לוי?! אמר ליה: נמלך אנא. איבעיא להו: בא להם יין בתוך המזון מהו שיפטור את היין שלאחר המזון? אם תימצי לומר ברך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון — משום דזה לשתות וזה לשתות. אבל הכא — דזה לשתות, וזה לשרות — לא. או דילמא לא שנא. רב אמר: פוטר, ורב כהנא אמר: אינו פוטר. רב נחמן אמר: פוטר, ורב ששת אמר: אינו פוטר. רב הונא ורב יהודה וכל תלמידי דרב אמרי: אינו פוטר. איתיביה רבא לרב נחמן: בא להם יין בתוך המזון — כל אחד ואחד מברך לעצמו. לאחר המזון — אחד מברך לכולם. אמר ליה, הכי קאמר: אם לא בא להם יין בתוך המזון אלא לאחר המזון, אחד מברך לכולם. ברך על הפת, פטר את הפרפרת. על הפרפרת, לא פטר את הפת. בית שמאי אומרים: אף לא מעשה קדרה. איבעיא להו: בית שמאי ארישא פליגי, או דילמא אסיפא פליגי? דקאמר תנא קמא ברך על הפת — פטר את הפרפרת, וכל שכן מעשה קדרה. ואתי בית שמאי למימר לא מיבעיא פרפרת דלא פטרה להו פת, אלא אפילו מעשה קדרה נמי לא פטרה. או דילמא אסיפא פליגי, דקתני: ברך על הפרפרת — לא פטר את הפת. פת הוא דלא פטר אבל מעשה קדרה — פטר. ואתו בית שמאי למימר ואפילו מעשה קדרה נמי לא פטר. תיקו. היו יושבין כל אחד ואחד כו׳. הסבו — אין, לא הסבו — לא. ורמינהו: עשרה שהיו הולכים בדרך, אף על פי שכולם אוכלים מככר אחד — כל אחד ואחד מברך לעצמו. ישבו לאכול, אף על פי שכל אחד ואחד אוכל מככרו — אחד מברך לכולם. קתני ״ישבו״ אף על פי שלא הסבו! אמר רב נחמן בר יצחק: כגון דאמרי ״ניזיל וניכול לחמא בדוך פלן״. כי נח נפשיה דרב, אזול תלמידיה בתריה. כי הדרי, אמרי: ניזיל וניכול לחמא אנהר דנק. בתר דכרכי, יתבי וקא מיבעיא להו: ״הסבו״ דוקא תנן, אבל ישבו לא, או דילמא כיון דאמרי ״ניזיל וניכול ריפתא בדוכתא פלניתא״ — כי הסבו דמי? לא הוה בידייהו. קם רב אדא בר אהבה
ברכות מב: